ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ה - אין עומדין · דף לג:
גמ' א"ר זירא כל האומר שמע שמע כאומ' מודים מודים כו' פרש"י ז"ל מלתא תיבה תיבה ושונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו ב' רשויות אלא למתלוצץ. אמר פסוק שלם ותני ליה משתקים מפני דמחזי כשתי רשויות ע"כ. והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות ק"ש וז"ל קרא פסוק וחזר וקראו פעם ב' הרי זה מגונה קרא מלה א' וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו ע"כ טעמו ז"ל דהא ר' זירא דייק ואמר שמע שמע כאומר מודים מודים וכי היכי דמודים מודים פירש הוא שכפל ב' תיבות מודים דכוותה שמע שמע שכפל לומר שני פעמים תיבת שמע. ותו ממאי דקא דייק במתני' לומר הקורא את שמע וכופלה ש"מ דבכופל פסוקא קאמר דאי בכופל תיבה לא הוה תלי דינא בק"ש והכי הול"ל האו' שמע שמע או הקורא שמע שמע וכולהו רבוותא הגאון בה"ג ורבינו האיי והרי"ף ז"ל כולהו פי' בסוגיא כהרמב"ם. ור"ח וגם הרא"ש ממה דמייתי דעת הרי"ף בסיום דבריו כותיה מסיק להלכה ועיקר וטעמא דבכפילת תיבה משתקין אותו דמחזי כשתי רשויות כיון דאין הפסק בכפל אבל בכופל פסוק כשחוזר לומר שמע כבר הפליג מאמירתו הראשונה ואין הכר למיחוש ב' רשויות ולזה אין משתקין אותו אבל מגונה הוי דלא נתן דעתו לכוין בפעם א' והוצרך לכפול ודבר זה הוא כקבלת עול מ"ש וכדא"ל אביי לר"פ חברותא כלפי שמיא וזהו גנותו א"נ טעמא דמשתקין בכפל התיבה משום דאין הדבר מוכיח דמשום כונה דהגם דלא אמרה בלא כונה כשנתעוררה כונתו לכפול את התיבה פעם ב' לא היה צריך לכופלה ודי לו במה שיחשוב בה סמוך לגמר קריאתה ולא היה צריך לכופלה ומה גם דדי לו בכונת הנשאר מן הפסוק שהוא העיקר ולהכי מחזי כשתי רשויות ומשתקין אותו משא"כ כל הפסוק ולהכי במודים ליכא אלא דינא דמשתקין אותו בכופל תיבה אבל אם אמרה עד האל הטוב וכופלה לא נאמר בה ה"ז מגונה כאומר פסוק' דשמע וכופלו דאם אנסתו מחשבתו ולא כיון יחזור ויכוין ואין בכך כלום. ולדעת רש"י דמשתקין אותו באומר פסוק היה נראה דדכותה צריך לפרושי דאמר מודים מודים משתקין אותו דהיינו שאומר הברכה או חלק ממנה אבל אם אמר תיבת מודים ב' פעמים ה"ז מגונה ולא משתקין ליה. וא"ל דלא אמר רש"י בכופל התיבה הוי מתלוצץ ולא מחזי ב' רשויות אלא בתיבת שמע אבל תיבת מודים מודה רש"י ז"ל דכפל התיבה מחזי שפיר כב' רשויות דמודה לזה ולזה ח"ו. ולדרכו אינם מתיישבים דברי ר' זירא על נכון דאמר דאומר שמע שמע כאומר מודים מודים ודברי הרמב"ם והגאונים עיקר: