אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף עג:

דף עג.

גמרא נשחטה בהמה ותוס' ד"ה אי מההיא הוקשה להם דאיך ס"ד דשחיטה עושה ניפול א"כ לר"ש אמאי הוכשרו בשחיטה והא אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים עכ"ל לכאורה יאמר הכי אליביה דר"י קיימינן ואיהו אמר בג"ה לקמן לא תאכל הנפש עם הבשר באמ"ה ולא בשר מן החי וא"כ ה"ה בן נח אין מוזהר אלא על אמ"ה ולא על בשר מן החי דבישראל נפקא מבשר בשדה טריפה בשר מן החי ולא בן נח וא"כ שפיר אמר ר"ש הוכשרו בדמיה דהכשר אחר מהני דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוה ועיין בר"מ הלכות מ"א פ"ד בישראל בשר מן החי ליכא כי אם לאו דטריפה וא"כ בבן נח בשר מן החי שריא יע"ש:

שוב ראיתי הדבר מפורש בר"מ הלכות מלכים פ"ט דבן נח מוזהר על בשר מן החי והביא הכ"מ ראיה מברייתא דר' אושעיא בעור ורוטב קכ"א ב' הרי דסובר דב"נ מוזהר על בשר מן החי ומ"מ תמה עליו הכ"מ מאחר דסובר כר"י דבישראל מטריפה נפקא ועין בלח"מ שם ודע שאני תמה למה לא הביא הכ"מ ראיה מר"י גופא בעור ורוטב קכ"ט ע"ב דהא דר"ש מטהר אסיפ' ואבשר קאי דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הרי בהדיא אף לר' יוחנן דבישראל לא נפקא כ"א מבשר בשדה טריפ' אפ"ה בבן נח כולל אך בשר בנפשו בין אמ"ה ובשר מחי וע"כ צריך לחלק כמ"ש, הלח"מ יע"ש אם לא שנאמר דהכ"מ מקשה עליו דאין לחלק בין ישראל לב"כ וההיא דעור ורוטב ע"כ נימא דאבשר הפורש מאמ"ה ונאמר דלא כר"מ בהלכות מ"א פ"ד וה' שכתב דפורש מאמ"ה דאין לוקה אלא משום בשר בשדה טריפה אלא דלוקה משום אמ"ה ושפיר מיקרי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים וע' בכ"מ בהל' מאכלות אסורות שם אח"כ מצאתי לרשב"א בחדושיו בעור ורוטב שכתב בדף קכ"ט ב' שהקשה לר"י דאמר בשר מן החי מטריפה נפקא ובב"נ מנלן ותי' כמו שחילק הלח"מ בהלכות מלכים בישראל קאי אכילה אנפש ובן נח קאי אבשר גם הקשה אמאי דקאמר אמצעתא כו' ולא הקשה לר' יוחנן דאמר לעיל דפליגי באוחז בקטן כו' ולי נראה דהיה יכול להקשות דידי' אדידיה דכאן אמר הכל מודים דשחיטה אין עושה ניפול ומיהו היינו יכולין לפרש הכל מודים ר"מ ורבנן ור"ש פליג עוד דע דהתו' הקשו וא"ת ותא ר"ש לא הוכשכו כו' דמשמע הא הכשר אחר מהני והא אוכל שאי אתה יכול להאכיל לאחרים יע"ש ויש לראות מאי קושיא והא בסוגיא דעור ורוטב קכ"ט דאמר אמצעתא ור"ש לא הוכשרו אוכל שאי אתה יכול כו' הרי בהדיא דרצה לפרש כן וממילא מה דאמר ר"ש לא הוכשרו היינו דלא מהני להו הכשר וצ"ע כעת בזה:

וראיתי להר"מ ז"ל בהלכות מלכים פ"ט שכתב דכל השיעורין הללו לא נאמרו אלא לישראל ולא לב"נ ומוזהר ונהרג על חצי שיעור יע"ש ולכאורה שזה מוכרח מכאן דר"ש מטהר במתה הבהמה מטעם שאי אתה יכול להאכילה לאחרים ואמאי הא על עצמו מקבל טומאה בכל שהו כמו שאבאר לקמן אי"ה ופחות מכזית אוכל שיכול להאכילו לאחרים הוא דבישראל מרבי' מכל חלב לרבות חצי שיעור משא"כ ב"נ ומותר לגמרי בחצי שיעור אלא ש"מ דכל השיעורין הללו לא נאמרו אלא לישראל ולא לבן נח אלא דאין זה כלום דהא לר"ש קיימינן ואיהו ס"ל כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן כמבואר במכות ושבועות וכמה מקומות וא"כ אם פחות מכזית אוכל שאי אתה כו' וע' ר"מ הלכות ט"א פ"א ה"א לעצמן, כ"ש:

עוד ראיתי להזכיר כאן מ"ש הר"מ ז"ל בפ"ה מהלכות מ"א הלשון וכוליא והחלב אעפ"י שאין בו עצם מיקרי אמ"ה כו' ולענין טומאה אפשר דלא מיקרי אמ"ה אלא בגידים ועצמות כדדרשינן בעור ורוטב קכ"ח ע"ב מהבהמה גידים ועצמות יע"ש ומ"ש לעיל להר"מ אם הפריד הבשר מאבר אינו לוקה עליו אלא משום טריפה אינו נראה כן אלא דלוקה משום אמ"ה ויש לעיין בזה שם בהלכות מ"א פ"ה ובהלכות אבות הטומאה פ"ב כתב בהדיא דאין בו עצם אינו מטמא ולענין ללקות משום אמ"ה לוקה יע"ש א"כ אין קושיא לר' יוחנן כמ"ש לעיל דקאי אבשר שהותר מאמ"ה או אבשר שאין בו עצם כמו כוליא ולשון וחלב שכתבתי בסמוך:

ודע דיש להקשות לר' יוחנן דאית ליה אמ"ה מלא תאכל הנפש נפקא ובשר מן החי נפקא מבשר בשדה טריפה א"כ בשר מהחי לבני נח נאמרה ולא לישראל כפי שיטת הר"מ בהלכות מלכים פ"ט והבאתיו לעיל ואמאי לא נימא דלאחר מ"ת לישראל נאמרה ולא לב"נ ככל המצות שבתורה שנאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה כו' ואף דלישראל אסור משום טריפה מ"מ אי אכל בשר מן החי ובשר מן הטריפה אין לוקה לר"י כ"א אחת כמבואר לקמן בפ' ג"ה יעוין שם ואמאי לא נימא דלאחר מתן תורה נטלה המצוה הזאת מבן נח ונתנה לישראל ככל מצוה שנאמרה ולא נשנית כמבואר בסנהדרין נ"ט א' ר"ל כיון דלישראל אסור עכ"פ מלאו דטריפה לא הוה נאמרה ולא נשנית דלא שייך מי איכא מידי אך אי קשיא לי הא קשיא לי אמאי חשיב אמ"ה נאמרה ונשנית הא כל מלתא דצריך לומר משום דבר שנתחדש בה לא הוה נאמרה ונשנית כמ"ש בסנהדרין שם למלתייהו נשנית ה"נ כאן הא הוצרך לומר בסיני לא תאכל הנפש עם הבשר דאי מקרא קמא דבן נח הייתי אומר אף בשר מן החי במשמע הזה לשי' הר"מ ז"ל ולוקה על בשר מן החי שנים לר' יוחנן אחת משום לאו דבשר טריפה ואחת משום אמ"ה ובשר מן החי ולכך הוצרך למהדר בסיני לא תאכל הנפש עם הבשר ואין במשמע כ"א אמ"ה ואין לוקה על בשר מן החי כ"א אחת וי"ל וכן לר"מ ור"א לקמן דף ק"ג ע"א לר"מ דאין נוהג אלא בבהמ' בלבד קשה דמש"ה איצטריך למהדר בסיני ולר"א אפשר מקרא דכן נמי הוה דרשינן אף טמאין:

והנה התו' בשבועות כ"ד א' ד"ה האוכל נבילה בי"ה שכתבו לריצב"א אין נרא' שיהא איסור עשה דשאינו זבוח בבהמה דאל"כ איך חייל איסור אמ"ה על איסור עשה דשאינו זבוח ולא זכיתי להבין דבריהם חדא דאמ"ה הוה איסור מוסיף לבני נח וחייל כמוסיף על שאינו זבוח ועוד כיון דא"א בע"א שפיר חייל וכן כתבו התוס' בריש ג"ה דף צ' ד"ה אלמא איסור מוקדשין קדים דאיסור גיד א"א לחול בע"א ומש"ה חייל שפיר אאיסור אמ"ה יע"ש וה"נ כן ואף לר"ש דלית ליה מוסיף ניחא מהאי טעמא דא"א לחול בע"א ואף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה חדא דר"ש סובר כמ"ד יש שחיטה ועוד דוזבחת מבקרך ומצאנך כתיב ובתריה כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר גם לר' יוחנן חייל איסור בשר מן החי על איסור עשה דשאינו זבוח דהוה מוסיף כשני שמות דשפיר חייל ועיין בתוס' יבמות ל"ג ע"ב במוסיף חייל בב' שמות יע"ש וה"נ כאן אף דלישראל משום טריפה ולבן נח משום בשר מן החי אפ"ה שפיר חייל:

גמ' מ"ט דרבנן הואיל ואפשר בחזר' עי' בחדושי רשב"א שכתב הא דאמר לעיל מ"ב למיסר מיעוט אבר שבפנים דלר"י אף מה שיצא מותר כפרש"י כו' ולא כפי' אחר וכן פי' הרא"ש וכתב שי"א דמהני חזרה לטהר מידי נבילה ולא נהירא דהא רבנן אף בלא חזרה ואפשר בחזרה אף במגע שריפה לא הוה וצריך עיון דמגע טריפה לא הוה אלא מדרבנן ואיך הביאו ראיה למ"ה עכ"ל הנה משמע מכאן כמ"ש לעיל בריש פרקין דודאי אם החזירה מהני לטהר מידי נבילה דנהי דהיקשא כטריפה אהני לענין אכילה ולא לענין לטהר מידי נבילה ומ"ש לרבנן אף בלא חזרה ר"ל דעכ"פ מדריגה אחת יותר כו' א"ש ותי' מגע טריפה משא"כ אי בלא חזרה ליהוי כחזרה זה אין ראיה וע' בתב"ש סי' י"ד משמע קצת דלא כמ"ש לעיל יע"ש במה שהביא שיטת בעל המאור ובי"ד אבאר ואכ"מ:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה