אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קא:

דף קא.

רש"י בד"ה ור"י הגלילי לית ליה כולל כו' ואף דר"ש נמי לית ליה כולל עכ"ל כ' הריטב"א ז"ל דלא דק מר"ן ז"ל בזה דלר"ש בעולה אמאי חייב שתים דלית ליה יש בגידין בנ"ט עכ"ל והנה אם נאמר, כמ"ש הר"מ ז"ל אף דאין בגידין בנ"ט אפ"ה כיון דאחשביה רחמנא לאכילת גיד האוכל ג"ה של נבילה חייב שתים וע"כ לא פטר ר"ש אלא בטמאה דפטור על גיד משום שגידו אסור ה"ה דאין מחייב על טמאה אבל על נבילה חייב שתים א"כ אפשר רש"י סובר כותיה וא"ש ומי שגידו אסור כתבו התו' בק"ב א' דהיינו מין שגידו אסור לאפוקי על טריפה וה"נ כן בזה:

ובד"ה שבת היא כו' דשבת לגבי י"ה מוסיף הוא כו' וי"ה כולל מיגו דאיתסר באכילה עכ"ל לרש"י ז"ל חשיב מיתת ב"ד כמוסיף ולתו' לא הוה אלא חמור ובאמת לא ידענא היאך שייך איסור מוסיף במה שיש בו מיתת ב"ד דמוסיף לא הוה אלא כשניתוסף איסור על החפץ לאדם שהי' מותר לו בתחלה ואיסור הנאה חשיב קצת מוסיף לפי שהחתיכה ההיא נאסרה עכשיו לד"א מה שלא נאסרה בתחלה דאילו מתחלה לא היתה אסורה אלא למי שאוכל אותה ועכשיו נאסרה אף ליתן לאדם בהנאה ולהניח ע"ג מכתו וכדומה משא"כ מיתת ב"ד, איך יתכן שיהא איסור מוסיף ומ"ש רש"י די"ה אשבת הוה כולל דמיגו דאיתסר. באכילה לכאורה קשה דהוה כולל בשני שמות דמיגו דאיתסר באכילה איתסר נמי במלאכה וכולל בשני שמות לא אחרים וכה"ג הקשו התוס' יבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור כולל מבעל מי ששימש בטומאה דהוה כולל מיגו דמיתסר באכילה ותירצו דאכילה ועביד חדא נינהו ותי' זה שייך כאן ואפשר דבאמת אה"נ דלא אמרינן כול בב' שמות והכא במסקנא משום דאיסור ב"א או למאי דאפכן ור"י הגלילי אינו חייב אלא אחת ור"ע מחיי' שתים אפשר דסבירא ליה איסור חע"א אף בלא כולל כההיא דפכ"ה חלב ומתה לא צריך קרא ועיין בתוספות ד"ה ר"ע אמר יע"ש:

גמרא איפוך כו' למאי דאפכן כו' סוף סוף תרווייהו בהדדי אתיין עכ"ל הנה אם נאמר דאיפוך משום דסבירא ליה שבת קביעא וקיימא והוה י"ה כולל ופריך שפיר השתא קל על חמור חייל בכלל דהא י"ה לגבי שבת קל הוא שזה מיתה בידי אדם וזה בכרת דמ"ש התו' ד"ה הזיד דאפ"ה חמור ליה י"ה כו' ר"ל דמיקרי שב מידיעתו דבעיני העולם י"ה חמור להם אבל וודאי י"ה לגבי שבת הוה קל על חמור ומכ"ש שווין דחל בכולל והוצרך לומר איפוך כו' ומש"ה אמר למאי דאיפכן הזיד בשבת ושגג בי"ה פטור כיון די"ה הוא דחל על שבת לר"ע ממיל' לר"י דלא חל, פטור מכלום משא"כ בלא איפוך דטעמא דר"ע דאינו חייב אלא א' אמינא טעמא דאין איסור חע"א בב"א וא"כ באיזה מהן ששגג חייב חטאת כקושי' רבא סוף סוף תרווייהו בהדדי אתיין וכפירש"י ד"ה סוף כו' משא"כ למאי דאפכן ע"כ טעמ' דסובר משום דשבת קביעא וא"כ לר"י הגלילי הזיד בשבת פטור ורבא דפריך סוף סוף תרווייהו בהדדי אתיין דלא ניחא ליה לומר שבת קביעא וקיימא ואה"נ דלרבא לא אמרינן איפוך כמ"ש התו' ד"ה ר"ע אומר ורבא אכולה סוגיא מקשה דתרווייהו בהדדי אתיין ולא נצטרך לומר איפוך ומסיק רבא דהא דשגג ביה פטור אמילתא אחריתא הוא דשלח שמדא הוה או דרבא לא פריך אלא אמה דשלח ר' יצחק כו' ואליב' דאביי אבל אהא דאמרי' איפוך לא פריך משום דצריך לומר איפוך מכח ההיא דפכ"ה כמ"ש התו' ד"ה ר"ע אומר ובכ"ה אבאר ולפי פירוש שני של רש"י דהמקשה סובר דמאן דלית ליה כולל לית ליה ב"א כלל ועיקר איסורה דב"א הוא משום דא"נ דהוה בזא"ז הוה מצי חייל או בכולל או במוסיף אין הלשון מדוקדק למאי דאפכן דהא לר"ע נמי לפי שהיה ההצעה מתחלה דלדידיה לאו טעמא משום דב"א הוא אלא משום דשבת קביעא וקיימא ואילו למאי דאפיך אעפ"י כן טעמא דר"י הגלילי לאו כו' אלא משום דלית ליה ב"א וכולל בקל על חמור אלא בחמור על קל וכאן הוא קל על חמור ורבא פריך ליה תרווייהו בהדדי אתיין ולא אאוקימתא דאיפך פריך אלא אביי פריך ורש"י ז"ל שהקשה לפי' שני דא"כ מה פריך, רבא והא לר"י הגלילי ע"כ טעמא משום דשבת קביעא וקיימא לא ידענא מאי קושיא אימא דרבא אכולה מלתא פריך ונראה דחשי' ליה דוחק דמשמע ליה דרבא נמי סובר איפוך מכח הך פירכא דהכא דר"י אדר"י וא"כ ע"כ משום דלאו ב"א הוא וא"כ הוקשה לו שפיר דמה פריך רבא לאביי והא איהו נמי מודה לזאת הסברא:

ואיך שיהיה קשה דמה פריך רבא תרווייהו בהדדי אתיין ומה בכך כיון דסבירא ליה לר"י הגלילי דאיסור ב"א נמי אין איסור חע"א או לר"ע בלא איפוך הכי סבירא ליה וכיון שכן בודאי החמור הוא דחל ולא הקל ומש"ה הזיד בשבת פטור מכלום שכן כתבו התוספות בהדיא ביבמות ל"ג ע"א ד"ה באיסור ב"א דלר"ש דאמר אינו חייב אלא אחת דאשת אח חמור דאין היתר לאחר מיתה ואחות אשה קל דיש היתר לאחר מיתה ומש"ה אשת אח חייל וכ"כ בדוכתי טובא א"כ צ"ע מה פריך תרווייהו בהדדי אתיין. ומשום זה נראה דהתו' לשיטתם ופירשו ד"ה ואיסור כולל לית ליה דהמקשה שהקשה ס"ד דשבת קביעא וקיימא ומש"ה אמר איפוך וע"ז שלח כו' ואמר אביי כו' רצוני לומר דאביי הוא דאמר הכי או רבנן הוא דשלח הכי משמיה דר"י ב"ח ורבא פריך אכולה מלתא דלעיל תרווייהו בהדדי אתיין וגם כיון דר"י הגלילי אית ליה איסור כולל באיסור חמור מסתמא דאית לי' איסור ב"א ורבא מתמה דאמאי לא חיילי תרוייהו דבהדדי אתיין ואפילו שגג בי"ה ליחייב וה"ה שגג בשתיהן דליחייב שנים ומסיק באמת דהכי הוא דהא דר"י בר חנינא לאו אהך מלתא אלא כו' ובאמת לרבא לא איפוך וע"כ הכי הוא דמסתברא ליה דמאן דאית ליה כולל באיסור חמור כ"ש ב"א אף דא' קל חיילי תרוייהו דהא ר"ש לית לי' כולל באיסור חמור נבילה על י"ה חמור על קל הוא כו' ואלו באיסור ב"א סובר ר"ש לחד דעה דשפיר חיילי תרוייהו כדאיתא ביבמות ל"ב א' דפליגי ר"ח ובר קפרא לר"ש באיסור ב"א יע"ש הרי לר"ש אף דא' קל וא' חמור חיילי תרווייהו לר"ח כמו אשת אח ואחות אשה דאחות אשה קל דיש היתר לאחר מיתה וכדומה זר ששימש בשבת דזרות קיל משבת יע"ש וא"כ לר"י הגלילי וודאי דחייב שתים באיסור ב"א לסברת רבא ומש"ה אקשי ליה רבא תרווייהו בהדדי אתיין ומה שייך שבת קביעא וקיימא וזה שכתבו התו' ד"ה ר"ע אומר דלמאי דמסיק רבא במסקנא לא אמר איפוך ומנלן זאת אימא משום ההיא קושיא דכ"ה אמר איפוך אלא כמו שכתבנו דע"כ לרבא במסקנ' לר"י מחיי' תרתי וכדכתיבנ':

גמ' אמרו לו בסיני נאסר אלא לידע מאיזה טעם נאסר כבר כתבנו מזה בריש פרקין ואולם יש לומר דמש"ה כתב אצל בני יעקב לומר דג"ה נוהג אף באדם דעיקר מעשה באדם הוה וכמ"ש המ"ל בהלכות מ"א בפ"ח בשם הרשב"א בסי' שמ"ד והביאו הפר"ח בסי' ס"ה יע"ש תנו רבנן אמ"ה כו' וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בחי' ועוף הטהורים עכ"ל הר"מ פסק כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים וכן משמע' הכ"מ בפ"ה מהל' מ"א ה"א יע"ש והפר"ח בסי' ס"ב כתב משום דסתם לן תנא בטהרות פ"א כוותייהו אכל אמ"ה ממנה כו' כמו דמסיק לקמן (רישא בישראל וסיפא בן נח) ולא ידענא אמאי לא כפשוטו דשנאו בלשון חכמים הלכה כוותייהו גם מ"ש שם הפר"ח דגים וחגבים אין אמ"ה נוהג בהן דכל שאתה מצווה על דמן כו' לא ידענא דבלא"ה אין אמ"ה נוהג בהן דכל שאין טעון שחיטה אין אמ"ה נוהג בהן דהא בהא תליא ועי' בתוס' פא"ט ס"ו א' בד"ה במאי קמפלגי בם פו שכתבו דליכא אמ"ה דלא בעי שחיט' ועי' ברש"י בשבת סוף פר"ע שכ' ג"כ שם יע"ש ועי' בי"ד סימן י"ג שוב ראיתי בסימן י"ג בפר"ח שכת' ג"כ האי טעמא דאין טעון שחיטה ועיין בר"מ ה"ש פ"א הי"ג דגים וחגבים אין טעון שחיטה לפיכך מותר לאוכלן חיים וכ"מ כ' לפיכך גם אמותר לאוכלן חיים קאי יע"ש דאל"כ בהל' מ"א הוה למכתב ועי' בפ"ה בהל' מ"א בכ"מ שכתב דפסק כחכמים וזה כמ"ש לעיל יע"ש. ונראה לי לומר דאפשר דמהיקשא נפקא זאת דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתריה אמ"ה דמשמע כל שאינו בשחיטה אינו אסור משום אמ"ה ואף דלענין דאינו נוהג בחיה ועוף לא דרשינן קראי כר"מ דאמר אינו נוהג אלא בטהורה בלבד מהאי קרא דוזבחת מבקרך היינו משום דכל שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על אבריו כו' דרבנן נמי דרשי להך קרא כר"א וכמ"ש הפר"ח בסי' י"ג וס"ב ומיהו זה דוחק דאיך אפשר לומר דרבנן נמי אית להו היקש' דכל שאתה מצוה על דמן אתה מצוה על אבריו והא טמאין דמצוה על דמן ואין אמ"ה נוהג בהן וה"ה דאין נוהג אמ"ה אלא בטהורה כר"מ כו' ובשלמא לענין דגים וחגבים א"ש דאית להו היקשא דכל שאין אתה מצוה על דמן אין אתה מצוה על אבריו משא"כ להיפך ודוחק לומר דהיקשא דדם מרבה הכל ומי שבשרו מותר ממעט טמאין ומש"ה אין נוהג בטמאין דזה דוחק:

ודע דאין להקשות דאם איתא דהא בהא תליא דכל שאין טעון שחיטה אין מצוה על אבריו וה"ה להיפך א"כ למה לי קרא בר"פ השוחט דגים וחגבים דאין טעון שחיטה תיפוק ליה מהאי קרא דכל שאין אתה מצוה על דמן אין מצוה על אבריו והיינו דגים וחגבים וא"כ ממילא אין נוהג בהן שחיטה כו' ואין לומר דה"א דממעט להו מלאו דאמ"ה אבל איסורי עשה דוזבחת אית בהו ולכך צריך קרא אחרינא דמ"ש דהא בהא תליא דכל שאינו בשחיטה אינו באמ"ה מכ"ש אם נאמר דהיקשא הוא ה"ה להיפך דהיקשא הוא כל שאינו בלא תאכל הנפש עם הבשר אינו בכלל וזבחת. אבל זה טעות דהמעיין בריש דם שחיטה כ"א וכ"ג דהא דמפיק דם דגים וחגבים שכולהו היתר מש"ה לית בהו איסור דם וכולו היתר אמר התם דלא טעונין שחיטה ואי לא הוה כתיב דגים אינן בשחיטה לא הוה ידעינן דאין אמ"ה נוהג בהן דה"ה דמוזהר על דמן ובשחיטה אבל המעיין שם בתו' ד"ה אוציא יראה דבחד מינייהו סגי ובלא"ה ידעינן דממעט דגים כיון דאין בהן טומאה קלה וחמורה יעוין וצ"ע:

ע"ש גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא א' דרשו כו' משום דהיה מקום לומר דפליגי אי איסור חע"א במוסיף או לאו דר"י ור"א סברי איסור חע"א במוסיף דאמ"ה מוסיף הוה כמ"ש התו' בד"ה ור"י כו' ורבנן סברי אין איסור חע"א במוסיף וא"כ לית הלכתא כחכמים לזה אמר דאינו כן אלא מקרא דרשי חכמים מי שגידו אסור כו' ור"י ור"א דרשי נמי מקרא ור' יוחנן הוה ידע לברייתא דמייתי מינה תניא נמי הכי ומש"ה אמר דר"א לית ליה איסור חע"א במוסיף אלא מקרא דריש כו' דכל שאתה מצווה על דמן יע"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה