ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ה:
גמרא הא לן והא להו עיין פירש"י ותוס' וחה"ר יעיין בר"מ ז"ל הלכות בית הבחירה פרק ששי הלכה י"ו והל' תרומות פ"א ה"ה דקדושי ראשונה לא קדשה לע"ל אבל קדושי שניה קדשה לע"ל וחה"ר כ' שי"א דגם עתה נוהג שלוח מערי חומה (ואעפ"י שאין עכשיו חומה):
תניא כו' שתהא לפני מטתי סמוך כו' אין מגיע אלא לפני כאלו אמר סמוך והנה רש"י ז"ל אמר דבלא הגיע זמן תפלה שרי אף חפצו וא"כ קשיא לאיזה צורך אמר סמוך למטתי ולא אמר משהגיע זמן תפלה אסור חפצו כמ"ש מהרש"א ז"ל ועוד דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין מפורש לקמן י"ג א' אסור לעשות חפציו צדק וכו' אלא ללמוד נמי אסור במתפלל בביתו וז"ש סמוך ולפני מטתי בביתו וע"כ ללמוד איירי דחפציו אף הולך לביה"כ אסור כדלקמן י"ג א' ורב לקמן י"ד ב' אף דהיה מתפלל בביתו כדמשמע שם שאני ת"ת דרבים דאפילו בביתו שרי באופן דאם מתפלל ת"ת דיחיד אסור ורבים שרי ובביה"כ חפציו אסור ות"ת יחיד שרי וכ"פ המחבר פ"ט ס"ג וס"ו והתוס' ד"ה אלא סיימי כי מטי וכו' ושם משמע בס"ד כבר מטי ובפשיט' קשה לאיזה צורך כחבו כי מטי ולפמ"ש א"ש דל"ת מדאמר סמוך למטתי ולפני מטתי היינו לחלוק בין מתפלל בביתו כו' ולפ"ז אפשר רק במתפלל בביה"כ ולזה כתבו כי מטי זמן וכו' כלומר דכאן אשמעינן סמוך למטתי אפילו קודם הגיע זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ולא לחלק בין ביתו לביה"כ והוקשה להם שפיר והמחבר פסק בפ"ט ס"ו כרא"ש ורבינו יונה ואולי כהרא"ש מוכח מי"ג א' אסור לעשו' חפציו הא ת"ת שרי אף יחיד והיינו בביה"כ ות"ת רבים דשרי בביתו מר' יהודא הנשיא י"ג ע"ב דמעביר ידיו על גבי עיניו בשעת לימוד ומדחזינן ת"ת קודם ק"ש כ"ש קודם תפלה דשרי ומרב לקמן נמי משמע בבית מדרשו היה מתפלל וע"כ ת"ת דרבים שאני ולכן פ' המחבר כתרווייהו ובפריי יבואר:
והוי יודע לרש"י משמע חפציו קודם שהגיע זמן שרי וכ"מ בטור וש"ע פ"ט ס"ג אבל לתוס' משמע חפציו אסור אפילו קודם שהגיע זמנו דמפרשי אבא בינימין בחפציו וקודם שהגיע זמן דאל"כ אמאי לא אמר בהגיע זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ושמפני זה סיימי כי מטי זמן וכדכתיבנא ולא הוזכר דיעה זו בפוסקים ולפי מ"ש תה"ד הובא בפ"ט ס"ג אם אמר מקצת ברכות אף חפציו שרי א"כ אין קושיא לרש"י כלל מרב לקמן דאפשר דהיה אומר מקצת ברכות קודם שלמד אבל מי"ג א' חפציו קשה ועיין ר"מ פ"ו מה' תפלה ה"ד וכ"מ והר"מ ז"ל כתוס' חפציו הא ת"ת שרי ודווקא הגיע זמן ויקשה קושית מהרש"א ז"ל וי"ל ויבואר ועיין אלי' רבא אות י"א בסימן פ"ט ואין להאריך:
הא דאל יתפלל לפני דבר החוצץ תוס' ד"ה שלא מטה חוצץ היינו להסיבה לא לשכיבה ב"י צ' וט"ז ה' הקשה א"כ מאי פריך יע"ש ובמ"א ל"ו ט"ס וצ"ל דעל המקשה מטה לא מיקרי קבוע יע"ש:
ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום רש"י ציין צפון לדרום שמלת בין יורה שראש המיטה למזרח ומערב וכן י"מ כן ומרש"י משמע דוקא אשתו עמו וכ"כ התוס' ועט"ז ג' אות ד' מ"ש מצטער משמע זריזות לא מן הדין קשה דמצטער סמוך למטתי ואסור הוא כמבואר בסימן צ' ומהא דאמר צפונך הקשה הב"י יע"ש ועמ"א עיין רבינו יונה פירוש תפלה שיתן לו בנים עשירים ותורה וזהו בין צפון לדרום שלחן בצפון ומנורה בדרום ונתינה ל"ד ור"ח פי' בין צפון כו' קור וחום בחצי לילה עיין א"ר אות ד' יע"ש וצפון לדרום כתב הל"ח דווקא ראשו לצפון ומש"ה נקיט צפון תחלה ועיין א"ר הקשה מצפון וימין אתה בראת:
עוד אשיב אל מ"ש למעלה הר"מ ז"ל בה' תפלה כתב אסור חפציו בהגיע זמן וכו' וללמוד משמע שרי וכ"כ בפ"ז שם וזה כתוס' א"כ סמוך למטתי משמע אפילו קודם הגעת זמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ואם נאמר נצטערתי היינו זהורות כמ"ש רש"י ז"ל וכמ"ש רבינו יונה רש"י הי' נזהר א"כ י"ל אבא בנימין לחסידות יתיר' וללמוד מיירי ומדינא ללמוד שרי אלא דקשה מ"ש בפ"י מבית הבחירה מטתי בין צפון לדרום מדינא וזה סותר כאן דתרווייהו אמר בלשון נצטערתי ומ"ש הט"ז בסימן ג' י"ל נצטערתי זהירות ולא מדינא אלא שהטור בסימן פ"ט כתב מדינא ללמוד אסור א"כ לא יתישב זה: