אור ברסלב
ראשון לציון על סוכה פרק א › דף טז ע"ב

ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר

פרק א · דף טז ע"ב

דף טז ע"א

גמרא פעם אחת שכחו ולא הביאו כו' ע"כ. קשה אמאי קאמר הש"ס אמלתיה דר' יוחנן דאמר דר' יאודה בשיטת ר' יוסי אמרה ולא היא. ולו יהיה דתהוי סבר' לאידך גיסא דעירובין אתי משום (סכך) שבת שאיסורו סקילה סוף סוף עירובין מיהא דרבנן ולפחות הוי מלתא שקילא ואמאי קאמר הש"ס בכה"ג ולא היא בדרך פשיטות הול"ל דילמא עד כאן כו' ואומר אני דתלמודא לא דחי להך דר"י מכח הסברא אלא דתלמודא הכי קים ליה דגמרו לה מגמר דהך עובדא דציפורי לא הוה בימי ר' יוסי אלא בימי ר' ישמעאל בר"י וקים ליה דרבי יוסי לא סבירא ליה הכי בעירובין משום דאתי לידי איסור סקילה כדקאמר הש"ס אי נמי קים ליה לתלמודא דלא אמרה ר"י דר' יאודה בשיטת ר' יוסי אמרה אלא מכח הך עובדא דציפורי והראיה דכד דחי לא היא אמר וא"ת הך עובדא על פי מי ולזה דחי לא היא פי' לא תגמור דיודה ר' יוסי בעירובין דתימא דר' יהודה בשיטתיה אמרה והך עובדא לא ר' יוסי כו' דקים ליה לתלמודא דר' ישמעאל הוא:

גמרא מחצלת ארבעה ומשהו כו'. קשה אמאי לא מהני שני קנים שיעמיד בפחות משלש סמוך לסכך ויעמיד קנה אחד בפחות משלש סמוך לו דהא קי"ל כל פחות משלש כלבוד וחשיב כאלו עומד וכדמוכח בעירובין דף י"ו מדקא מוכח אביי ממתני' התם להך בעיא דרב המנונא בערב מאי יע"ש. הרי דכל פחות משלש הוא כאלו עומד ואפי' בשבת דבעי שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד וכן כתב רמב"ם בפ' י"ו מהל' שבת וז"ל כל מחיצה שיש בה פרוץ כעומד אינה מחיצה כו' בד"א בזמן שהפרצות מג' טפחים ומעלה אבל אם כו' פחותה משלש הרי זה מותרת אף על פי שהפרוץ מרובה כו' כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לקנה ג"ט או הקיף בחבלים כו' הרי זה מחיצה גמורה אעפ"י שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי ע"כ. וק"ו הוא לענין סוכה דמהני אפי' פרוץ מרובה כמו שכתב רמב"ם בפרק ד' מהלכות סוכה שכתב וז"ל סוכה שיש לה פתחים רבים ובכותליה חלונות הרבה הרי זה כשירה אף על פי שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשרה ע"כ. ועיין מה שכתבתי דף ז' ד"ה יתירה שבת ואפילו למאי דפי' שם ה"ה ז"ל דהרמב"ם מיירי בדופן ג' הא מיהא לא חמיר דופן סוכה מדופן שבת דהא תנן דופן סוכה כדופן שבת. א"כ אמאי הצריך מחצלת ארבע ומשהו. ורמב"ם פסק להאי דינא דמחצלת שכתב שם וז"ל תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו באמצע בפחות משלש לארץ ופחות מג' לגג הרי זו כשירה ע"כ. וי"ל דאה"נ וכל עצמו לא אתא רב חסדא בדין זה דמחצלת אלא לומר דאמרי' תרי לבוד חד מלמעלה וחד מלמטה אפי' בערב והיינו נמי טעמא דרמב"ם דהוצרך לכתוב זה בהלכו' ולעולם אפי' קנה בתוך ג' וקנה בתוך שלש שפיר דמי אלא דקשה א"כ הך דאמרינן דף ז' סוכה העשויה כמבוי עושה לו פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות משלשה כו' ע"כ. אמאי לא סגי בטפח שוחק ומעמידו בפחות מג' והו"ל ארבעה טפחים ויביא קנה ויעמידו תוך ג' לטפח ולא בעי פס ארבע. ורמב"ם פסק להאי דינא בריש פ"ד מהלכות סוכה וי"ל דאה"נ דדבר תורה בהכי מיתכשרא אלא דרבנן הצריכו זה משום היכר מחיצות סוכה דהכתוב תלי מלתא בידיעה דכתיב למען ידעו דורותיכם ומשום זה הצריכו היכר הזה טפי משבת ותדע דהא קי"ל גבי שבת עומד מרובה על הפרוץ נידון הפרוץ כעומד ובסוכה לא אמרי' הכי ובעינן תוך שלש דוקא ועיין מה שכתבתי דף ז' ד"ה מביא פס כו'. נמצינו אומרים דדין פרוץ מרובה על העומד אינו בדופני לא להקל ולא להחמיר לא להקל בשיעור סוכה קטנה והראיה מדמצריך בעומד מרובה שיהיה תוך ג' ולא להחמיר ביותר משיעור סוכה אפי' פרוץ מרובה ואפי' בשני דופני הסוכה כמו שהוכחנו בדף יו"ד ד"ה יתירה שבת יע"ש וכל דהוי תוך שלש דהוי כלבוד חשבינן ליה כסתום ובהא שוה סוכה לשבת ומחצלת ארבע דקאמר לאו דוקא אלא ה"ה אם ירצה לעשות ב' קנים וכל א' תוך שלש לחבירו שפיר דמי ולא אתי אלא לאשמועי' תרי לבוד בערב ותדע דאלת"ה מאי פריך הש"ס פשיטא לימא הא קמל"ן דלא סגי בקנה תוך ג' וקנה תוך ג' לחבירו וכן בהך מתני' דמייתי הש"ס דמחצלת ז' כו' ופריך פשיטא והוצרך לדחוקי דאתא לאשמועי' משלשלין ואמאי לימא דאתא למימר שבעינן שבעה ומשהו ולא סגי בטפח תוך ג' וטפח תוך ג' אלא ודאי דלא ס"ל לש"ס למיפסל בהכי ועיין בדיבור שאח"ז:

גמרא אמר ר' אמי פס ארבע ומשהו מתיר כו' לאו דוקא ארבע וה"ה שני קנים כל אחד תוך ג"ט וביניהם פחות משלשה ולא אתא הכא אלא למימר משך סוכה קטנה שבעה טפחים ואי תימא דבעינן דוקא פס ארבע טפחים לא מהני שני פסים טפח בכל אחד ויעמידם כנז' איכא למי' דטובא קמ"ל סד"א כדופן שבת קמ"ל אלא ודאי דה"ה והרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה דלא הוצרך שכבר כתב ברפ"ד שיעור סוכה קטנה כו' אלא דקשה לפום מאי דכתיבנא בדף ז' ד"ה מביא פס ארבע ומשהו דדוקא בסוכה הוא דבעינן משהו אבל לא בשבת יע"ש א"כ אמאי לא משני תלמודא משהו אצטריכא ליה ואולי דהא נמי הוה פשיטא ליה לתלמודא מהך ברייתא דקתני ובלבד שלא יהיה כו' והך מתני' היתה שגורה בפה כל האמוראים להכי לא בעי לשנויי הכי אלא ראיתי להתוס' בד"ה בפחות משלשה שהקשו וז"ל ועוד קשיא דבשני פסים שיש בכל אחד חצי טפח ומשהו סגי דמוקי בפחות משלש סמוך לדופן כו' וי"ל משום דאמרינן בספ"ק דעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב כו' עכ"ל. לפי דבריהם ז"ל ה"ה מחצלת בעי' דוקא ז' וה"ה נמי מאי דאמרינן דף ז' מביא פס ארבע כו' דדוקא בכה"ג משום דבעינן שתי וערב ואין דבריהם מוכרחים. ותו א"כ אמאי לא אמר בש"ס דהא קמ"ל דבעינן מחיצה שתי וערב וכמו כן הוה מצי נמי לשנויי הברייתא. ותו א"כ אמוראי פסקו דבעינן שתי וערב ר' אמי ור"ח וריב"ל דאמר בדף ז' יביא פס ארבעה טפחים אלא ודאי כדכתיבנא ותדע דהרמב"ם מיהא לא סבר הכין דפסק בפי"ז מהלכות שבת מחיצה בין של שתי בין של ערב וכו' והראיתי דבריו בדיבור שלפני זה יעש"ד ופסק הך דמביא פס ארבע כו' ועיין מ"ש דף ז' בד"ה מביא פס ד' וכו'. מהכא משמע דע"י פס ד' ומשהו עושה דופן גמור. והרמב"ם בפ"ד מהלכות סוכה כתב וז"ל היו לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש עושה דופן שיש בו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג"ט סמוך לאחת מן הדפנות וכשרה וצריך לעשות לה צורת פתח ע"כ. ולמעלה מזה גבי שתי דפנות כמין גם דעושה דופן טפח כו' כתב וז"ל וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה ג' דפנות גמורות ע"כ. משמע דכל דאיכא שלש דפנות גמורות לא בעי צורת פתח א"כ קשה והרי פס ארבעה טפחים שוחק עומד תוך שלש טפחים דהוי דופן גמור אב"א דהוי עומד מרובה על הפרוץ אב"א דהוי תוך שלש דאפילו השלש נחשבים כעומד ואמאי הצריך צורת פתח. וי"ל דלא הוי גמורות אלא שנים כמין גם ושלישית לרוח אחת מהם וזה אפילו בב' הדפנות מכשיר ואם עשה ג' כיוצא בזה פשיטא דלא בעי צורת פתח. ומהשתא לא קשיא מאי דהוה קשה לי בדברי הרמב"ם לישמועינן דאפילו על ידי פס חצי טפח שוחק סמוך לכותל ופס כיוצא בו תוך שלשה טפחים סמוך לחבירו יהיה ניתר בשלמא בדברי האמורא מצינן לשנויי כדשנינן. אלא בדברי רמב"ם ז"ל לא היא אלא טעמא הוא לאשמועינן דאפילו כה"ג דעומד מרובה על הפרוץ בעי צורת פתח כיון דמשונה כמבוי:

תוכן העניינים

ראשון לציון על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה