ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף נב.
גמרא אמר רב נעקרה צלע כו' והא רב גמי גסטרא קאמר כו' מכלל דר"כ ור"א כו' מה שפירש"י ד"ה והא רב נמי גסטרא קאמ' וקרי לה טריפ' לאו מדרב קרי לי' טריפה ולדידהו אמר גסטרא קאמריתו קשה דבלא"ה יקשה לרב למה לי וחוליא עמה בלא"ה תיפוק לי' כיון שנעקרו ב' צלעות אף שחוליא קיימת הוה גסטרא אלא לאלומי הקושיא כתב כן דלרב לא היה אלא טריפה ולא נבילה ולכן השיב דנעקרו ב' צלעות אף שחוליא קיימת הוה נבילה ומ"ש התוס' ד"ה והא רב נמי גסטרא קאמר דבלא הא דר"כ ור"א הוה א"ש דלמא כה"ג לא הוה גסטרא ולכאורה דלמא בלא הא דר"כ ור"א ה"א דרב צלע וחצי חוליא עמה מיירי והצלע השני' מחוברת יפה בחצי חוליא הנשאר אלא שהמקשה סמך עצמו אקושי' שניה מכלל דר"כ ור"א בלא חוליא וקשיא מר"י והא דפריך והא צלע וחוליא קאמר דאיהו הבין דמאי דמשני צלע בלא חוליא לגמרי קאמר עד שהשיב לא צלע וחצי חוליא קאמרינן והוקשה לו מר"כ ור"א אף בכל החוליא קיימת מיבעי ליה והשיב לו גסטרא קאמריתו והא ר"י כו' והא דלא פריך מרב לר"י עדיפא מיני' פריך והא צלע וחוליא קאמר אלא דהתוספות עדיפא מיניה משני כו' ומה דפריך מר"י ומבר זכאי אף לרש"י שפיר' לקמן דשמואל פליג אר"י כבר פי' הת"ח דהכי פריך דדוחק לו' דפליגי פלוגת' רחוקה דלר"י כשירה כשנעקרו זו כנגד זו ולרב נבילה וכעין זה כתב הרשב"א ור"ן בחדושיו על מ"ש הרי"ף דסוגין כר"י דלית ראי' דפריך דלא יתכן דפליגי פלוגתא רחוקה:
ע"ש בוכנא ואסיתא פירש"י כלומר צלע וקצת חוליא ופריך א"ה היינו דרב ובפירש"י ד"ה אסיתא חור שבחוליא היינו בחצי חוליא ומפי' מהרש"א נראה דגריס בכ"ף כחצי חוליא יע"ש ולכאורה י"ל מדכתב רש"י כלומר וקצת חוליא משמע חצי חוליא ממש וז"ל הר"ן בשמעתין קשר השדרה נקרא חוליא ובית קיבול שלה נקרא אסיתא ובית יד של צלע נקרא בוכנא וא"כ מה מקשה דלמא רב צלע וקצת חוליא היינו שניטל קשר השדרה מקצת ג"כ ומש"ה טריפה והם מיבעיא לי' כשכל קשר השדרה קיימת אלא שניטל הבית קיבול מכאן ומכאן עם הבוכנא אי הוה כשירה או טריפה והשיב רב גסטרא קאמריתו ולכך פירש"י כלומר דר"כ ור"א נמי בחצי חוליא ממש שניטל קצת השררה והשיב רב גסטרא ופריך והא רב נמי גסטרא קאמר דבהכי מיירי אלא דקשיא מנא לי' להמקשה להקשות אימא ירב בניטל צלע עם חצי קישור השדר' דה"ק נעקרה צלע מעיקרא וחוליא עמה דהיינו מקצת הקשר לא אסיתא שיש שם בפ"ע ור"כ ור"א מיבעי להו בכל הקשר קיים אלא שניטלו אסיתא מכאן ומכאן:
מה שהקשה מהרש"א אהא דפריך מכלל דהם צלע בלא חוליא קאמר דלמא הם טעו דרב צלע וכוליה חוליא קאמר עכ"ל אין להקשות א"כ תפשוט דכשירה מדאמר רב צלע וחוליא עמה מכלל דב' צלעות וחוליא קיימת כשירה י"ל דרב אשמעינן דאפילו חוליא עמה אפ"ה טריפה ולא נבילה תדע דהא למאי דס"ד מעיקרא דרב צלע וכולה חוליא ואינהו צלע ומקצת חולי' מכאן וכן מכאן לא הוה קשיא תפשוט מרב דווקא כל החוליא ולא מקצת חוליא אלא גסטרא קשיא לי' אלא כמ"ש ומיהו זה אינו כמ"ש לעיל ועיין: