ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף נו:
גמרא באלו בני מעיים אמרו לב וכבד וכתבו התו' וז"ל בד"ה באלו דלא חשיב ריאה בהדייהו דאין ריאה לעוף ליחמר משמע מדבריהם דאף אם בדק הריאה והוריקה דכשירה אבל רש"י לקמן בהא דלא ליחמר פי' דא"צ בדיקה אבל הוריקה טריפ' ועיין סי' נ"ב:
משנה ואלו כשירות בעוף ר"י אומר אם ניטלה הנוצה פסולה ופירש"י ז"ל נוצה תחתונה וזה מטעם גלודה והר"מ ז"ל פי' פי' מחודש בפי' המשניות והוא שניטל עור שעל הזפק עם נוצה שעליו ולשון הפסוק והסיר מוראתה בנוצתה יע"ש וביו"ד אבאר:
גמ' ת"ר כו' איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא כר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק וכר' בזפק לא סבירא להו תיקו והתו' מקשין דה"מ למיבעי בתרווייהו להיתרא ומהרש"א ז"ל בשבת פ' כירה דף מ"ו הקשה דהתם פירש"י חדא הוראה וכר"ש בנר לא ידענא לא לאיסורא ולא להיתרא וכאן אמאי לא פי' חדא הוראה וכר' בזפק לא ידעינן והב"י בסי' מ"ה מביא דעת הרוקח ניטל האם כשירה וניקב או נימוק טריפה ובאמת בגמ' אין הכרע כ"ש מניטל דכשר ושאני טחול דחידוש הוא משא"כ שאר אברים אם ניטל כ"ש ניקב דכשר ויש ליישב ע"פ פי' רש"י ז"ל וגירסתו דודאי בטרפחת לא היה מסופק סתמא דתלמודא דניטל כשירה וניקב טריפה כסתם מתני' דלעיל ניטל כשירה וניקב טריפה כסברת הרוקח אלא בזפק מיבעיא ליה וה"ק הורו בטרפחת להיתרא כר' בזפק והיינו בניטל האם או הורו בטרפחת לאיסור' דמעש' כי הוה בניקב ונימוק וכר' בזפק להיתרא והשתא בטרפחת אין בו מקום שיפול בו הספק דבניטל כשירה וניקב טריפה ואף ר"ט חזר בסנהדרין ועיקר איבעיא בזפק אי כר' או כחכמים ולכך לא מיבעיא תרווייהו להיתרא דזה לאו הוראה היא דסתם מתני' היא דניטל כשר ובלאו הוראתם ידעינן דניטל טרפחת כשירה אלא מיבעיא ליה הורו לאיסורא בנימוק וניטל דזה הוה הוראה ולא שמעינן ממתני' דלעיל וכר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק להיתרא ובניטל ולדיוקא אתי הא כר' בזפק לא סבירא להו וזה עיקר הוראתם דבאו בשניהן לשאול לפניהן בטרפחת ובזפק ואמרו דבטרפחת אנו פסקינן כר' ולא בזפק ובזה ל"ק קושי' מהרש"א ז"ל דאמאי לא מיבעיא כר' בזפק לא ידעינן כלל דא"כ לא מיקרי הוראה כלל דבלא"ה שמעינן ממתני' דלעיל ניטל טרפחת כשירה אלא עיקר הוראתם הי' בזפק דאסור וטריפה כחכמים דרבי ויש עוד לפרש הורו בטרפחת כר' בזפק וכי מה ענין טרפחת לזפק אלא דה"ק הורו בטרפח' בניקב לאיסור' וכר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק ר"ל כמו דס"ל לר' בזפק דניקב קיל מניטל ובתרווייהו כשירה בזפק כן הורו בטרפח' כן דניקב קיל מניטל וכשירה ולפ"ז כר' בזפק לא ידענא ועיין ברשב"א כאן:
ובתו'. ד"ה איבעיא להו כו' דמצינו לומר בעוף וליכא למפשט מלוי דבפלוגתא לא מיירי עכ"ל מפי' מהרש"א ז"ל יראה דכ"ע בין רבנן ובין ר"ט מודים בעוף דטריפה אלא ר"ט מעיקרא מה דהוה סבור בבהמה טריפה ולא שייך למתני יתר עליהם בעוף ומש"ה פלוגתא לא קמיירי אבל מהר"מ מלובלין פי' דרבנן אף בעוף פליגי על ר"ט וסוברים דכשר וזה פלוגתא לא מיירי דומיא דניטל הנוצה לר"י דהוה פלוגתא ומפירש"י משמע דרבנן פליגי אף בעוף אם נאמר דסובר כמ"ש התוס' דהורו בטרפחת לאיסורא בעוף שהרי כתב הורו לאיסורא כר"ט שהאכילה לכלבים בסנהדרין אלמא כרבנן לא מיתוקמא הך הוראה וזה כפי' מהר"מ מלובלין. ויש לפרש הורו בטרפחת לאיסורא היינו בעוף או להיתרא ומעשה כי הוה בבהמה הוה ומש"ה הורו להיתרא וז"ש רש"י כסתם מתני' וממ"ש רש"י תרתי הוראה הוה כו' משמע דאי הורו להיתרא הוה חדא הוראה וזה דהורו בטרפח' להיתר' בבהמה לאו הוראה הוה דסתם מתני' הוה דניטל כשירה אלא דהוראה בזפק הוה ובא לפניהם שניהם באונו טרפחת וזפק והורו להוראה בטרפחת הוא דסבירא לן כר' בזפק ולא בזפק והורו לאיסור' וזה עיקר הוראתם וזה יוצדק למ"ש בגמ' לישב רוקח:
בא"ד ונראה דגרסי' כו' אבל כר' בזפק לא סביר' להו עכ"ל ולפ"ז טרפחת ודאי להיתר' וזפק מיבעי' ליה ותיקן לאיסור' ועוד דהלכה כחכמים ולרש"י בטרפחת וזפק מסופק ור"ת פסק לחומרא בטרפחת בל הר"ן יש לו גי' שלישי' הורו בטרפח' לאיסור' וכר' להיתר' א"ד בטרפחת ג"כ להיתר' ולא מסופק א בטרפחת ובזפק לא מסופק ופסק כר' יע"ש: