אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף נב:

דף נב.

גמרא ד"א תיכף לנט""י סעודה עיין קס"ו ולמ"ד דתיכף לנט"י ממש סעודה אפילו לשנות אסור אחר הנט"י כפירש"י ז"ל במשנה ולמ"ד בין נטילה להמוציא א"צ תכיפה מפרש למזוג לב"ה אסור דצריך דקדוק גדול: משא"כ לשתות אפשר דמותר ואי"ה בפריי יבואר זה וברייתא כיצד סדר היסבה מ"ג א' לאחר המוציא היה זה:

מסייע לר"י פירורין כו' ובתו' מיהו קשה כו' עא"ח ק"פ להמחבר אפילו למאס פירורין שאין כזית קשה לעניותא ומ"א שם אות ג' הרבה להשיב עליו וכוונת התוס' לדעתי דלדרוס עליהן קשה לעניות הא למאס אותן במים וכדומה ליכא עניות וכ"מ בחולין דעקר ושדיא לנהרא ומיושב קושיות התוס' שבת קמ"ג דשם גורס אסור לאבדן היינו לזרוק במקום דריסה יע"ש והנה לעיל נו"ן ב' קליות ובש"ע קע""א חטים אסור לזורקן במקום שנמאסים ביזוי אוכלין אפי' אין דורסין עליהם שיכבדו אח"כ אסור משום ביזוי אוכלין אמר פירורין שאין כזית מותר לאבדן ביד ולמאס וליטול עליו ידים מזוהמות אלא לכאורה דמשום עניותא הוא דאסור באין כזית אם לא שנחלק לומר למאס בידים אסור באין כזית אבל ליטול עליהם שרי וז"א דמותר לאבדן ביד קאמר ועיין ר"מ פ"ז מה"ב ה"י וי""א כזית אסור להלך עליהם הא פחות מכזית מותר להלך עליהם ובכ"מ בשם הר"ר מנוח שוורי עניות באין כזית יע""ש ובטור ק"פ אפי' לית כאן כזית מכבדין תחלה שמא יהיה פ"א כזית ל"פ ואי"ה יבואר. וכאן אין להאריך:

אמר רבא כו דעתיד למברי כו' וברש"י ד"ה דברא ויפה כו' לכאורה בשאר ברכות דמתחדש בכל שנה י"ל בינוני יותר טוב דמשבחין שבורא בכל עת ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית משא"כ כאן דעל האור שנברא במ"ש בימי בראשית אנו מברכין לא על של עכשיו יפה לומר עבר ולא בינוני וכד"ה בורא תמיד כו' היינו דלא שייך כאן בינוני שכבר נברא בימי בראשית שעל זה אנו מברכין במ"ש כו' וא"כ קשיא ההוא דל"ח א' המוציא ברש"י שכבר הוציא יע"ש הא בינוני עדיף יותר ובגמרא כאן כ"פ בורא ב"ש סברי דעתיד למברי אפילו בינוני נמי לא שאנו מברכין על האש שנברא בששת ימי בראשית לא על של עתה, וע"כ גמרא בבליות סוברת דבינוני אי לא הוה משמש במקום עתיד ג"כ נוכל לאמרו בינוני גם כאן באש דיוה"כ מברכין על של עתה דאסור לעשות מלאכה כו' עד עתה וה"ה בשבת נמי שייך האי טעמא ויבואר עוד בסמוך) אלא שאין לומר בינוני הואיל ומשמש במקום עתיד וברכות ראוי לומר מבורר שעל עתיד ודאי ל"ש לברך ולכן ראוי לומר מבורר לשון עבר ומסיק כאן דבורא אין לטעות על עתיד דמצינו בקרא כ"פ בפלס בורא והיינו עבר ולפ"ז נהיה בקמץ ראוי לברך לא בסגו"ל. כי י"ל מבורר עבר לא בינוני שמשמש לפעמים לעתיד ועמ"א קס"ז אות ח' ותבין דבריו הקדושים מ"ש בורא לשעבר משמע רב יוסף אמר כן שאין לטעות על העתיד בפלס בורא והא דלא אמר ברא טוב טפי משום לישנא דברא כמ"ש התוס' כאן א"כ ראוי לומר נהי' בקמץ וכתב ובחה"ר בשם ירושלמי וכו' ופליג אבבלי וסובר דבינוני עדיף טפי ובאש טוב עבר דקאי על מ"ש של ששת ימי בראשית אבל בשאר דברים בינוני עדיף ואמנם בבלי חולק דאל"כ למה אמר דעתיד למברי תיפוק לי' דבינוני כאן נמי אינו לברך ועי' בחה"ר ומ"ש מהרש"א ז"ל ברש"י כאן ועמ"ש בחדושינו לעיל ל"ח א' ולמ"ש כאן א"ש ובשו"ת מעיל צדקה מ"ב האריך ולמ"ש כאן א"ש ואי"ה שם יבואר ועיין מ"א ר"ד אות יד ואי"ה שם יבואר:

נר משום דלא שבת פרש"י ז"ל והרע"ב שהכותי עשה מלאכה לאורו והיינו אפילו עששית דולקת מע"ש נמי הואיל ונעברה בו עבירה שהגוי עושה מלאכה לאורו ולקמן דאמר לא שבת ממלאכת עבירה הא עששית או חולה מותר בישראל אבל בעכו"ם מסתם סתם משמע אפילו עששית כאמור ועיין מ"א רצ"ח ו' דיעבד לא יצא כרצ"ז ס"ב וי"ל התם אין ברכה לבטלה דמריח כמ"ש הט"ז שם משא"כ כאן דהוה ברכה לבטלה אם יברך שנית מאורי א"ש אף שי"ל התם קושיות הט"ז דנהנה מ"מ אין למילף מהתם ואי"ה יבואר:

עיין רצ"ח שם במ"א אות יוד. אפילו הוציא מעצים כו' יע"ש ובא"ר שם ועיין תו' ד"ה גזרה משמע כל אש ביד כותי גזרו ואפילו עששית מע"ש דעכו"ם עביד מלאכה לאורו יע"ש

והוי יודע שהפרש יש בין מ"ש למוצאי יה"כ כמבואר ברצ"ח ותרכ"ד דבשבת מברכין לזכר שנברא במ"ש ויוה"כ הוא שהיה אסור ביום ועכשיו מותר ומש"ה ביוה"כ אין מברכין רק על הנר שהודלק בהיתר מבע"י כמו עששיות בעי"כ וכדומה אבל לא היוצא מעצים במוצאי יוה"כ שלא היה ביוה"כ בעולם יע"ש היטב ומ"ש המ"א בתרכ"ד דברי הש"ע מס"ד לס"ה אהדדי ה"ה בס"ד גופא קשה איזה טעם יש לומר נר שהודלק מעצים דיברך במוצאי יוה"כ הא לא היה בעולם מבע"י. ודע במ"ש הטעם רק משום זכר שנברא כמ"ש לא משום שהיה אסור כל היום דזה בכלל ברכת הבדלה משא"ב ביוה"כ הבדלה שייך בכל י"ט ואנו מברכים על האש להודיע שנבדל יוה"כ משאר י"ט באוכל נפש כמ"ש כמ"ש המ"א רצ"ח ב' וא"ש. דכל הברכות, י"ל בינוני ובורא לב"ש לא למה דסבר רבא דעל האור מ"ש שנברא ל"ש בינוני ולהמ"א בקס"ז ח' ור"ד דסובר בע"א כמש"ל אפ"ה הוצרך ברצ"ח לומר להבדיל בין למש"ב למה מחזיר אחריו בי"ת לא בשבת, ובט"ז שם קשה דכתב שם סתמא שנאסור לנורא בשבת נמי שייך האי טעמא וכי משום דיש עוד טעם דנברא במ"ש מגרע גרע ואי"ה בפריי יבואר

הכא במסיבת כותים וכו' היה נר כה"ג מסיב' לע"ז. עיין רצ"ח בב"י דנר שוה לבשמים בזה וא"ר רי"ז אות ט' ונ"מ בהדליק במ"ש כותי מישראל ובמסיבה דאסור ומה שקשה מרי"ז ורצ"ז ורצ"ח אי"ה יבואר שם וכאן אין להאריך:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה