ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף י
גמרא מהו דתימא ניגזר כו' רש"י ז"ל פי' מהו דתימא ניגזר זמנין דהוי העליון למעלה מעשרים אמה ומצטרפי צל של העליון עם צל התחתון ואפילו התחתון מרובה צלתה מחמתה מחמת עצמה כיון שסככה מכוון כנגד העליון הרי זה כאלו אינו ונקט תחתונה צלתה מרובה מחמתה לאו למימרא דאם חמתה מרובה מצלתה מצד עצמה אלא דמשלמת בצל העליונה פסולה הא ליתא דכיון דגם עליונה תוך עשרים הגם דישלים צל לתחתונה כשר הוא אלא בא לומר דאפילו צלתה מרובה מחמתה מצד עצמה בעינן דוקא שתהיה העליונה תוך עשרים אבל למעלה מעשרים פסולה דבטל סכך של תחתונה. ולדברי התוס' לדברי ר"ת כתבו בדף ט' ד"ה הא קא מצטרפי כו' דאפילו אין צלתה מרובה מחמתה אלא מחמת צל העליונה אעפ"כ כשרה וגורסין גירסא אחרת בש"ס. ובעיני יפלא חדא כיון דסכך דלמעלה מעשרים אינו מתיר היאך נאמר דאם התחתונה חמתה מרובה מצלתה מחמת עצמה ופסולה שיצטרף צל מהעליונה להכשיר סוכה זו נמצא שהכשרה הוא בגבוה למעלה מעשרים אמה ומה שהוכיח מעירובין כבר דחו התו' מכח ההיא דהיו הוצין יוצאין למטה מעשרים דהצריכו בש"ס צלתן מרובה מחמתן מחמת עצמן ופיר' ההיא דעירובין באופן אחר יעש"ד. וכל כי האי אפילו יהיה ספק שקול נטה בו לחומרא משום דהוי ספק דאורייתא ומכ"ש דאינו ספק שקול שדברי ר"ת דחוקים הם. והרמב"ם דעתו דלא כדעת ר"ת וכל שסכך העליון למעלה מעשרים הגם שסכך התחתון צלתו מרובה מחמתו פסול ממה שכתב בפ"ה מהלכות סוכה וזה לשו' העושה סוכה על גבי סוכה תחתונה פסול' בד"א כו' אבל אם אין גובהה של עליונה עשרה או שלא היתה תחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות וכו' תחתונה כשרה והוא שלא יהא גובה שתיהן יתר על עשרים אמה שהתחתונה בסכך העליונה ניתרת ע"כ. לכשנפרש דברי הרמב"ם כמו שפירש הרב בכ"מ דמיירי הרמב"ם כשהתחתונה צלתה מרובה מחמתה מחמת צירוף של סכך העליון ולהכי מתנה דבעינן שיהא סכך העליון תוך כ' אמה דבזה יכולין לצרף צללי הסוכה ע"כ. לפ"ז אם יהיה למעלה מעשרים אמה אין מצטרף סכך עליון עם התחתון להכשיר סוכה ולדעת התוספות בשם ר"ת אפילו למעלה מעשרים אמה יצטרף להכשיר סוכה ואפילו תחתונה חמתה מרובה מצלתה ואפילו עליונה צלתה מרובה מחמתה נמי כשרה התחתונה אלא שהצריכו בעליונה חמתה מרובה מצלתה בהיכא דהתחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה כדי שלא תהיה סוכה בתוך סוכה והרמב"ם מיירי דאין גבוהה של עליונה עשרה טפחים או אינה יכולה לקבל כרים וכסתות כו' ואעפ"כ הצריך שתהיה העליונה תוך עשרים אמה שמעינן מינה דסובר דלא כר"ת. אלא דבהיכא שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה למעלה מעשרים אמה דלדברי התוס' כשרה נראה לכאורה דלא אתבריר דעת הרמב"ם אם כדעת התוס' אם כדעת רש"י לפום האי פי' דכ"מ וכד דייקינן שפיר הא נמי אתבריר לן דעת הרמב"ם ז"ל דלא כדעת התוס' והוא דכיון דלא אתבריר לן בדברי הרמב"ם להדיא דמיירי דסכך תחתון צלתו מרובה מחמתו בצירוף העליון אלא דאנו מפרשי ליה הכין ויכולין לומר נמי דמיירי בלא צירוף ובפירושא קמא דכתב הכ"מ א"כ הו"ל להרמב"ם לאשמועינן חידותא דדינא דכשרה תחתונה אפילו עליונה למעלה מעשרים אמה אם תחתונה צלתה מרובה מחמתה בלא צרוף דהא דשניהם בתוך עשרים דמצטרף עליון לתחתון לית ביה כל כך חידותא דדינא ותדע דבזה ליכא מאן דפליג ופשיטא דמצטרף משא"כ בהא דעליונה למעלה מעשרים אמה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה דפליגי רש"י ותוס' וא"כ לא תימא דדעת הרמב"ם כדעת התוס' הא הו"ל לאשמועינן אלא ודאי דלא כן דעת הרמב"ם ז"ל וכל שעליונה למעלה מעשרים אמה צריך שיהיה בתחתונה צלתה מרובה מחמתה לבד כל הסכך שמכוון כנגד סכך של העליונה וכדעת אבי העזרי דכל סכך שיש עליו סכך פסול אין הצל בא אלא מהעליון ואין התחתון משמש כלום וכמאן דליתיה ולענין הלכה ספקא דאורייתא הוא ואזלינן לחומרא:
גמרא אמרי במערבא כו'. הני מערבא דמייתי רב מלתייהו הוו גדולים מר"י כדאיתא בריש מ"ק דקאמר כי אתא רב דימי אמר כו' ופליגי ר"א ור"י בפירושא דתלמודא דבני מערבא וכיון דכן לא מצאו ר"ח ורבה בר רב הונא לאפלוגי עלייהו וכמ"ש התוספות בריש מ"ק דפריך אביי לרבה ורב יוסף מרב כהנא וכתבו התוס' ד"ה חייב שתים וי"ל ואע"ג דרב כהנא אמורא הוה מקשה מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה ע"כ. ומהשתא אה"נ דהוה פריך הש"ס לרבא ורב חסדא מההיא דמערבא אלא דקושיא דליכא לשנויי עלה מידי לא טרח הש"ס לאקשויי וכ"כ הרא"ש ואפילו למאי דפרישית התם דמאי דפריך אביי מרב כהנא הוא משום דאתמר מלתיה דרב כהנא בבי מדרשא ולא אפליגו עליה אמוראי ה"נ כיון דאמרי במערבא ולא אתמר דפליגי עליה ש"מ דהסכימו עלה בש"ס: