ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף יט.
גמרא אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת כשהגרים שליש כו' כתב הריטב"א ז"ל בחדושיו דרבנן סברי דבעינן כל השחיטה בהכשר ואף דבשחיטה סגי ברוב ה"מ שלא שחט יותר ואפשר שהוא מדרבנן עכ"ל ולא כתבנו במשנה דלרבנן דמצרכי כל השחיטה בט"ג אפשר דמודים דדי בשחיטת רובא וחמיר יותר כשהגרים לבסוף וזה דעת רש"י ז"ל לקמן בפ' השוחט דף ל' ע"ב ד"ה תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי דלמא הלכה כרבנן טרופאי עכ"ל ורבנן טרופאי היינו חכמים דפליגי על ר"י בר"י במתני' וכרב הונא משמיה דר"א דמוקי פלוגתייהו בשחט ב' שלישים והגרים שליש ואף דקיי"ל רובי שא"כ בריש השוחט דהוה סתם ואין הלכה כמחלוקת דיש לחלק בין שחט והגרים לבסוף דחמיר יותר כמו לדידן דפסול שהיה במיעוט בתרא וה"ה דרסה חלדה לפי' ריב"ם עיין בטי"ד סי' כ"ד ולפ"ז הא דאמר מאן נימא לן דרובא דהתם לאו ר"י בר"י כו' קתני לה דיחויא הוא דקמדחי ויש לומר דרבנן נמי מודים דרובו שא"כ כמ"ש כאן שוב ראיתי לרשב"א בחדושיו שכתב ולקמן דף ל' ע"ב כר"ן בשמעתין שהקשו כן לפירש"י ז"ל דקי"ל רובו שא"כ יע"ש והיינו דלא דמי הגריס במיעוט בתרא להסליד במיעוט בתרא דהתם במקום שחיט' משא"כ הגרמה לא במקום שחיטה ובסי' כ"ד בי"ד אבאר בזה למאן דמחלק בין שהיה דרסה וחלדה דהן במקום שחיטה מאינך דלא הוה במקום שחיטה:
ע"ש לימא מר איפכא מחלוקת כששחט ב' שלישים והגרים בתחלה שליש כו' מידי דהוה אחצי קנה פגום ופירש"י ומיהו הכי לא מתכשר בתוספת כל דהו עכ"ל לפירש"י כ"ע בין ר"י בר"י ורבנן מודים דבעינן רובא במקום הראוי לשחוט אלא. דר"י בר"י סובר דלא מיפסל מה דנפיק חיותא בשחיטה שלא במקום הראוי דהא חצי קנה פגום נמי כן הוא דכי נפיק חיותא לאו בשחיטת רוב במקום שחיט' ורבנן שאני חצי קנה פגום דמ"מ במקום שחיטה הוא והוכרח רש"י לפרש כך מדנקיט מחלוקת בהגרים שליש ושחט ב' שלישים משמע דוקא כששחט אח"כ ב' שלישים לא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אבל ודאי יש לומר אף כה"ג כשר שהרי רב הונא אמר רב מכשיר לקמן כה"ג בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אלא דאכתי לא יתישב כיון דגם לר"י בר"י צריך לחלק בין חצי קנה פגום, דהוא במקום שחיטה ובין הגרים דהא בעינן דוקא שחט ב' שלישים ולא מהני הוספת כ"ש א"כ מאי ראייה מביא מהא דחצי קנה דשפיר קאמרי ליה רבנן אבל הר"ן וריטב"א כתבו דאה"נ דהא דאמר מחלוקת בהגרים ושחט ב' שלישים הוא לאו דוקא אלא ה"ה בהגרים שליש ושחט שליש הדין כן ור"י הגרמה כמקום שחיטה משוי לה ור"ל ובתנאי שלא יהא כל השחיטה בהגרמה וה"ה הגרים ב' שלישים ושחט שליש פסול לכ"ע. והגרים שליש ושחט שליש והניחה כך נמי כשר וחצי קנה פגום אף שלא במקום שחיטה והוסיף עליו כ"ש במקום שחיטה שחתך ואזיל עד מקום שחיטה באורך ואח"כ הוסיף ברוחב כשר לר"י בר"י ולרבנן פסול ויראה עוד מדברי הר"ן ז"ל בחמש שיטות דרב הונא משמיה דרב דאמר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשר כלישנא בתרא דלעיל דאמר מחלוקת כשהגרים שליש ושחט ב' שלישים ולרבותא דרבנן אמר דאפ"ה טרפה אי דלאו דוקא הוא ולרש"י ז"ל הא בלאו הכי א"ש דהא משמיה דרב אסי קאמר לה והא משמיה דרב קאמר לה כו' ולא קשיא לי' כלל יע"ש:
בתוספות בד"ה דלמא ר"י בר"י הוא כו' תימא דלא משני רובו היינו וושט ושמא רבנן פליגי אף בוושט עכ"ל מה שיש לחלק בין קנה לוושט הוא מבואר דוושט חיותו מועט ובנקב משהו הוה נבילה או עכ"פ טריפה מש"ה סגי בשחיטת רוב ממנו משא"כ קנה דחצי קנה פגום כשר מש"ה בעינן שחיטת כל הסי' גם לענין שחיטה. ואם שחט רוב והניחה כך לא מהני וממילא בעינן כל הסימן במקום שחיטה דוקא. ומ"ש כרב אדא בר אהבה לקמן מצינו לומר לאו דוקא ממש כרב אדא אלא דרבנן סברי א' בעוף קנה או וושט אלא ורובו שא"כ הוא וושט דוקא דאחד מיותר הוא דלא הול"ל אלא ורובו כמוהו אלא מיוחד דהיינו וושט משא"כ ברישא א' בעוף לאו מיותר הוא וה"ה קנה או וושט:
ודע דסיפא דמתני' דקתני ורוב שנים בבהמה ודאי יקשה לרבנן דאלמא גם בקנה סגי ברובא ודוחק לומר קושית התוס' מהא דמקשה מרובו שא"כ דמש"ה לא הוה להניח בתימא וי"ל: