ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף פו.
גמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא לכאורה דהקשה אי סברי רובא מקולקלין או מחצה עם חזקה א"כ בסיפא יהא, שרי ואי רוב מתוקנין אם כן רישא אמאי פטור מלכסו' רובא וחזקה רובא עדיף ומשני דלמא אתי למיכל משחיטתן היינו דרובא או מחצה מקולקלין ואפ"ה בסיפא מחמרי ור"י לא מחמרי דאתי לידי קולא לאו דנבילה ופריך סיפא נמי לא לחמרו דאתי לידי קולא כו' והתו' הקשו דלמא רבנן סברי ספק הוא אי רוב מתוקנין או מקולקלין כמו שהוא האמת מש"ה בסיפא אסור לשחוט אחריהם דאי משום גזירה דלמא אתי למיכל משום הא לא עקרינן דבר מן התורה בקום ועשה דספיק' דאורייתא לחומרא מן התורה לשיטתם בכמה מקומות שא"כ ברישא יש כח לעקור דבר מ"ה בשב ואל תעשה ומאריכות לשון התוס' משמע דקשיא להו הכי בסי' איך יתירו לו לשחוט ולהכניס עצמו לספק דלמא אתי למיכל הא שם לא הוה אלא ספק אם יגע בספק איסור תורה וכאן ודאי ספק איסור תורה משא"כ ברישא החמירו שפיר בשב ואל תעשה ולפי זה אף ספיקא דאורייתא מדרבנן הוא אפ"ה שייך קושית התוס' וכדכתיבנא ותי' דסבירא להמקשה דאי הוה ספק השקול ודאי משום גזירה לא היה פטור מלכסות וע"כ רוב מעשיהן מקולקלים ובסיפא משום חומרא בעלמא ורישא לא החמירו דאייתי לידי קולא ופריך סיפא נמי כו' ויש לראות דמשמע דאי לאו האי קושיא הוה אתי שפיר ולתוספות לא הונח להם בזה עד שהקשה הר"ר שמואל מוורדין מ"ט דרבנן ואמאי לא משום חומר' החמירו לשחוט אחריהם אלא שאין טעם להחמיר דרבנן לא חיישי למיעוט והולכין אחר חזקה אף מדרבנן א"כ איך ס"ד דמקשה ואפשר בלא"ה דחי לה שפיר ומסיק דפליגי ארישא ומסופקין:
ודע דבי"ד סי' ק"י ס"ח בהג"ה כתב דבר שיל"מ לא מהני ביה ס"ס והוא מגמרא דביצה ומשמע ה"ה רובא לא מהני בדשיל"מ דהא ס"ס הוה כמו רוב ועדיף מיניה כמ"ש הרשב"א בתשובה סימן ת"א א"כ מש"ה בסיפא רבנן סברי מחצה וחזקה הוה רובא ודשיל"מ או"ב דישחוט למחר ועי' סי' ט"ו יע"ש מש"ה אסור ור"מ סובר רובא מקולקלין עם חזקה הוה כמו מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן כה"ג משא"כ ברישא דפטור מלכסות דהוה רובא מחצה עם חזקה ור"מ סובר מיעוטא דמיעוטא כמאן דליתי' דמי ובי"ד סי' ק"ב אבאר:
קסבר ר"מ רוב מקולקלים בס' אדוני אבי ברכת יוסף ואליהו רבה הנדפס בזאלקאווא תק"ו הקשה לימא פלגא ופלגא וחזקה מסייע לפלגא מקולקלין והוה רובא ואי דחייש למיעוט הא לא מ"ה אלא מדרבנן ומשום דלמא אתי למיכל פטור מלכסות ומותר לשחוט אחריהן יע"ש ואי"ה בי"ד סי' ט"ו אבאר בזה באורך בעזה"י וע"ש מ"ש הש"ך ז"ל:
ע"ש סמוך מיעוטא לחזקה ופירש"י בהמה בחי' בחזקת אמ"ה הוה כו' משמע דמחזקינן מאיסור לאיסור ונאמר דאיסור עשה דאין זבוח לא הוה לא מחיים ולא לאחר שמתה ועי' בשבוע' כ"ד א' בתו' שם שכתבו לריצב"א אין נראה שיהא איסור עשה ויש להעמיס פלוגתא זו בהא דפליגי ריש פ"ק אי לא בדק בסי' אי הוה נבילה או לאו מ"ס איסור עשה דאין זבוח הוה חזקה טובא ומ"ס לא הוה איסור עשה כ"א מאיסור לאיסור ומדרבנן הוא דמחזקינן מאיסור לאיסור ודי שנחמיר לאכילה לא לענין טומאה ופי' בשבע שיטות להרשב"א ז"ל ביבמות ל' ב' וכולן שהיו קידושין או גירושין בספק יע"ש:
ובתו' ד"ה סיפא נמי כו' היינו כמ"ש בגמרא דרבנן ספוקי מספקא אי רוב מתוקנין או מקולקלין דאי רוב מתוקנין ודאי אמאי אינו סופג מ' ועוד דא"נ אתי למיכל שפיר עביד מ"ה אבל הר"ן בחמש שיטות כתב קשיא לי דאימא ברישא ישכח לעקור דבר מ"ה בשב ואל תעשה לא בקום ועשה וי"ל דודאי מ"ה מותר דרובא מקולקלין אלא לחומרא כו' יע"ש הרי משמע דבאמת טעמא דרבנן משום חומרא בעלמא לא כתוס' שמסופקין כמ"ש להר"ר שמואל מוורדון וכבר כתבנו לעיל מה שיש לעיין בדברי התוספות הללו יע"ש:
ובד"ה מ"ט דר"מ וי"ל דרבנן מסופקין אי מקולקלין או מתוקנין ולא מהני חזקה סיימו ולא מהני חזקה דל"ת מ"ט הוה ספק השקול ולא אוקמי' אחזקה ולזה כתבו דרובא וחזקה חזקה כמאן דליתא דמי לא שיש לרוב עדיפו' מן חזקה בלבד ועם חזקה הוה ספק השקול ובאמת אין הכרע דאימא דמסופקין אי רובא מתוקנין או מחצה מקולקלין ועם חזקה הוה רוב מקולקלין והוה ספק השקול ואזלינן לחומרא וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל. גם מה שהוקשה להם דאי רוב מתוקנין יהא מותר כו' ואמאי הא מדרבנן אסור דסמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא ופלגא מדרבנן כמו שמבואר בכורות כ' ובתו' שם ולעיל י"א ע"ב יע"ש ועיקר קושייתם אמאי אינו סופג את הארבעים ואין להאריך בכאן עוד אבאר לך אי דנימא דרבנן מסופקין אי רובא מתוקנין או פלגא ופלגא הוה ס"ס שמא רוב מתוקנין ואת"ל פלגא ופלגא אכתי שמא שחטו יפה וס"ס נאמר דמהני במקום חזקה ואמאי אסור למיכל משחיטתו ואין סופג ארבעים וע"ס ק"י ובמ"ב שם: