אור ברסלב

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

הקדמה

כתיב לא יראה ולא ימצא אך ביום הראשון תשביתו, נמצא מי שהניח חמץ במזיד ברשותו כל ימי הפסח עובר ב' לאוין, יראה, וימצא, ועשה. ומיהו אם הניח רגע אחת ואח"כ ניחם וביער, יש לספק אי עובר מצות עשה ואם לוקה על לאו. זה יבואר בפריי לא"ח ה"פ. והיינו כשרואה עובר ב' לאוין. ומטמין עובר בלאו א', לא ימצא. ולהנצל מלאו זה, יש תקנה ביטול וביעור, ויש בזה ארבע שיטות, אבארם בקיצור כאן, ואי"ה במהדורא בתרא אכתוב באורך בעז"ה:

א' מן התורה ביטול או ביעור ומהני לחמץ ידוע ואין ידוע. כי התורה לא הזהירה לא ימצא על שאין ידוע לו שאין זה מצוי בידו ול"ד לאוכל חלב בשוגג דמ"מ חלב אכל. משא"כ כאן הלכך די בביעור. ואין לחוש שמא יש עדיין חמץ שלא מצא אין עובר עליו. ומדרבנן הצריכו שתיהן. ואין די בא' מהן. ביעור. דלמא אתי למיכל ביטול דלמא ימצא גלוסקא יפה:

ב' מן התורה צריכין ב'. ביטול לאין ידוע. מידי דהוה אמי שאכל חלב בשוגג. וביעור לידוע לא מהני ביטול:

ג' מן התורה ביטול יש לו עיקר מן התורה וביעור אין לו עיקר מן התורה דבדיקה לא מהני משום אין ידוע וצריך ביטול דוקא. ודי בכך ומדרבנן בעינן נמי בדיקה שלא למיכל מיני':

ד' מן התורה דוקא ביעור ובדיקה לחמץ ידוע לא מהני ביטול. ודי בבדיקה כי לאין ידוע אין עובר כלל שאין מצוי בידו וכל השיטות יש קושיות מסוגיות הגמרא לבד הראשונה היא המחוורת. ואי"ה בפריי לה"פ אשר יש ת"י וכאן במהדורא בתרא אבאר זה באריכות גדול וכאן במהדורא קמא אקצר:

והוי יודע שפלוגתת ר' יהודה וחכמים אין ביעור חמץ אלא שרפה או מפרר כו'. יש לומר דכ"ע סברי דרשא תשביתו ביטול. ולרבנן כפשטי' ולר"י באין ידוע די ביטול לשיטות האחרות. מלבד הראשונה

ויש לומר לרבנן מפרר ביעור דוקא לידוע ולא"י ביטול. כי גם הם סברו ק"ו מנותר דצריך ביעור מעולם. אלא כל דין תחלתו להחמיר וסופו להקל אין דין ומכל מקום יליף מנותר דבעי ביעור מעולם (ואין עושה מזה המין פירכא. ויבואר אי"ה בשושנת העמקים) ומיהו הא ודאי אם ביטל אף לר"י אין עובר בל יראה. לשיטה ראשונה. אלא דלא קיים מ"ע דתשביתו שאינה אלא שריפה. ומה תקנתי' לר"י יזכה בו וישרוף. גם יש לומר קרא דתשביתו ביטול. היינו אם ביטל בעודו אין ידוע אף אח"כ שמא יהי' ידוע אין עובר עליו הואיל ובשעה שביטלו היה אין ידוע:

יש חילוק בין חדר שמשתמשין כל השנה. שזה אפשר מקרי אתחזק איסורא (עי"ד קכ"ז) משא"כ מרתף שמסתפקין. י"ל לכ"ע ספק הוה. ולא מקרי חזקה לאיסורא:

להרמז" ל כל ספקא מן התורה שריא. וי"ג באיסור כרת לא. וא"כ י"ל בא"י הוה ספק לקולא. ומיהו בדיקה בעי דכל היכי דאיכא לברורי מן התורה אסור. והלכך בתערובת ונוקשה אי אית לאו ב"י מספק אין אסור. משא"כ חמץ גמור. ספק איסור כרת לחומרא לחד גירסא:

לרש"י הביטול מקרא תשביתו ענין ביטול. כמו שבת וינפש ביטול מלאכה. ולתוס' מסברא דאין שלו ואי עובר ב"י מלילה או משש ולמעלה מחלוקת הוא. אבל עשה איכא משש ולמעלה כמבואר:

הביטול בלב נמי מהני אף דברים שבלב אין דברים. שאני חמץ דאין ברשותו. ועשאן הכתוב כו'. ומש"ה בגלוי דעתא סגי. ולרש"י א"ש תשביתו ביטול בלב. ולתוס' דמסברא הוא אפ"ה י"ל כך דבחמץ סברא הוא דגלוי דעת סגי כאמור:

ענין שאור וחמץ גמור ונוקשה ותערובת. מבואר בהקדמה לפריי א"ח ה"פ וביטול דמהני י"ל לנוקשה ותערובת אי מותרין בהנאה ואכילה ובל יראה אסורין מן התורה לא מהני בהו ביטול. דממון גמור הוה וברשותי' קאי. ושאור אין ראוי לאכילה. ואפ"ה חייבה התורה באכילה מלקות וכרת הואיל וראוי לחמע בהן עיסות אחרות. כמ"ש הר"ן ז"ל באלו עוברין. ולפ"ז יצא חמץ מכלל שאר איסורין. דבשאר איסורין שלכ"ה אין לוקין עליהן ושאור מלקי לקי עלייהו כדאמרן. גם לר' יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה כל שבעה. לא שייך ביטול בלב. וכל ספקי דלא מהני בממון גמור. ה"ה דלא מהני בחמץ דהא ממון גמור הוה. דשרי בהנאה:

ויש מחלוקת בין הפוסקים אי דבר האסור באכילה מדרבנן. אי גזרינן בי' דלמא אתי למיכל מיני'. דודאי דבר האסור באכילה מן התורה שייך למגזר בי' דלמא אתי למיכל מיני'. משא"כ דבר האסור באכילה מדרבנן הוה גזרה לגזירה. ועיין בטור ר"ס תמ"ב יעוין שם:

ומעתה אתחיל לכתוב פירוש זאת המסכתא. ומאת העוזר האמיתי אשאל העזר שיסייעני להתחיל ולגמור פירוש כל המסכתא אמן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה