ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קב:
גמרא אכל צפור טהור' בחייה בכ"ש במיתת' כזית ופירש"י בחיי' משום אמ"ה במיתתה בכזית ה"נ במשהו בשר גידים ועצמות ולפ"ז לא הוה משהו דריש' כסיפא דריש' משהו בשר וסיפ' בטמאה משהו ממש דבריה הוא כמ"ש התו' בד"ה א"כ אבל לפי מ"ש הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ד ה"ב וז"ל האוכל עוף טהור כ"ש לוקה משום אוכל נבילה ואם אכלו אחר שמת לוקה בכזית ואעפ"י שאין בשר בכזית הואיל ויש בכולו עכ"ל דעתו ז"ל כמ"ש רש"י במכות י"ז ב' ריסק ט' נמלים וא' חי חי ממש ואעפ"י כן חייב משום נבילה כשבולעו הוא מת וכן סבירא ליה להר"מ ז"ל כן ולפ"ז באוכל עוף טהור חי למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת מיחייב תרתי א' משום אמ"ה וא' משום נבילה דאמ"ה דנהנה גרונו בכזית וכשיבוא סמוך לבית הבליעה הוא מת וחייב משום נבילה כפירש"י שם במכות ובחדא התראה מיחייב דתרתי לאוי נינהו והר"מ לשיטתיה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ומש"ה לא מיחייב אלא משום נבילה ולא משום אמ"ה כמו שפסק לקמן פ"ה מהל' אלו דאין אמ"ה בחיי' כמו שאבאר לקמן באורך ומיהו מכאן אין ראי' דכתב אף על פי שאין כזית ואמ"ה צריך כזית כמ"ש בפ"ה ומכל מקום אתי שפיר דלא השמיענו דין זה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ב' מלקות אלא כמ"ש דלדידי' לא משכחת ליה דבהמה בחיי' לאו לאברי' עומדת ועיין בלח"מ כאן ובפר"ח בי"ד סימן ס"ב שכתבו במסקנא אה"נ דמימרא דרב מיתפרשת כפשוטו אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש משום נבילה וממש כ"ש ורב אליבא דרבי אמרה למילתיה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת והוה משהו דרישא כסיפא ממש והגמרא לפום מה דס"ד דאיירי באמ"ה השיב לו במשהו בשר גידים ועצמות אבל באמת אינו כן יע"ש ומה שיש להקשות מפלוגתא דר' ורבנן אבאר בסמוך בעזה"י:
גמרא ת"ש נטל צפור שאין בו כזית כו' רבי פוטר וראב"ש מיחייב כו' ר"ל מדאמר ראב"ש על אבר ממנו חייב על כולו לכ"ש מכלל דרבי מודה על אמ"ה ממנו דחייב ועל כולו פטור דלאו לאברים עומדת אלמא דכ"ע לא בעינן כזית והא דנקיט שאין בו כזית משום דאי היה כזית היה חייב משום בשר מן החי כפירש"י דאין לומר דבא לאשמעינן דאמ"ה לא בעינן כזית דזה לן שייך הכא גבי פלוגתא דר' ורבנן אי בהמה בחיי' לאברים עומדת כמו שאבאר לקמן אלא כמ"ש דאף לדברי המקשה מש"ה נקיט אין כזית דאי לא הוה כזית הוא פטור הא ביש בו כזית מיחייב משום בשר מן החי כפירש"י ד"ה רבי פוטר יע"ש ומיהו נראה דא"כ אפי' אית כזית עם גידים ועצמות ר' פוטר מכלום והנראה דאה"נ לפום סברת המקשה אה"נ דנקיט אין כזית לאשמעינן דאמ"ה לכ"ע אין צריך כזית ומשני במשהו בשר כו' ופריך מי איכא מידי דבכול' ליכא כזית בשר ובא' מאבריו עכ"פ יש כזית עם גידים ועצמות דקתני אכל אמ"ה ממנו לוקה א"א בשלמא דלא בעינן כלל כזית א"ש אלא א"א דבעינן כזית מי איכא עוף כחוש כו' האי דבכולה ליכא כזית בשר ובא' מאבריו הוא גדול דיש כזית עם עצמות דקתני על אבר ממנ' חייב אבל וודאי איכא עוף קטן עד מאוד אבל שיהא גדול וכחוש כ"כ שאין בכולו כזית בשר ומשני קלניתא ופריך קלניתא עוף טמא וקשיא מסיפא דלמה לי כזית והא ברי' הוא אלא כעין קלניתא עיין בגמרא ומהרש"א הקש' דמריש' גופא הו"מ למפרך דאמאי פוטר רבי יע"ש ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דמרישא לא ה"מ למפרך דרבי דפוטר מאמ"ה הוא דפוטר ולא משום טמאה דמחייב בכ"ש דבריה הוא וכה"ג מצינו כמה פעמי' ועיין בריש או"ב במתני' דתנן פוטר ויש בו חיוב אחר וכהנה אין מספר אלא מסיפ' פריך שפיר דקלנית' בכ"ש מיחייב ואי דאמר כזית משום נבילה דבעינן כזית דאין איסו' חע"א לרבי וכמו שאבאר וא"כ וודאי נביל' לא חיי' אטומא' וכן פסק הר"מ בהל' מ"א פ"ג דאין איסור משום נבילה אלא מינין טהורין ועיין במ"מ וכ"מ שם דאין איסור חע"א וכיון שכן כזית ע"כ משום טומאה נקיט לה ובטמאה אף מיחייב בכ"ש דבריה הוא משא"כ ברישא שפיר מצינו לומר דרבי פוטר משום אמ"ה דאי הוה כזית היה מיחייב משום אמ"ה דאיסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף איסורא לבני נח וה"ה בשר מן החי הוה איסור מוסיף דנוהג בבני נח כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' מלכי' פ"ח והבאתיו לעיל ומנא אמינ' לה מהא דכריתות דף כ"ג ע"ב בסוף דם שחיטה דלרבי איסור חמור על קל הוא דחייל ולא קל על חמור אלא בקדשים משמע נמי דוקא בחמור על קל הא בשווין נמי לא דהא לא שמעי' לי' אלא בחמור על קל והא דאמר קל על חמור לא שמעינן משום להוסיף בקושייתו והא מעילה על חלב קל על חמור הוא יע"ש (ומה שיש לעיין מזה על פסק הר"מ ז"ל דהנאה הוה מוסיף אכתוב בכ"ה קי"ג ב') אבל בשווין לא שמעינן דחל וא"כ לרבי נבילה על טמאה לא חייל משא"כ ברישא דהוה מוסיף ואפילו אי נאמר דבשר מן החי לא נאסר כעת לבני נח לר' יוחנן מ"מ היה חמור שכן היה נוהג קודם מ"ת לבני נח וכר' יהודא דאמר הכין בג"ה ואי דנבילה הוה חמור שכן מטמא' כדאמרי' בזבחים דף ע' יע"ש מ"מ בהמה טמא' נמי מטמאה בלא איסור נבילה עיין בהמקש' ופ"א מהל' א"ה ועוד דנבילה דווקא בכזית וטמא' בכ"ש ולהר"מ בהל' מ"א בפ"ד ה"ג מ"מ בעינן בין הכל כזית יע"ש וכה"ג כתבו התו' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י שהקשו איך יחול טריפה על אמ"ה דאמ"ה מיחייב במשהו בשר גידים ועצמות יע"ש מכ"ש כה"ג דמחייב בטמאה בכ"ש ממש והוה קל על חמור ומש"ה הקש' מסיפ' דע"כ חייב משום טומא' ולמה לי כזית:
הן אמת שיש לראות בהא דלעיל ק"א ב' וסבר ר"י דאיסור חע"א והאמר מניין לנבילת עוף טמא כו' ומאי קושיא דהוה קל על חמור נבילה בכזית וטמאה בכזית לא בעינן אלא משהו מש"ה לא חייל משא"כ ג"ה אטמאה וי"ל דר"י לשיטתי' דאמר אכלו ואין בו כזי' פטור וא"כ ג"ה אטומא' נמי קל על חמור הוא ומשני דאיסורו נוהג בב"נ היינו דשווין המה ומודה ר"י בשווין או דחומר' שכן איסורו נוהג בבני נח מכריע יותר ועיין יבמות ל"ב:
ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מה דקשיא לי במ"ש התו' זבחי' ע"א בד"ה דלר"מ איצטריך למעט עוף טמא דאיהו לטעמי' דאית לי' איסור חע"א לא ידענ' מקומו איו דלר"מ אית ליה איסור חע"א ג"ה ונבילה דהוה לי' איסור כולל ואדרבה אמרו בפ' אמרו לו על מתני' דיש אוכל אכילה אחת נימא דר"מ אית לי' איסור חע"א ומשני נהי דאיסור חע"א לית לי' פירש"י כגון נבילת בהמה טמאה איסור כולל אית ליה הרי בהדיא דלית ליה כה"ג איסור חע"א וצ"ע ולא היה בידי כעת הספרים לעיין בהם ואי"ה במקום אחר אבאר ובזה יש ליישב שיטת הר"מ ז"ל דפסק בפ"ד ה"ג מהל' מ"א דאוכל צפור בחייה חייב משום נבילה בכ"ש ובמיתתה בכזית עם גידים ועצמות ויש להקשות מברייתא זו דתנא בה ברישא נטל צפור שאין בו כזית ר' פוטר והא חייב משום נבילה לפי דבריו שכשבולעו הוא מת ונהי דאאמ"ה לא מיחייב דלאו לאברים עומדת מ"מ אנבילה ליחייב ומסיפא דקתני חנקה ואכלה ד"ה בכזית דמשמע כזית בשר דברישא מיירי ביש כזית עם גידים ועצמות וע"כ בסיפא ביש כזית בשר ואמאי הא לר"מ ז"ל מצטרף במיתתה גידים ועצמו' לכזית כמ"ש בפ"ד ה"ג וכבר עמד הפר"ח בסימן ס"ב על קושיא השניה יע"ש היטב וקושי' ראשונ' יש ליישב כמ"ש בסמוך דאה"נ דר' דפוטר משום אמ"ה ולא משום נבילה דאמ"ה לאו לאברים עומדת ועל נבילה מיחייב שכשבולעו הוא מת כמ"ש רש"י במכות ריסק ט' נמלים ואחד חי כו' אלא דסיפא קשיא אמאי בעינן כזית בשר דווקא וצריך לומר דמה דקתני ד"ה בכזית לאו למימרא דבעינן כזית לד"ה אלא דבכזית מיחייב לד"ה וגם רבי מודה דהיינו עם גידים ועצמו' וכמ"ש הר"מ שם דכשאוכלו כולו מצטרפין גידים ועצמות לכזית נבילה ואף שהוא דוחק קצת מ"מ יש ליישב כן דברי הר"מ ז"ל ועם זה יתיישב מה שהקשה הפר"ח דאיך יתכן באוכלו חי חייב משום נבילה והא קתני חנקה ואכלה ולא קתני אכלה חי ואי משום הא לא איריא דחנקה הוא דבעינן כזית הא חי בכ"ש ממש מיחייב משא"כ בחנקה צריך כזית עם גידים ועצמות ועם זה יתיישב קצת הא ד"ה בכזית ולא חשיב כ"כ דוחק והבן:
ומה שהקשה עוד הפר"ח מההיא דמכות ריסק ט' נמלים וא' חי כו' ואי משום לבילה אלמא דאבריה לא לקי משום נבילה אלא בכזית עכ"ל ר"ל דלמה לי להצטרף באחד גופא חייב שש ואני אומר משום הא לא איריא דמאן לימא לן דהר"מ מפורש וא' חי חי ממש כפירש"י דתקשה עליו דלמא מפרש כפי' התו' שם דחי שלם ומת הו' ומש"ה בעינן כזית דחנקה ואכלה כזית עכ"פ עם גידים ועצמות והתם נמי והשלימה לכזית חייב משום נבילה ואליבא דמ"ד איסור חע"א כמ"ש התו' לשם והר"מ ז"ל מסברא דנפשיה אמרה דבולעו הוא מת ולא מהא דמכות למד כן ובזה אתיא דברי הר"מ קצת על נכון בזה:
עוד יש לראות במ"ש רש"י בד"ה ר' פוטר כו' דאי הוה כזית הי' מיחייב משום בשר מן החי דזה יתכן לריש לקיש דאמר בשר מן חי נפקא ליה מחד קרא עם אמ"ה מלא תאכל הנפש עם הבשר מש"ה שפיר אי הוה כזית אין נ"מ אי לקי משום אמ"ה או בשר מן החי וא"נ לאברים עומדת לא לקי אלא חדא דמחד קרא קא נפקי כדמסיק קן אכל אמ"ה ובשר מן החי לר"ל אין חייב אלא אחת משא"כ לר"י דהלכתא כוותיה וודאי אי אכל אמ"ה שיש עליו כזית בשר דלקי תרתי משום בשר בשדה ומשום לא תאכל הנפש וא"כ אכתי תקשה אמאי נקיט צפור שאין כזית בשר ליתני לפלוגתייהו נטל צפור ר' פוטר משום אמ"ה וראב"ש מיחייב משום אמ"ה דבלא"ה לרבי חייב משום נבילה אף בכ"ש ממש וכמ"ש לעיל לשיטת הר"מ ופוטר מאמ"ה קאמר וא"כ מאי איריא דאין בו כזית בשר אף יש בו כזית בשר פוטר מאמ"ה ועי' בתו' ד"ה שאין בו כזית ובפר"ח סימן ס"ב וצ"ל דסבירא ליה להר"מ ז"ל כשיטת התוספות דמאי דנקיט שאין בו כזית לרבותא דראב"ש קאמר דלא צריך כזית:
ובפירש"י ד"ה ר' פוטר כו' ואי הוה כזית היה מיחייב משום בשר מן החי עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל לא ידענא מי הכריחו לכך דאמאי לא דהוה מיחייב משום נבילה וכמ"ש במכ' עכ"ל ולפי מ"ש בסמוך יש לומר דא"כ הא דמקשה קלניתא עוף טמא הוא כו' א"ה אימא סיפא ולא הקשה מרישא וכתבתי דר' פוטר מאמ"ה וקשיא למה לי שאין בו כזית דנבילה לא חייל אטומאה לרבי דאין איסור חע"א דמש"ה מקשה לו מסיפא מה"ט כמ"ש לעיל דאין איסור חע"א ומה"ט הוה מצי להקשות מרישא דמאי איריא שאין בו כזית ומש"ה כתב דחייב משום בשר מן החי והמקשה רוצה להקשות אף לר"ל דאמ"ה ובשר מן החי מחד קרא קא נפקי ומש"ה לא הוה מצי להקשות מרישא אלא מסיפא והבין זה:
ובתוספות ד"ה שאין בו כזית ואכלו ר' פוטר כו' כיון דליכא מטריפה אלא חצי שיעור עד כאן לשונם קושייתם אהא דאמר שנטרפה עם יציא' רובה דלר"ל לאו לאברי' עומד' והשתא לרש"י דמ"מ לחתיכה בשר עומד' דאי הוה כזית בשר הוה מיחייב בשר מן החי א"כ לר"ל לילקי שתים א' משום טריפה ואחת משום בשר בשדה דנפקא מתרי קראי וי"ל דאיירי שאין כזית בשר על האבר אלא עם גידים ועצמו' דלא מיחייב על בשר מן החי והא דחייב אטריפה שנטל חצי זית מבשר טריפה עמו ואכלו כו' ובזה חייב והקשו עוד דא"כ אמאי לא חייב אאמ"ה אאותו זית עם גידים ועצמות לר"ל דאיסור חייל על חצי שיעור והביאו ראיה מההיא דמכות ולא הוצרכו להביא ראיה ממכות דהא לר"ל חצי שיעור מדרבנן אסור ואיסור חע"א על דרבנן וזה פשוט וא"צ לפנים מ"מ לרווחא דמלתא הביאו ראיה משם דאף לר"י דחצי שיעור אסור מ"ה כיון דאין איסור לאו ועשה כ"א איסור תורה מריבויא דכל חלב או מהלמ"מ שפיר חייל איסור אחר עליו ועיין שם בתוספות ד"ה דמוקי:
בא"ד דלרבותא דר"א נקיט לה עיין בתוספות שכתב זה לא שייך לפלוגת' דר' וראב"ש כו' אי לאברים עומדת ותי' דנקיט אין בו כזית דאי הוה כזית היה מיחייב משום נבילה כמ"ש רש"י במכות והתוספות לא ניחא להו בכך דכתב שם וא' חי שלם דעל חי לא מיחייב משום נבילה. ומה שהקשה עוד דא"כ חנקה ואכלה ד"ה בכזית דמשמע ברישא פליג אי בעינן כזית והא ליכא מאן דפליג יע"ש ודבריו צריכין ביאור ותוכן כוונתו נ"ל דקשיא ליה בשלמא לרש"י ברישא פליגי ר' ור' שמעון דלרבי לא מיחייב אלא בכזית בשר מן בשר מן החי ולראב"ש במשהו בשר עם גידים ועצמות כזית חייב משום אמ"ה דלאברים עומדת וחנקה ד"ה גם ר"ש מודה דצריך כזית בשר דבהמת נבילה לאו בריה הוא משא"כ לתו' דגם ברישא אי הוה כזית בשר לא מיחייב לר' לא משום אמ"ה ולא משום בשר מן החי דחתיכת בשר נמי לא קיימא ואין בו כזית לרבותא דר"א קאמר א"כ היאך שייך למיתני חנקה ד"ה כזית והא ברישא אף בכזית לרבי פטור מכל דאנבילה לא מיחייב לשיטתם במכ' דחי שלם משא"כ למה שתי' הת"ח א"ש דברישא ל"פ אלא לר"י לא מיחייב אלא בכזית משום נבילה כמו שפירש"י במכות בריסק ט' נמלים ואחד חי ממש יע"ש ולראב"ש במשהו בשר מיחייב משום אמ"ה ובחנקה גם ראב"ש מודה דצריך כזית בשר דנבילה לא חשיב בריה וכבר כתבנו לעיל מה שיש לפרש בהא ד"ה כזית לפי הר"מ בע"א והארכנו בדבר זה יעוין שם היטב:
ומה שהק' הת"ח היאך תלוי זה בפלוגתייהו וליכא מאן דפליג דאמ"ה מיחייב עם גידים ועצמות יע"ש לא ידענא מאי קשיא ליה ז"ל דודאי רבותא הוא בכאן ושייך לפלוגתייהו דה"א דטעמא דראב"ש דמחייב משום דאית ביה כזית בשר ומשום בשר מן החי הוא דמחייב ולא משום אמ"ה דמודה דלאו לאברים עומדת ולחתיכות בשר עומדת כמו לרש"י דלאברים אינה עומדת ולחתיכת בשר קיימ' כן היה מקום לטעות בדברי ר"ש לכך תני אין בו כזית בשר אפ"ה מיחייב משום אמ"ה דלאברים נמי עומדת לראב"ש ואף שכתבו התוספות לשיטתם להיפך דמאן דאי"ל דלחתיכה בשר קיימא כ"ש לאברים עומדת כמ"ש התוספות בס"ה לר"י לאו בהכרח אלא א"ל הכי וא"ל הכי:
בא"ד דאמר ר"י בסמוך אכל חלב מן החי מן טריפה חייב שלש כו' עכ"ל ר"ל דוודאי לר"י חייב אאמ"ה אי אית עליו כזית תרתי משום אמ"ה ובשר מן החי בהתראה אחת דמתרי קראי נפקי לדידיה כדאמר לקמן ומיהו הא דאמר ר' יוחנן אכל אמ"ה מטריפה חייב שתים ומאי איריא מן הטריפה מכשירה נמי לשיטתם שכתבו לעיל דמיירי דאיכא עליו כזית בשר מדמחייב משום טריפה י"ל משום דריש לקיש נקיט לה דאיהו פליג עליה ואמר דאינו חייב אלא אחת כדמסיק דלאו לאברים עומדת ולא אתי חייל כו' משא"כ אי הוה אמר חייב שתיל משום אמ"ה ובשר מן החי וודאי דלר"ל לא מיחייב אלא חדא דמחד קרא נפק לדידי' מלא תאכל הנפש ומש"ה אשמעינן פלוגתייהו אי לאברים עומדת או לאו דלא הוה שמעינן אי הוה נקיט מן הכשירה משום בשר מן החי ואמ"ה ועיין בר"מ הל' מ"א ומה שיש להקשות על דבריו אבאר לקמן בהא דאכל בשר מן הטריפה ועיין בפ"ח שם הל' מ"א ואבאר לקמן אי"ה באורך מזה:
גמרא אמר ר' יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה ובשר בשדה טריפה זה בשר מן החי ומן הטריפה בין לר"ל ובין לר"י מלת הנפש קאי למעלה ולמטה אלא דלר"י לא דריש מלת בשר דהיינו אבר ור"ל בשר היינו בשר מן החי ועיין בחדושי רשב"א בהעור ורוטב קכ"ט ב' הא דאמר לר"ש בשר מן החי אוכל שא"א יכול להאכילו לאחרים הקשה בשם הרמב"ם גופא דלר"י בשר מן החי נפקא מבשר בשדה ומנלן בבני נח ותי' בבני נח כתיב אך בשר בנפשו משמע בשר כשהוא בנפשו דהיינו דמו שהוא חיותו לא תאכלו. והנה יש להקשות מנלן דאמ"ה לב"נ נוהג ואם נאמר דכל השיעורים הללו לישראל ולא לב"נ אין נ"מ בזה דמ"מ מיחייב במשהו בשר משום בשר מן החי ואם נאמר בני נח ג"כ צריך שיעור אפשר דגם בנח מלת בנפשו יורה על אמ"ה ועיין בפ"ט מהל' מלכים ובלח"מ שם ובשר מן החי נפיק לר"י מבשר בשדה כמ"ש רש"י ותוספות אבל הר"מ בפ"ד מהל' מ"א הלכה י' נתן טעם לזה ואמר שלוקה משום טריפה ותוכן ביאור דבריו כתבתי לעיל דטריפה שאינה יכולה לחיות ומה לי בכולה או במקצתה דהיינו בשר מן הטריפה יע"ש:
ובתוספות ד"ה אכל אמ"ה כו' ה"מ דלא מפרש בקרא כו' עכ"ל התוספות מחולקין עם הר"מ ז"ל בהל' ק"פ דלתו' כל מה שמפורש בקרא לא הוה לאו שבכללות אלא היכא דכולל דברים רבים ולא נזכר א' מהן בכתוב כמו לאו דכ"א צלי אש דממעט חי וחמי טברי' ומבושל וכמו מכל אשר יעשה מגפן היין וכדומה משא"כ היכא דמפורש בקרא כ"א לא הוה לאו שבכללות וקושייתם הוא ללישנא דפסחים דאפילו חדא לא לקי יע"ש בסוף כ"ש ומה שהביאו ראיה מדלקי על אלמנה וגרושה יש לעיין בה דהמעיין בסוגיא דקדושין ע"ז ב' יראה דקאמר התם להכי צריך גרושה בכ"ג לומר לך כשם שחלוקה גרושה כו' ופירש"י דהא ייחד לה לאו בפ"ע דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו) אלמא דאיצטריך קרא לזה וכבר הארכנו בזה בתכלית הארוכ' בכללים בכלל לאו שבכללות יע"ש בזה היטב. ודע עוד בשר בשדה נמי מרבינן כמה דברים עובר שהוציא ידו וקדשים חוץ למחיצתה ובשר מן החי ואפ"ה לוקה עליו משום דשם א' הוא קדשים ועובר ובשר מן החי בשר בשדה משא"כ צלי אש דכולל כמה שמות מבושל וחי וע' במכות י"ח ע"א ד"ה ולילקי שכתבו התו' שם:
ובד"ה לר' יוחנן אינו חייב אלא אחת ואע"ג דנא ומבושל כו' עכ"ל היינו לשיטתם שכתבו דמבשר בשדה נפקא בשר מן החי וקשיא להו שפיר דליהוי כנא ומבושל כיון שכל אחד מפורש בקרא והתנו עוד תנאי דבעינן שיהא מפורש בקרא וגם ו' כמו התם נא ובשל וכן מחרצנים ועד זג משא"כ הכא שלא כתיב ובשר בשדה וטריפה עש"ה ולכאורה קשיא ממ"נ אי חשוב לאו שבכללות כיון דלא כתיב ו' א"כ הדרא קושית התו' לדוכתיה בד"ה מכל הך לישנא דמפרש בפסחים דאינו חייב כלל לרבא אמאי חייב אחת על טריפה או אבשר מן החי ואי כיון דמפורש בקרא לא הוה לאו שבכללות א"כ לילקי תרתי וצ"ל דלענין חדא מיהא לקי לא הוה לאו שבכללות כיון דכ"א מפורש בקרא אבל לענין דלילקי תרתי לא ודוחק אם לא שנאמר כיון דלא כתיב בוי"ו הוה כשם א' ולא לקי שתים בהתראה אחת ועי' במהרש"א דגריס לר"ל כו' והתו' דמסיים לר"י הוא דל"ת דלר"ל לא שייך לאוסופי וי"ו משא"כ לר"י לכך כתבו דאפ"ה כיון דלא כתיב וי"ו לא מיחייב תרתי ועי' מהר"מ מלובלין ורש"ל גריס לר"י כמו שהוא לפנינו ועי' בכללים והארכנו שם. ולמ"ש הר"מ דבשר מן החי מטריפה נפקא לא קשיא לר"י אלא לר"ל ומיהו להך לישנא בפסחים דחדא לא לקי קשה לר"מ ז"ל אמאי לקי אטריפה או אבשר מ"ה ואבאר אי"ה