ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף מא.
גמרא אמר עולא מחלוקת כו' אבאר כפי כחי וחילי בעזה"י הנה יש בכאן פירושים רבים ואבארם הפי' הא' דעולא תרתי אשמיענן דבאין שוות פה"א ופרי העץ או שהכל ופה"א אין פוטר פה"א לפה"ע או שהכל ופה"א כ"א במתכוין לשניהם הא בסתמא לא אפילו מונחים שניהם לא פוטר פה"א לפה"ע וה"ה שהכל כיוצא בזה ועש"ע ר"י ס"ב ולפניו רבותא קאמר (וכן בחביב ואין חביב או מין שבעה ושאר מינים ושניהם לפניו וקדם ובירך על שאר מינים או אין חביב צריך שיתכוין הא לא"ה לא כמ"ש הרב בהג"ה רי"א ס"ה ומ"א אות י"א ומ"ש בחה"ר בסוף שמעתין אם הביאו אגוזים ל"ד אפילו היו לפניו כמ"ש במין שבעה לפניו יע"ש) שנית אשמעינן עולא דבאין ברכותיהן שוות ד"ה חוזר ומברך על זה יראה מפירש"י ושוב אין כאן מחלוקת ולא כתב החביב משמע כפירוש הרא"ש ז"ל דאזיל דין קדימה כלל כה"ג כיון דאין אחד פוטר חברו ויכול לברך על שאין חביב ואפילו מין שבעה חביב (לולי התוס' ורא"ש ז"ל פירשוהו ברש"י ד"ה דחביב מברך הייתי מפרש כן ברש"י כמ"ש כאן) עוד תשמיענו עולא דל"ת דפליגי נמי באין שוות דחביב עיקר ומברך על העיקר ופוטר הטפילה כמו שסובר המקשה בהא דצנון וזית כפי מה שפירש בחה"ר בפי' הא' יע"ש ועמ"ש בסמוך מזה:
והוי יודע שרש"י נקיט ברכותיהן שוות זית ותפוחים ובחה"ר ורא"ש ושאר פוסקים נקטו אתרוג וענבים י"ל בדוקא נקטו אתרוג וענבים הא חטה בכוסס ושלוק וצנון ר"' מודה דחביב עדיף דכוסס לאו מין שבעה דנשתבח א"י כמ"ש בחה"ר כאן ואזיל לשטתי' דסובר ברכה מעין שלש ד"ת דקאי אכולהו וכוסס חטה מברך בנ"ר דלא מצינו נוסח על האדמה ואמאי באמת הא ד"ת קאי ואכלת אכולהו ש"מ דחטה היינו לחם דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם עיין חה"ר (ויש לי קושיא אחת וזה תוארה להטור בר"ט דברכה מעין שלש ד"ת ואפ"ה בסימן רי"א מסופק בחטה אם הוא מין שבעה שכתב בסוף הסימן כתב בה"ב חטה בתבשיל אבל להרא"ש ז"ל אפשר בכוסס נמי ואיך יתכן זה אם ברכה מעין שלש ד"ת בהכרח דחטה היינו לחם) אבל מ"ש רש"י הדמיון זית ותפוחים למה נקט זית דוקא ואולי נאמר אם אכל זית ותפוח מברך ברכה אחרונה על פרי העץ ולא בנ"ר דפטור אותו פה"ע כמבואר בר"ח סי"ג ונאמר באכל ברי' כ"ש מברך מעין שלש עיין לעיל ל"ט א' בתוס' ד"ה בצר והרר"י שם סובר דוקא ענבים וכדומה הוה ברי' הא זית ותמרים דיש גרעין לא הוה ברי' וא"כ י"ל זית וצנון דאוכל פחות משיעור אין מברך רק בנ"ר על שאר מינים אם הוא כזית אפ"ה סובר ר"י ברכה אי מברך על המין שבעה משא"כ בענבים וצנון אין רבותא לר"י די"ל הואיל ובהכרח מברך ברכה אחרונה על הענבים דברי' הוה ופוטר שאר מינין ראוי לברך ברכה ראשונה ג"כ כן ולכן כתב לרבותא וכל זה אינו שוה לי:
והא דאמר עולא באין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה פירש"י חביב עפ"י פי' הרא"ש ז"ל והיינו צנון וזית מברך על הצנון ואח"כ על הזית ופריך לי' מברייתא דצנון פוטר את הזית וה"ה דה"מ להקשות מיד בתרתי מר' יהודה ג"כ דמברך על הזית ועיין מהרש"א ז"ל שיישב זה דאפש' לומר ד"ה היינו חכמים מודים לר"י (כי יש מפרש כן ועיין במרדכי) ואמנם לכאורה י"ל באין שוות היינו מין שבעה פה"א ומין אחר פה"ע ד"ה מברך על החביב פה"ע ואח"כ על מין שבע פה"א דע"כ סבר ר' יהודא מין שבע קודם דאין בדין דנגרר מין שבע ויפטור בברכה החביב כמ"ש בחה"ר משא"כ באין שוות עד"מ כוסס חטה פה"א ותפוחים מודה ר"י דחביב ודאי ראוי לברך כי חביב לו ונהנה ומברך עליו פה"ע מאחר שאין מין שבע יהי' נגרר אחריו דפה"ע אין פוטר פה"א וא"כ מצנון וזית אין קושיא דהתם לרבנן חביב קודם והוה כדיעבד כמ"ש בחה"ר יע"ש ופוטר הזית ור' יהודה אומר כה"ג דיהי' נגרר מין שבע אין ראוי לעשות כן ויברך על הזית בהכרח תחלה ואח"כ על הצנון אלא דעולא סתמא אמר באין שוות משמע אפילו מין שבע פה"ע ומין אחר פה"א אפ"ה הדין חביב עדיף ומש"ה מקשה לי' מברייתא ואפשר מש"ה מקשה לי' תחלה מחכמים דמר"י אין כ"כ קושי' חזקה כאמור אלא דמקשה ליידעול' סתמ' אמר וכי משני לי"בצון ועיק' פריך אי הכי קושי' חזק' מ"ט דר' יהוד' כאמו' ולקמן יבוא' עוד ומיהו אף דעולא סתמא אמר אפ"ה אם מין שבע פה"א ומין אחר שהכל חביב ודאי פה"א קודם אפילו וגדולה מזו אפילו מין שבע וחביב שהכל כמו קמחי דחטי כו' ומין אחר פה"א קודם כדמוכח לעיל מעובדא דבר קפרא ותרי תלמידי ל"ט א' מלגלג סבר פה"א עדיף מחביב ויראה אף מחביב ומין שבע דיש ב' מעלות אפ"ה פה"א מבוררת יותר טובא מיקרי לגבי שהכל ועמ"א רי"א אות ג' שכתב דאפילו השני חביב עליו יראה דה"ה חביב ושבע נמי הכין הוא ויבואר אי"ה בפריי רי"א בזה ואפ"ה משמע ליה דאין שוות היינו נמי פה"א צנון וזית כאמור ומיהו אם נאמר דכוסס חטה לאו משבח א"י הוא כמ"ש בחה"ר א"ש טפי משא"כ לתוספת בשמעתין ד"ה מיתבי מבואר דכוסס וקליות פה"א ממין שבע (וכוונתם דפריך לעולא מחכמים לחוד ואמאי לא פריך בתרתי גם מר' יהודא אלא דבקושיא זו פריך בתרתי דמצינו לומר דמברך על הצנון ופוטר הזית לרבנן וא"כ איך אמר עולא סתמא באין שוות אפילו כוסס חטה פה"א לר' יהודה חביב עדיף אדרבה ראוי לברך על מין שבע ולא לאפושי בברכות והבן זה ולקמן ע"ב ד"ה זה דחטה קודם לזית היינו פה"א דאי במ"מ פשיטא ועמ"א רי"א אות ח' ולכאורה יראה שם סתירה מאות י"ג דכתב במ"מ דשעורי זית קודם לו ולקמן אי"ה יבואר בזה וכאן אין להאריך ובה"ג ז"ל כתב הרא"ש אליבי' בשמעתין דסובר פה"ע קודם לפה"א (כמבואר ברי"א ס"ג י"א כו' והוא דעת בה"ג) היינו דפה"א בפלס שהכל לגבי פה"ע ושעל כן כתב דמפרש הא דעול' באין שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז לאו לענין קדימה אלא דאין א' פוטר חברו ועולא חדא אשמעינן דפה"א לא פטר פה"ע רק במתכוין דאי קדימה ממ"נ אם מין שבע פה"א פה"ע קודם כמו בשהכל חביב לעיל ל"ט א' בהני תרי תלמידי וה"ה או כ"ש במין שבע ואי מין שבע פה"ע פשיט' דפה"ע קודם בלאו מין שבע והנה י"ל מנ"ל לרא"ש זה דלמא אינו בפלס שהכל רק פה"ע חשיב מבורר קצת נגד פה"א וא"כ א"ש כפשטי' דלענין קדימה אמרה דפה"א קודם הואיל והוא חביב ול"ד לשהכל ויש לומר מדכתב בה"ג חטה קודמ' דוק' תבשיל הביאו הטור בס"ס רי"א וכתב שהולך לשיטתו דפה"ע קודם לפה"א וע"כ פה"א בפלס שהכל דאל"כ ודאי פה"א קודם כיון דהוא מוקדם בפסוק ואמנם למ"ש הב"י שם י"ל דבה"ג סובר דפה"א עדיף משהכל וחט' לאו בכוסס החטה היינו כרשב"א ז"ל בחדושיו דהני לאו מין שבח ארץ ישראל הוה וכ"ת למה לי דפה"א קודם לפה"ע ולא אמר דהני לאו שבח א"י הוה י"ל דתבשיל נמי לאו שבח א"י רק לחם כמ"ש בחה"ר דקרא קאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואמאי מברך על דייסא חטים קודם לד"א דבמ"מ חשיב אבל פה"א אין חשוב:
ודע דבש"ע רי"א ס"ו כתב המחבר כוסמין ושבולת שועל ושיפון קודמין לגפן (היינו אפילו יין כמ"ש הרב בהג"ה ס"ד חמשת מיני דגן וכוסמין כו' בכלל וזה שהוסיף על המחבר בס"ו אפילו יין כאמור) היינו כמ"ש המ"א שם אות י"ב וי"ג דמכל מקום הוה בכלל חטה ושעורה דקרא יע"ש דאל"ה הא זית קודם לשעורה לשיטתיה ולשיטת הט"ז אות ד' ויבואר אי"ה לקמן. דאע"ג דהמחבר בס"ה שם פסק כחה"ר דחטה היינו פת דבס"ג פסק כדיעה א' בסתם דפה"א שוה לפה"ע וע"כ בס"ה מטעם הרשב"א (בבאר הגולה ציין בה"ג אבל לא מטעמיה דבה"ג עפ"י שיטת הטור יע"ש והבן) וא"כ דייסא נמי לא ליקדם לגפן דלאו ממין שבח הוא כ"א לחם וכ"ת דבמ"מ חשוב הוא הא בנ"מ דאורז לא וי"ל דבמ"מ דחטה ושעורה חשוב שאפשר לבא לידי פת: וכמ"ש בש"ע וה"ה כוסמין ואי"ה לקמן יבואר עוד וכאן אין להאריך
והרמז"ל פ"ח מה"ב הי"ג יע"ש ובכ"מ פירש דפירוש הרמז"ל כבה"ב ו ממש כבה"ג דלבה"ג מחלוקת איזו קודם ופוטר חברו בשווין אבל באין שווין אין פוטר א' חברו וגם לא תליא במין שבע וחביב כ"א בפה"א ופה"ע פה"ע קודם אפילו פה"א חביב ומין שבע ולהרמז"ל ה"פ מחלוקת כו' כלומר היכי שייך מחלקותם ועכ"פ לכ"ע א' פוטר חברו בשווין הא באין שווין לא שייך כלל א' פוטר חברו ומיהו אה"נ בחביב קודם יהי' פה"א ג"כ קודם דלדידי' פה"א ופה"ע שוין ופי' כן להרמז"ל דהשתא דברי הרמז"ל הם ממש דברי עולא רישא וסיפא דהר"מ והאי דלא נקיט חביב בסיפא לא איזה שירצה דהוא דברי המשנה די"ל דוקא איזה שירצה עתה לא כהרא"ש שכתב כל שתדיר חביב אפי' עתה רוצה השני כו' דאלו הי' מפרש כפירש"י אליבי' דרא"ש א"כ רישא דדברי הרמז"ל לא נזכר כלל בגמרא והכי הו"לל בין שווין ואין שווין איזו שירצה יקדים זהו הנ"ל והבן
וראיתי להמ"א רי"א אות י"ג בסדר המעלות שם וז"ל המוציא קודם לכל (אפילו כוסמין נמי קודם לכל) במ"מ על חטים בפה"ג (היינו דמ"מ דחטים קודם אף לזית ולכל המאוחר מחטים משא"כ במ"מ דשעורה זית קודם לו כמו שיתבאר בסמוך אבל במ"מ דשעורים קודמים ודאי לגפן ואפילו ליין דמ"ש במ"מ דחטים דקדימי לגפן שעורה נמי קדימי לגפן והבן) פרי הגפן לזית (זה דעת הר"ר פרץ בטור אע"ג דגפן שלישי לארץ קמא וזית ראשון לבתרא פה"ג חשיב טפי מפה"ע ובזה מיושב קושיות מהרש"א ז"ל ע"ב ברש"י ד"ה זה שני לארץ דזית ורמון חשיב מתאנה ולא מגפן דפה"ג חשיב טפי ומ"מ הל"ל ענבים) בורא מיני מזונות על שעורים הי' לפני' יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה יע"ש וזה מאגודה עיין א"ר שם אות י"ב והנך רואה שסברת המ"א ואגודה הוא כך דודאי במ"מ שוה רק לפה"ע וב' מוקדמין הוה מה שמוקדם ממש בפסוק כמו חטה ושעורה וגפן או זית שמן ודבש זה הוה קדימה מעליא וחשיב טובא משא"כ קדימה דזית ראשון לארץ בתרא וגפן שלישי לארץ קמא זאת היא קדימה מועטת דהא בקרא עכ"פ גפן קודם לזית והשתא א"ש הכל גפן קודם לזית אע"ג דזית יש לו קצת חשיבות דמוקדם לארץ מגפן מ"מ פה"ג חשיב טובא לגבי פה"ע ומכריע דפה"ג עדיף מזית משא"כ במ"מ דשעורים שוה רק לפה"ע לא לגפן וא"כ זית קודם לבמ"מ דשעורים דהא קצת חשיבות לזית דמוקדם לארץ בתרא אבל במ"מ דשעורים קדים לפה"ג דהא מוקדם ממ"ש בפסוק לגפן הלכך חשיב טובא במ"מ דמעורים לגבי גפן והט"ז שם אות ד' שנה ושלש דבמ"מ שוה ממש לפה"ג יע"ש וא"א להלום זה דא"כ הואיל ופה"ג קודם לזית כ"ש במ"מ דשעורים יקדמו לזית דאטו הואיל והוא שני לארץ קמא מגרע גרע מגפן דהוא שלישי לארץ קמא אלא כמ"ש וצ"ע:
גם דברי המ"א שם באות ח' דתמה על רמ"א דשעורים קודמין לזית סותרים לאות י"ג דכאן כתב דזית קודם לשעורים מטעמא דכתיבבא ואי"ה בפריי אבאר זה ומעתה אראה אשמור ציוני ואכתוב סדר המעלות בעזה"י:
סדר המעלות וקדימה בברכות:
שש מעלות המה שהכל פרי האדמה פרי העץ פרי הגפן בורא מיני מזונות המוציא ואבארם בעזה"י:
א' שהכל מדרגה הקטנה מכולן על בשר וביצים וכו' ושכר שלנו משעורים וכדומה שהכל ואם יש לפנינו שכר מחטה וכדומה ובשר וגבינה לכאורה מין שבע עדיף וזה אינו דלהמחבר ברי"א ס"ה כהרשב"א בחדושיו דחטה דקרא הוא פת א"כ פשיטא שכר שלנו אין משבח זיי"ן מינים הוה ודוקא דייסא דבמ"מ ועבדינן מנייהו פת והוא מהגהות מיימוני (בבאר הגולה אין נרשם כראוי יע"ש) ואפילו במ"מ דאורז לא כ"ש שהכל דשכר חטה וכדומה דלא חשיב בשלמא בורא מיני מזונות דמזכיר מזון והמזון ההוא ראוי לעשות פת כו' משא"כ כאן מיהו נראה דאפ"ה יברך על שכר אפילו מטטרקי דכוס גורם הרבה ברכות שמקדשין עליו דהוה חמר מדינה וכדאמר לעיל מ"ם ב' חוץ מפת ויין דחשיבי טובא אע"ג דאין שם הלכה כן מכל מקום כוס חשוב הוא ועליו לברך תחלה אבל קמח קליות חטים וגבינה שניהם שווין כאמור.
אמנם כן דובשא דתמרי שהכל והוא מין שבע ששיבח קרא בהדיא ודבש (עד שטענת ר"מ גאון לברך פה"ע) ודאי קודם לשאר שהכל בשר וכדומה והמחבר ברי"א ס"ה שכתב כוסס אין קודם לפה"ע ל"ד הוא הדין לפה"א צנון נמי אין קודם דלאו ממין שבע המוזכר בקרא הוא ועדיין צ"ע ויבואר עוד לקמן אי"ה והשתא פה"א ושהכל פה"א קודם אפילו שהכל חביב ומין שבע כנ"ל:
ב' פרי האדמה יש בה ג' מינין ר"ל פה"א של שאר מיני פירות ויש מין שבע כוסס לדעת בה"ג ולחה"ר לא הוה מין שבע ג' הוא בוסר או זית קודם שגדל הנץ עמ"א רי"א אות חי"ת מחלוקת לבוש ומ"א בזה:
ג' פרי העץ יש בו שאר מינים תפוחים כו' ומין שבע ויראה ודאי אף שמן זית נמי מין שבע דהא מפורש בקרא זית שמן זיתים העושים שמן וקודם לתמרים כגון ע"י אניגרון אדם בריא עיין ר"ב ופה"ע יש בו דעות ג' כמו שאגיד כי המחבר ברי"א ס"ג פסק דשווין המה ולבה"ג פה"ע קודם וי"ל דחשיב קצת או י"ל דפה"א חשיב רק כשהכל נגד פה"ע ואפילו חביב ומין שבע אין מועיל בפה"א לגבי העץ:
ד' פרי הגפן חשוב יותר מפרי העץ והנה יש אומרים דחשוב נמי מבמ"מ וכ"מ במ"מ דאורז באפשר וי"א כי במ"מ שוה לגפן והוא דעת הט"ז ברי"א אות ד' וי"א דבמ"מ דחטה ושעורה הברכה גופא רק בפה"א וכמ"ש לעיל אלא במ"מ דחטה ודשעורה קודם לפרי הגפן דמוקדם ממש בפסוק אבל במ"מ דשעורה זית קודם לו כמ"ש המ"א באות י"ג והנה הסתירה מאות ח' לאות י"ג מבואר ואמכם עפ"י מ"ש באות וי"ו א"ש להמחבר בס"ד דוקא תמרים לגפן הא זית לשעורה לא דהב"י סובר דשעורה דקרא איירי במעשה קדרה (תראה שאדונינו המ"א עשה בכאן שיטה חדשה דלחה"ר חטה דקרא פת דוקא ואפשר במ"מ חשיב טפי אבל המ"א סובר כי המחבר בס"ה כולל פת ודייסא דקרא השבח דייסא נמי וכוסס לא דלאו אורחא הוא כמ"ש המ"א באות ח' בוסר ה"ה כאן ואלו לחה"ר הטעם דלחם הפסיק ענין דוקא לחם) והשתא מ"ש באות וי"ו וח' הוא לדעת המחבר דשעורה קודם לזית ובאות י"ג כתב דזית קודם לבמ"מ דשעורה להרב כפי מה שהגיה בס"ד ואפשר דמחולק הרב עם המחבר דהרב כחה"ר דלחם כתיב בקרא והמחבר סובר דייסא נמי כדאמרן והבן
ה' בורא עיני מזונות פירשתיו י"א דשוה לפרי הגפן. וי"א דחשיב יותר מפרי הגפן וי"א דשוה רק לפרי העץ וכבר התבאר זה וכל זה במ"מ דזיי"ן עינים וגם עבדינן מיני' פה הא במ"מ דאורז ופה"ע דתפוחים בפלס אחד הן ומיהו מסתברא מבורר יותר מפה"א הוה ועיין רי"א ס"ד:
וי"ו המוציא חשיב מכל ואפילו המוציא דכוסמין ושיבולת שועל ושיפון חשיב טפי מפרי הגפן שהרי הרב אומר כן בס"ד בהג"ה חמשת מיני דגן כו' ובס"ה בהג"ה כתב המוציא עדיף מבמ"מ וכ"ש לשאר ברכות משמע לכאורה דבמ"מ גופא יש לו חשיבות טפי מכל הברכות וצ"ע:
המ"א ברי"א אות א' למד מדין המוציא שלימה ופרוסה ה"ה בשאר ברכות כן יע"ש ויש לי קושיא קטנה אציגה פה להרמז"ל בשמעתין דפסק בפ"ח מה"ב הי"ג כרבנן דחביב קודם א"כ למה העתיק בפ"ז מה"ב ה"ד פרוסה של חטים כו' ולא עוד בהגהות שם העתיק ופת נקי' ופת קיבר כו' דזה לכאורה לר' יהודא דמין זיי"ן חשוב יותר מחביבו אבל לרבנן דחביב קודם יראה דלאו במין תליא מלתא אלא דבר שחביב עליו כמו פת נקי' ופת קיבר דפרוסה נקי' עדיף משלימה של קיבר מכ"ש דמין שבע דוחה שלם כ"ש חביב דעדיף וצ"ע.
והוי יודע דברכה אחרונה יש שלש מיני ברכות בהמ"ז ד' ברכות על פת מה' מיני דגן ג' מהם ד"ת ורביעית דרבנן ברכה מעין שלש על שבעה מינים שהם עשר ויש בה מחלוקת כי הרשב"א ז"ל בחדושיו והטור בר"ט וכ"נ דעת הררי' כ"פ דהוה ד"ת יע"ש ואמנם אנן פסקינן דהוה דרבנן וברכת בורא נפשות הוה דרבנן בודאי ועיין ר"ח סעיף י"ב דמקדים בברכ' מעין שלש מחי' וגפן ופה"ע ויש לשאול גם בכאן הצ"ע של אגודה ומ"א ברמ"א אות י"ג כאן אם אכל דייסא שעורים ויין וזית איזה יקדים באחרונה אם מחי' זית קודם וכו'
בהמ"ז ומעין שלש ובנ"ר (עיין ר"ח סי"ב ובט"ז אות י"ח) ) מקדים בהמ"ז ד"ת ואפילו תאמר דמעין שלש נמי ד"ת אפ"ה בהמ"ז חשיב יותר ומעין שלש קודם לבב"ר חדא די"א דהוא ד"ת ועוד שחשובה יותר ומנא אמינא לה ממ"ש התוספות ל"ט א' ד"ה בצר דמעין שלש ברכה חשיבה היא לגבי בנ"ר יע"ש:
ומעתה כיון דברירנ' קצת אתחיל מיד בפירוש הלכה בעזה"י
אמר עול' כו' פירשתי' בשאין שוות כו' ד' פירושים א' ר"י מודה לרבנן ב' רבנן מודים לר"י ג' אין כאן מחלוקת ולפי' הא' והג' יש תבלין עיין חה"ר דשווין אין בדין שיהי' נגרר מין שבע אחר חביב לר"י משא"כ באין שוות ליכא שפלות למין שבע הקדימה לא מעלה כו' ולג' אין מחלוקת דל"ש קדימה כלל אבל לפי' השני איזה חלוק יש בחביב והבן הד' הוא פירוש בה"ג והרמז"ל דעולא רק חדא אשמעינן דפ' הא אין פוטר פה"ע דל"ת מתני' דבירך דיעבד פה"א על פה"ע יצא בחד מינא אבל ב' מינים יברך ברכה הראוי' פה"א וממילא יפטור פה"ע קמ"ל דאין רשאי כן לכתחלה אלא יכוין שלא להוציא פה"ע כמ"ש בש"ע ר"ו
מיתבי הי' לפניו צנון וזית כו' לג' פירושים מקשה על עולא בתרתי כיון דפה"א פוטר לכתחלה פה"ע ממילא לר"י זית קודם דאין בדין שנגרר מין שבעה לחביב ותקשה קושיות מהרש"א ז"ל אמאי לא הביא מיד דברי ר"י בפירוש ויקשה עליו בתרתי אבל לפירוש הד' בה"ג ורמז"ל עולא רק חדא קאמר דאין פה"א פוטר פה"ע פה"ג א"כ מר"י כעת אין קושיא רק מרבנן והוא פשוט:
והוי יודע דיש לפרש ג' פירושים א"מ"ש לעיל דסובר המקשה כיון דיש ב' מינים לפניו מברך בתחלה פה"א ופוטר פה"ע ול"ד למתני' בירך דיעבד דחד מינא כאמור אבל בחה"ר פירש ב' פירושים א' דסובר לרבנן חביב עיקר ושאין חביב טפילה (ולפי זה לר"י מין שבעה עיקר ושאר מינין טפלה וא"ש דר"י לא הזכיר רק מברך על הזית ולא וחוזר ומברך דלאו בתרתי פליגי דלר"י נמי פה"ע פוטר הטפל ועיין בחה"ר לקמן שם ותבין כי משמע לי' דר"י לא פליג רק על איזה מברך אבל מודה דפטור כו') אלא דלפ"ז קשה אמאי לא אמרו רבנן מברך על איזה שירצה כמתני' רבותא דזית חביב פוטר השני ועיין חה"ר רמז לזה ופירש פירוש ב' דסובר דהוה דיעבד דצריך להקדים החביב וממילא פוטר בהכרח פה"ע) וסובר דלאו בכוונה תליא מלתא) ולפ"ז דווקא נקיט צנון חביב הא זית חביב אין פוטר פה"ע לפה"א ולפ"ז היה לר"י למפלג בתרתי ודוחק דלר"י נשאר סברא קמייתא דמין שבע עיקר ופוטר טפלה דמ"ש לרבנן חביב אין עיקר ולר"י מין שבע עיקר ואם נאמר דר"י במין שבע וחביב סובר דהוה תרתי לטיבותא עיקר ופוטר בהא א"ש קושיות א"ה דלכתחלה מר"י לק"מ דמברך על הזית ופוטר צנון בהכרח בזית חביב קאמר וא"כ אין קושיא לעולא ד"ה מברך על החביב והבן:
הב"ע כשצנון עיקר כו' וחסורי מחסרא הנה אף למ"ד באין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת ל"פ אעולא אלא אדין הב' אבל פה"ע לכתחלה אין פוטר פה"ע בהא ל"פ אעולא וע"כ לדידי' נמי מיתסרא אלא בקוצר בד"א כשצנון עיקר אבל אין עיקר מברך על הצנון וחוזר ומברך על זית ור"י מברך על זית ולעולא מיתסרא באורך כו'
ודע דלדעת בה"ג דעולא חדא קאמר ואידך מ"ד חולק עליו ואומר באין שוות נמי מחלוקת חולק אעיקר דינא דעולא דפה"א פוטר לכתחלה פה"ע ולא מיחסרא ברייתא כלל ומיהו הא ליתא דאי בה"ג סובר פה"א אין בפלס שהכל רק פה"ע קצת עדיף מיניה כמש"ל א"כ מתפרשין דברי עולא בתרתי כו' ואי כרא"ש וטור דלבה"ג פה"א בפלס שהכל קשה איך קאמר אף באין שוות מחלוקת איך שייך מחלוקת ואיך שייך ליפטר פה"א את פה"ע הא לכתחלה פה"ע קודם לפה"א אפילו חביב ומין שבע כהני תרי תלמידי דב"ק לעיל ל"ט א' אם לא שנאמר דבמ"מ ופה"ע אין שוות והם בפלס אחד להמ"א כמש"ל באורך אז שפיר מתפרשין דברי מ"ד באין שוות נמי מחלוקת ומיהו עולא דאמר מברך ע"ז וחוזר כו' משמע דמיירי בפה"א ופה"ע ואשמעינן דאין פה"א פוטר כו' חדא אשמעינן ועדיין צ"ע.
ובתוספות בד"ה אבל כו' ובה"ג כו' בקיצור נראה מתוס' דפה"א ופה"ע חשוב קצת פה"ע מפה"א לא בפלס שהכל ובה"ג אפשר נמי סובר כן ופסק פה"ע קודם לפה"א וכתבו דהיינו למסקנא דהלכה כר"י וכאידך מ"ד דבאין שוות נמי מחלוקת א"כ יצויר נמי דין זה בצנון וזית כמו בברייתא מברך על הזית כו' ולאו משום מבוררת לחוד אלא מין שבע נמי אבל בהא כאן לעולא ד"ה חביב עדיף ומברך פה"א על הצנון וקשה קצת ויש לי לפרש באופן אחר דבה"ג פה"א בפלס שהכל ובאמת דאמר הלכה כר"י וכאידך מ"ד מין שבעה עדיף באין שוות יצויר זה די"ל פה"א מין שבעה לר"י עדיף טובא חביב לרבנן דהני תרי תלמידי לעיל משא"כ בהא חביב עדיף ושהכל אין מועיל בחביב אבל גם ע"ז קשה דא"כ לאידך מ"ד לרבנן חביב עדיף פה"א והא בחביב אין מועיל שהכל כהני תרי תלמידי וצ"ע:
ובד"ה מיתבי כו' וכ"ש כו' וצריך לנהוג הכי עיין מהרש"א ז"ל ונראה לכאורה התוס' אומרים דקליות חטה דקרא הוה לא כחה"ר ומדכר ברי"א ס"ה הביאותיו לעיל וא"כ שפיר כתב דיש לנהוג כן חטה קליות פה"א. קודם לתפוחים ולא לפטור ושוב ראיתי בא"ר רי"א אות זיין הרגיש בזה יע"ש ומיהו ממה שחטה קליות קודם לתפוחים אין ראיה דחטה דקרא היינו קליות אלא חטה פת ומ"מ נכלל בו זה משא"כ לענין גפן הוא קודם מחטה קליות שזה מוזכר בפירוש ואי"ה בפריי יבואר עוד ומלת כ"ש שכתבו התוס' פירשתיו בגמרא וצריך עוד קצת ישוב ואין להאריך: