אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף יז:

דף טז:

פסקא חתן כו' הנה חתן פטור מק"ש ומכל מצות הר"מ פ"א מהלכות ק"ש ה"א דעסיק במחשבה דמצות וכל שיש טורח לעשות שתיהן פטור ממצוה אחרת: ואמרי רבנן אם רוצה קורא משמע בברכות או דברכות נתקנו בפ"ע או כנשים במ"ע שהז"ג כמ"ש התוס' י"ד א' ד"ה ימים ור"ג אוסר ליטול שם וגדולה לעצמו שמראה שיכול לכוין בפירש"י כאן והעלו בתוס' ד"ה רב ששת לדידן צריך לקרות והר"מ ז"ל שם הוסיף וכתב והוא שיתכוין דעתו דאל"ה אסור לקרות יראה דסובר דת"ק ור"ג פליגי במציאות לר"ג אכן סהדי דלא מצי ומכוין ולת"ק אפשר דמצי מיכוון ואם יודע שמצי מכוין קורא כשאר בני אדם ולמה ימנעוהו מלקבל מלכות שמים שאני ט"ב דיהורא כו' אבל אם לא מצי לכוין וקורא יוהרא הוא שב"א ישגחו אליו בעין הידור ויאמרו שמדקדק במצות ומכוין כמ"ש בפירוש המשניות יע"ש והר"א ז"ל בהשגות השיג ואמר אם לא מצי מכוין אע"ג דאין יוצא בק"ש בפסוק א' עכ"פ מ"מ כקורא בתורה עם ברכותי' אי דיהורא הא בזמן הזה כולם לא מכוונים והר"מ ז"ל העתיק חכמי התלמיד ואה"נ אפשר ישתנה הדין בזמן הזה ואין אחריות על הר"מ ז"ל בזה כי דרכו לכתוב דין הגמרא והטור בסימן עי"ן העתיק דברי הר"מ ז"ל והעתיק דברי התוס' ע"כ כתב הב"י דאפשר הטור סובר דהר"מ האידנא נמי קאמר אם אין יכול לכוין כשאר בני אדם אסור דהוה יוהרא ודווקא אם יכול לכוין כשאר ב"א וכעין חזרה מכ"מ ובב"י סימן עי"ן כתב דהר"מ פוסק כר' יוחנן מוחלפת כאן ור"ג סובר אם רצה קורא והתוי"ט הקשה דא"כ בפ"ה מה' תעניות דכתב ת"ח בטילין הוא כת"ק לא כר"ג והלח"מ בק"ש שם תירץ זה כיון דהביא דר' עקיבא דאין רואה סימן ברכה אף במקום שנהגו לעשות א"כ הרי כר"ג דכל אדם ראוי שלא לעשות ועמ"א סימן תקע"ה אות א' הקשה למה פסק בתענית דכ"א אין רשאי לעשות עצמו ת"ח והנה ר"ג גופא בתענית יו"ד ב' רג"א בד"א בשבת אבל צער זכור לטוב ור"ג סובר בט"ב יעשה ת"ח אפילו באין צער ש"מ תענית לא דמי למלאכה דכמה בטלני איכא בשוקא משא"כ בתענית ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך:

סליק פרק היה קורא

פרק שלישי מי שמתו

משנה מי שמתו משנה מיישמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ותפלה ומכל מצות וכו' יש גורסין רק מק"ש ותפילין לא תפלה ולא מכל מצות עיין פוסקים

ולקמן בברייתא בשבת חייב בכל המצות רבותא וכאן רבותא אפילו ק"ש ותפילין פטור יע"ש ופטור לכאורה אם רצה להחמיר רשאי ולא הוה ברכה לבטלה כמו נשים במ"ע שהז"ג (דדוקא ברכה שא"צ עובר לא תשא הא ברכה שצריכה אלא שהוא פטור רשאי לברך) וכ"כ רש"י בגמרא אינו מברך א"צ ועיין א"ח ע"א פסק המחבר אם יש מי שישא משאו הוה בעיא דלא איפשטא בירושלמי ואין מוחין בידו והנה בק"ש י"ל ספק תורה הוה לחומרא וראוי באפשר לחייבו כיון דלדידיה איפשטא וברכות דרבנן י"ל דלא הוה ספק ולקולא כמו נשים במ"ע שהז"ג ועיין א"ר בשם ע"ת ולפמ"ש א"ש ובגמרא לקמן דפריך לפניו אין ומשני כאן אפילו חוץ לד"א אסור כ"ה גירסת רבינו יונה ורא"ש ומביאין ראי' דאסור ורש"י יעמוד זה באין מי שישא משאו ובגמרא דילן הגירסא פטור לקמן יעש"ה:

והוי יודע דאבל ביום א' אסור להניח תפילין וכ"ע מודים בזה אפילו לאחר הקבורה יש איסור ואין רשאי להחמיר ועיין א"ר בסימן ל"ח אי ביום קבורה לחוד אסור ומהריט"ץ אומר דמניח והנה בחה"ר מקשה אמאי נקיט תפילין אפילו לאחר הקבורה אין מניח ואלו למהריט"ץ. אין קשיא דלפניו לאו ביום איירי הא לאחר אלא ש"מ דביום קבורה נמי אין המיתה איירי הא לאחא שנקבר מניח אלא ש"מ דביום קבורה נמי מניח וכ"מ בט"ז ל"ח שכתב ביום קבורה ולא כתב לאחר הקבורה ומיהו אין ראיה כ"כ דאסור בתפילין משא"כ בשאר מצות להתחבר ביש מי שישא ונשאו אין מוחין ויבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה