ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף מה.
גמרא אמר רב יהודה אמר רב נקבה כנפה מצטרפי' לרובא עכ"ל מפי' רש"י ותוספות ד"ה אישתמיטתי' משמע דהוה ס"ד דאיירי ביש חסרון דומיא דנקבי הנפה ומצטרפי' לרובא ר"ל דאין מזיק בהם שיעור אחר אם לא שהם ברוחב הקנה וכ"ז שאין בהן רוב רוחב הקנה אף שיש שיעור איסר שהן ארוכין וקצרין דכי מעגלת להו איסר הוא דהוה אין טריפה ופריך מ"ש וכן פי' רש"י ד"ה אלמא כו' כאילו הוה חד נקב ולא יהבינן שיעורא אחרינ' ר"ל להקל ולומ' שאין טהור אלא ביותר מלא מקד' ומ"ש וה"נ כאיסר בעי לשערינהו ר"ל בכאיסר נמי טריפה אף שאין עומדין ברוב היקף הקנה טריפה דאין לו' דאשמעי' ברובא נמי מטרפא אף שאין נפסק במקום א' אלא כאן מעט וכאן מעט מצטרפין לרובא מאי איריא נקבו הנפה נקבים שיש חסרון בנקבים שאין חסרון נמי דינא הכי אלא ע"כ לומר אף בחסרון דוקא לרובא ולא לכאיסר אף אי מעגלת להו ועומדין באורך הקנה ולא דמי לחסרון כאיסר דהוה במקום א' ופריך מ"ש מגולגולת וכפי' רש"י ומשני דאיירי באין חסרון ונפה דקאמר לאו דוקא וכפי' התו' ד"ה אשתמטתי' ומדבריה' נראה שאין השלם שביניהן מצטרפין באין חסרון דאל"כ אימא דנקיט נפה לומר כי אין בין נקב לנקב כמלא נקב הוא דשלם מצטרף וכמ"ש הר"ן ז"ל כאן דודאי אין סברא לומר שיצטרף השלם אף שיש יותר כמלא נקב אלא כמ"ש דהתו' סוברים באין חסרון אין השלם מצטרף ולפי ס"ד דמקשה אפשר דאה"נ או דנקיט כנפה דיש בהן חסרון או דיש בין נקב לנקב כמל' נקב והנה מפירש"י בד"ה מצטרפים הנקבים לרובה אילו היו כולן מחוברין יחד עכ"ל הרי בהדיא ממ"ש אילו היו הנקבים וממ"ש מחוברין יחד שאין השלם מצטרף באין חסרון ובד"ה בעופא אם חופה בין השלם היינו ביש חסרון ואין חילוק בין עוף לבהמה לענין זה ולפ"ז אין הוכחה לומר הא דאמר נקבה כנפה מצטרפים לרובה לומ' דלא מצטרפ' בשיעור איסר לעול' אימא דמצטרף לאיסר והא דאמר לרובה היינו בעומדין בהקף והא דלא אשמעינן באין חסרון יש לומר דביש חסרון מצטרף השלם שביניהן ולא באין חסרון ולה"ק נקבה כנפה מצטרפין גם השלם שביניהן הן אמת שהש"ך ז"ל בסימן ל"ד סק"ו לא כתב אלא דמצטרף השלם לענין כאיסר ולא כתב לענין רובא אי מצטרף השלם שביניהן והב"ח בי"ד בסימן ל"ד יע"ש אלא דמ"מ מנא ליה להקשות אימא באין השלם מצטרף הנקבי' וביש חסרון מצטרף גם השלם והיש"ש בא"ט סימן יו"ד כתב דאף באין חסרון מצטרף השלם לרוב' וכ"ה דעת רש"י יע"ש וכפי מ"ש כאן משמע מרש"י דאין חסרון אין מצטרפין ממ"ש ד"ה מצטרפין והבאתיו לעיל בסמוך:
והנה לשון מצטרפים דאמר רב יהודא משמע ודאי דאנקבים קאי ולא אשלם ולבתר דמסיק בעופא מקפלו ומניחו ע"פ הקנה משמע כל מקום הנקב גם השלם מניחו ולא באומד הדעת או בדרך אחר וה"ה בבהמה אין חילוק דמצטרף השלם אם אין בין נקב לנקב כו' ובי"ד אבאר:
וברש"י ד"ה מצטרפין לרובה דהוה כפסוקה בעלמא עכ"ל הלשון בעלמא דחוק דודאי נקבים שאין בהן חסרון לא עדיפי מאילו נפסק במקום א' כולו דבעינן רובא דוקא דדוחק לומר דיש יותר סברא להטריף מנפסק כאן מעט וכאן מעט ודומה לסימנין שנפרקו מהלחי ומי הכניסו לזה:
ובתו' ד"ה מצטרפין לרובא נקיט שיעורא כו' עיין במהרש"א ז"ל מה שכתב בביאור דברי':
ובד"ה אישתמיטתי' כו' ולשון אישתמיטתי' קאי עכ"ל דמשמע דהיה סובר נקבים שיש בהן חסרון אין מצטרפין לכאיסר ואדרבה המקשה הקשה לו אמאי אין מצטרפין לכאיסר ואין לומר דאשתמטתי' ליה מימרא דרב דאמר נקבים שיש חסרון מצטרפין לכאיסר דאי הוה ידע היה לו להקשות דברי רב אהדדי ממה דהקשה לו מגולגולת אף דמתניתין הוא מ"מ עדיף טפי להקשות דברי רב אהדדי מ"מ אין זה ענין לתירוצו ועיקר חסר מן הספר דלא הוה ליה לתרץ אלא דמיירי באין חסרון וכנפה לאו דוקא. ויש ליישב קצת לפי דס"ד דאיירי בנקבים שיש חסרון משמע באין חסרון לא מצטרפין לרובא דאל"כ הוה ליה לומר נקב' כנפה אין מצטרפין אלא לרוב' אלא דמשמ' דרוב' גופ' בא לאשמעי' דלרוב' מיהו מצטרפין ומני' דבאין חסרון אף לרובא אין מצטרפין דאל"כ הי' לומר כנפה אין מצטרפין לאיסו' אלא דבא לו' לרוב' מיה' מצטרפין ומני' באין חסרון אין מצטרפין לרוב' ומלתא מציעא אתי לאשמעינן מיני' תרתי ולזה אמר אשתמיטתי' מימרא דרב דאמר באין חסרון מצטרף לרובא וע"כ רב באין חסרון מיירי והא דאמר נקבה כנפה לאו דוקא הוא דבאין חסרון מיירי כן י"ל קצת. שם גמרא בעופא כל שאלו מקפלו ומניחו עפ"י הקנה הלשון משמע דחותך עם השלם ומניחו עפ"י הקנה וכפירש"י והיינו היכא שאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכפירש"י דאנפה קיימינן ר"ל אנפה דבעי ר' יצחק בר נחמני מר"י בן לוי דאיירי ביש חסרון כדמסיק:
ובתו' ד"ה כדי שיכנס איסר לרוחבו של איסר לאפוקי דרך עוביו עכ"ל לכאורה שהתו' מפרשי' כפי' הרי"ף והר"מ הביאו הטור בסי' ל"ד נפתח נקב מפולש משני עבריהם דמשערים כעובי איסר לדעתם והתו' מפרשים כך ואפ"ה סוברים דבעי' איסר לרוחבו ולא דרך עוביו דאי כפירש"י פשיטא דמי גרע נפתחה ועומד כדלת מנחסרה לגמרי ודוחק לומר דר"נ מפרש שיעור האיס' האמו' לקמן במתני' דהיינו לרחבו ולא לעביו דלא שייך כאן בנפתח' כדלת ועיקר דינא בא לומר שיוצא בריוח:
גמ' נסדקה אפי' לא נשתייר אלא חוליא למעלה וחוליא למטה פי' היינו במקום שחיטה צריך שישתייר חוליא לרב ולר"י כ"ש ועיין י"ד סי' ל"ד למטה ממקום שחיטה נדון כריאה בכ"ש ויש כאן חלופי גרסאות י"ג איכא דאמרי אמרוה משמיה דר' יונתן קמיה ר"י ושבחוה ופי' דר"י לא פליג כלל עם רב להך לישנא ואדרבה שבחוה לדר' יונתן דסובר כמו רב עיין ב"ח וי"ג דלא"ד פליג נמי רב עם ר"י אלא דאמרוה משמיה דר' יונתן קמי' דר"י כמו לרב ושבחוה וגי' הש"ך א"ד דר"י לא פליג עם רב בהדיא אלא משמיה דר' יונתן אמרי' קמי' במשהו ושבחוה יע"ש:
בתו' ד"ה אנסה עצמה שפשטה צווארה ליטול ירק בבור עכ"ל פי' מיבעיא ליה אם מה דאמר רבא כל שפושטת צוארה ורועה אי רועה כדרכה או שפושטת צוארה ליטול ירק בבור הוה ג"כ מקום שחיטה ועיין מהרש"א והטור בסי' כ' כתב כשתפשוט צווארה בזמן שהיה רועה כדרכה ובלבד שלא תאנוס לפשוט יותר ממה שרגילה לעשות כשהיא רועה בש"ע ס"א כשהיא רועה כדרכה בלי שתאנוס עצמה ביותר ועיין ט"ו שכתב דא"ש דלא כתב הטור שאין חילוק בין אנסה אדם לאנס' עצמה בשעת שחיט' יע"ש ר"ל דהוא סובר שמ"ש הטור והש"ע בלי שתאנוס היינו ליטול ירק בבור כפי' התו' דהכי משמע לישנא וא"כ באנסה אדם הוה ודאי נבילה ובפשטה לטול ירק הוה ס' ולחומרא וא"כ אמאי לא הזכיר הך דינא דאם אנסה עצמה בשעת שחיטה אלא שזה פשיטא כיון שכתב שהשיעור הוא כשהיא רועה כו' והש"ך כתב בלי שתאנוס עצמה בשעת שחיט' דהוא סובר דהטור והש"ע מפרשים כרש"י ובעיא דלא אפשטא ולחומרא והא דלא הזכירו ליטול ירק בבור שזה בכלל אמרם כשהיא רועה כדרכה דמלת כדרכה ודאי לאפוקי מלטול ירק בבור וע"כ בלי שתאנוס היינו בשעת שחיטה דה"א דוקא בידי אדם אסור אבל אם כונה עצמה בשעת שחיטה ובא נגד צוואר כשר קמ"ל דספיקא הוא ובי"ד אבאר:
גמ' קרמא עלאה אע"ג דלא אנקב תתאה וח"א עד דאנקב תתאה עכ"ל ולפי גרסא זו פליגי ח"א עילאה לחוד וח"א תרווייהו דוקא וי"ג וח"א תתאה והיינו תתאה לחוד ועיין ברא"ש שהביא ראיה מהא דלקמן כו' דפריך אלא כו' והא למ"ד תתאה נמי קשה ותי' אי ע"י חולדה אי תתאה נקיב כ"ש עילאה וכן כתב הר"ן. בחמש שיטות ועיין ברשב"א בשמעתין ושם לקמן אבאר בעזה"י הא דאיכא פלוגתא בנקבו ב' קרומים זה שלא כנגד זה אי כשירה או לאו בוושט או כמו בקורקבן ועיין ב"ח סימן ל"א שכתב דראיית הראב"ן עד שינקבו שניהן דאל"כ מחמת שהכתה חולדה נפסק התחתון ולא העליון יע"ש וא"כ אי ס"ד נקבו זה שלא כנגד זה טריפה אכתי מה בדיקה היא זו דלמא עילאה אינקב מחמת נשיכ' ותתאה אפסק מחמת רוככו במ"א והא דלא מבצבץ לפי שאינן זה נגד זה אלא ש"מ לראב"ן כשירים הן זה שלא כנגד זה וא"כ למאי דפסקינן כראב"ן ה"ה זה שלא כנגד זה כשר ובי"ד אבאר דמ"מ אין ראיה ועיין ברש"י לקמן דנ"ו שכתב מפני ששיניה דקות ושמא ניקב הקרום שלא כנגד העצם וה"ה דה"מ לו' שמא נקבו זה שלא כנגד זה כיון ששיניה דקות אלא ש"מ כה"ג כשר ויש לדחות דעדיפא קאמר שמא נקבה בשוה שלא נגד גולגלת: