ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ב.
מאימתי קורין את שמע בערבין הג' בירושלמי בערבית וראשון לישנא דירושלמי משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן אמר נכנסים ענין תיקון הסעודה כמו לקמן עני נכנס עיין תוס' שם ד"ה משע' שהעני דלהכי לא אמר שהכהנים אוכלים דאין רשאים לאכול בצ"ה רק יקרא ק"ש קודם כדאיתא לקמן דף ג' קורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל ולקמן ע"ב משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וכאן אמר מאימתי קורין ולקמן מאימתי מתחילין משמע שמתחיל זמנה אבל לא מצוה מיד הלך רואה שאין חילוק בין קורין למתחילין כי חכמים דברייתא היינו חכמים דמתני' ולקמן יבואר פלוגתת הפוסקים בזה אי מצוה מיד לקרות ק"ש בצ"ה או לאו ומלת בתרומתן כתב התויו"ט לישנא דקרא נקיט כי לחמו היא יעש"ה:
ויש לי לחקור חקירה אחת הא דקיי"ל שהכהנים טובלים קודם בין השמשו' ואין אוכלים תרומה עד צ"ה (עיין ע"ב בפרש"י ד"ה משעה שהכהנים טובלים ובשבת ל"ה יע"ש) דבעי הערב שמש אם אכל כהן טבול יום תרומ' ביה"ש מהו דינו והנה אם נאמר דילקה מ"ה כפי הנראה דטבול יום בתרומה רק עשה יאכל מן הקדשים דהר"מ ז"ל פי"ט מסנהדרין מנה טמא שאכל תרומה טבול יום ששימש לא טבול יום תרומה יע"ש ומיהו הא וודאי דלוקה מכות מרדות על עשה אבל על ספק תורה אין לוקה מכות מרדות כמו שביארנו בספר שושנת עמקים בכלל מכות מרדות ועב"י יו"ד רצ"ו בכלאים עמ"ש הר"מ ז"ל פ"ט מכלאים הנהיג בעיזא ושיבוטא ספק ולא לקה מכות מרדות יע"ש והשתא מספק' לי אי ביה"ש דלא אכיל הוא מחמת ספק ספק שמא עדיין יום הוא או ודאי הוה ומסתייע הדין מילתא ממ"ש הר"מ ז"ל פ"ז דתרומות ה"ב הביאו התיו"ט במשנתינו דבא השמש וטהר עד שיטהר הרקיע מאור והיינו צ"ה דוקא דכל שאין צ"ה עדיין ניצוצי אור החמה יש ולפי"ז ביה"ש ודאי איסור תורה לא ספק אמנם משבת ל"ה ב' ביה"ש דר"י כהנים אסורים לאכול ופירש"י דל"ת כי שלים ביה"ש דרבי יהודא לילה הוא וכו' קמ"ל משמע דספק הוה דאל"ה וטהר עד שיטהר הרקיע מאור השמש אפילו לר' יהודא נבעי צ"ה ויש לדחוק ולתרץ זה:
וסבור הייתי לומר דמשו"ה דייק התנא בלישני' ואמר משעה שהכהנים וכו' לומר כמו התם דלא הוה ספק בביה"ש אלא ודאי איסור ה"ה ק"ש הקורא בביה"ש ודאי לא יצא דלאו ספיקא הוה דלא תליא ק"ש בלילה אלא בזמן שכיבה וסובר האי תנא דביה"ש לאו זמן הילוך שכיבה ומשו"ה נקיט נמי בתרומתן אקרא דהוה תרומה דאורייתא דבעי הערב שמש דאפשר תרומה דרבנן ביה"ש שרי ומיהו זה טעות עא"ח ת"צ בספירת העומר דאין לעשות ספק דרבנן גם הוה כעין דשיל"מ גם לפימ"ש הוה ודאי לא ספק ואפילו תרומה דרבנן אסור ביה"ש דודאי הוה:
שוב ראיתי שבירושלמי מבואר דביה"ש ספק הוה לענין ק"ש לא ודאי לתנא דידן שהרי בעי למיפשט ספק קרא ק"ש או לאו דצריך לחזור ולקרות מדתניא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוה והיינו ביה"ש ספיקא הוה (עיין חה"ר ד"ה ולענין מאימתי הביאו) ומיהו מקודם לכן לאו ספיקא הוה דכמה תנאים סוברים כו' והוה פלוגתא דרבוותא ואין פירוש זה מחוור בעיני ואין בידי כעת הירושלמי מסכת ברכות לעיין בזה:
ואמנם לדינא מבואר בא"ר בא"ח רל"ה ס"א הקורא קודם לכן יחזור ויקר' בלא ברכות ויראה דסובר כרבינו יונה ורשב"א דהני ברכות לאו אק"ש נתקנו אלא בפ"ע להזכיר מדת יום בלילה כו' ושאר שבחים וסמכינהו רבנן לומר אותם קודם ק"ש ולאחריה ועש"ה כי קורא בציבור בעוד יום קצת אפ"ה יצא כבר ידי הברכות ומש"ה אף ספק קרא ק"ש או לאו חוזר וקורא עם ברכותי' כמבוא' בסימן ס"ז דהתקנה כך היתה יע"ש במ"א משא"כ כאן דידע שאמר הברכות ואי דק"ש לא יצא אכתי ידי הברכות יצא דלאו ממש על הק"ש נתקן כדבעינן למימר לקמן בעזה"י לשיטת רש"י בזה:
עד סוף האשמורה ראשונה פירש"י שליש הלילה יראה דהיינו זמניות כי גם משמרות ברקיע כארעא משתנים לפי הזמן וראיה דג' שעות ביום בק"ש של שחרית שעות זמניות דזמן קימה משתנה לפי הזמן ארוך וקצר ה"ה וודאי זמן הילוך שכיבה לר"א משתנה בין לילות ארוכים לקצרים ועיין או"ח סי' א' מ"א אות ד' בשם הזוהר וסימן רל"ב אות ד' משמע לא שעות זמניות ולפימ"ש כאן משמע זמניות ועיין א"ר סימן א' ויבואר לקמן ג' א' ואי"ה בפריי יבואר יותר מזה:
וחכ"א עד חצות נמי זמניות יהיה לילה ארוכה או קצרה חצי לילה ממש מחמת סייג ור"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר וכפי הנראה יש בכאן שלש שיטות א' שיטת הרשב"א בחדושיו ט' א' ורא"ש בפסקיו דלרבנן לכתחילה יכול לסמוך עד חצות ולר"ג עד ע"ה וראייתם מהא ד' ב' אדם בא מן השדה אוכל קימעא כו' היינו בא בצ"ה אכילה מביאה לידי פשיעה אסור (וה"ה מלאכות הנזכרות בפ"ק דשבת בורסקי וכיוצא) הא שאר מלאכות שרי ורגיל לשנות לאו דווקא אלא ראוי כן לעמוד מד"ת ופירוש ברייתא חכמים עשו סייג כלומר כי היכא דעשו סייג באכילה ה"ה דעשו סייג לחכמים עד חצות ולפ"ז חצי שעה קודם צ"ה רשאי לאכול ובהגיע צ"ה מפסיק הא חדא ובצ"ה רשאי להתעסק במלאכה קלה עד חצות ואפסקא הלכתא כר"ג בגמ'. ולפי"ז שרי לכתחלה להתאחר עד ע"ה ולשיטה זו לית לי' לר"ג כלל סייג רק קשה אמאי לא פליג ר"ג נמי בזבחים נאכלים ליום ולילה דנאכלים לכתחלה כל הלילה וי"ל בקדשים החמירו טפי שיטת הר"י היא שיטה שניה דוודאי לכתחלה מצותה מיד בצ"ה ואין להתעסק בשום מלאכה אפי' להיות יושב ובטל אין רשאי וראוי (כמו בדיקת חמץ ממש עיין תל"א וכדבעינן למימר לקמן אי"ה) אלא דלא עבר זמן ק"ש אם איחר רק לאחר חצות לרבנן אפילו דיעבד נמי לא יצא כלל ולר"ג דיעבד קורא עד ע"ה ויהיה פירוש הברייתא ד' ב' חכמים עשו סייג כדתניא ה"פ דמש"ה אמרו דלאחר חצות לא יצא והעמידו דבריהם על ד"ת כמ"ש רבינו יונה דיש כח ביד חז"ל בשוא"ת דאל"ה הוה מיעקרא ק"ש לגמרי שאם היה יוצא לאחר חצות יאכל וישתה ויאמר כי יש לי פנאי אפילו אישן מסתמא לא אישן עד הבוקר ובאמת חטפתו שינה כל הלילה מש"ה אמרו לאחר חצות לא יצא ותו יזהר ולא יאכל כי יודע שאדם ישן וחוטפתו עד חצות וזה הפירוש למדתי מתוך דברי הה"מ ז"ל בפ"א דק"ש ה"ט ור"ג סובר לאחר חצות עובר על דברי חכמי' מיקרי רק דמ"מ יצא ידי ק"ש וצריך לקרות לאחר חצות וברייתא דאדם בא בערב סמוך לצ"ה ח"ש קודם אסור לאכול חצי שעה קודם ואם רגיל שונה ח"ש קודם כדי שמיד שיפסיק יקרא בצ"ה כי לבטלה אין גבול (עיין ברבינו יונה והבן) ולפי"ז אפשר דבצ"ה אפילו לקרות אסור והכין וודאי לכאורה לרבינו יונה דמ"ש מבדיקת חמץ דל"ש תי' הט"ז בתל"א ב' דשם מצוה מיד הא בק"ש נמי מצוה מיד לשיטה זו וההיא הירושלמי שהביא הרשב"א ט' א' ר' אסי מפקיד אין בעיתין לעיין באורייתא וקראי ק"ש עד חצות אלמא ת"ת שרי עכ"פ י"ל דהלכתא כפשטיה דברייתא רגיל לקרות קודם בסמוך לא בצ"ה וכאביי ר"פ ההיא צורבא מרבנן דמ"ש ק"ש מבדיקת חמץ ועם זה יתיישב מ"ש מהרי"ו הביאו הט"ז תל"א דה"ה לתפלת ערבית כדתניא הקשה הט"ז הא רגיל לקרות קורא ושונה ולרבינו יונה שפיר דשונה קודם הא אח"כ לא דבהגיע זמן אסור להתחיל ללמוד וא"ש דלא פליג ר"ג בזבחים דנאכלים ליום ולילה עד חצות דלהרחיק מעבירה וודאי נכון לכתחלה רק עד חצות אבל להרחיק מפשיעה דאפילו דעבד נמי לא זה לא קיימא לן כחכמים והא דאמר חכמים כוותי ס"ל היינו מ"ה רק סייג עשו הלכך אין להשגיח בהם (ולשיטת הרשב"א א"ש זה טפי מרבינו יונה והבן) השיטה ג' היא שיטת הר"מ ז"ל פ"א מק"ש ה"ט מאימתי זמן ק"ש מצותה מצ"ה עד חצות כו' כדי להרחיק אדם מן הפשיעה שינה בצחות לשונו הטהור מעבירה לפשיעה והיא פשרה תחלתה כרבינו יונה דלכתחלה מצותה מיד (מש"ה אמר מצותה) ולרבינו דיעבד עובר על דברי חז"ל מיקרי באיחר לאחר חצות והטעם לא מפני הרחקת עבירה כמו בנאכלין עד חצות דהתם לכתחלה אין ראוי לסמוך לאכול לאחר חצות ואם איחר אין מיקרי עובר כו' משא"כ כאן עובר מיקרי כדי שלא יאכל כמו לפירוש רבינו יונה וא"ש לר"ג בנאכלין ל"פ דהרחקה לכתחלה עבדו אך לא מיקרי עובר על דברי החכמים כו' משא"כ כאן עובר מיקרי לחכמים סייג מפשיעה ור"ג סייג בפשיעה לית ליה ולכתחלה עכ"פ לא והלכתא כחכמים וז"ש הכ"מ דפס' כחכמים ובגמ' ציין כר"ג ולמ"ש כחכמים דאל"כ לא היה כותב פשיעה במקום עבירה והבן זהו מה שרצינו לבאר בכאן ולקמן ט' א' וד' א' אבאר עוד אי"ה:
רבן גמליאל אומר כו' חייבין אתם לקרות כבר פרשתיו בסמוך ולרבינו יונה ב' פרושים לחכמים א' לאחר חצות קורא בלא ברכות דרבנן יכולין למנוע לא ד"ת ולפי"ז חייבים בברכות קאמר ולפי' ב' אף ק"ש פטור לאחר חצות לרבנן בשוא"ת יכולין לעקור וראי' מסדין בציצית הרי שמ"ה חייב שלא ללבוש בגד בלא ציצית יעש"ה עיין תו' יבמות ד' ק' שכתבו דמ"ה רשאי ללבוש רק מחויב לעשות ציצית מש"ה הוה ציצית שוא"ת וכמ"ש בא"ח סימן י"ג בשבת סברת המרדכי יע"ש משא"כ לרבינו יונה שחייב שלא ללבוש הוה קום ועשה:
כל מ"ש שאמרו חכמים כו' הקטר כו' וכל הנאכלים ליום אחד וכו' כ"ל ל"ד דפסח מ"ה עד חצות למשנה זו מדלא נקטינהו עיין הלכות ק"פ וזבחים סוף איזהו מקומן יע"ש א"כ האי כללא ל"ד ויש לומר מה שאמרו חכמים בפסח לא דברו רק מ"ה וכל הנאכלים ליום א' אין פסח בכלל דאין נאכל רק בלילה ור"מ פ"ד מ"ה מעה"ק ה"ב הקטר נמי עשו סייג כו' ורש"י לא פירש כן רק נקיט הקטר לומר כל דבר שמצותה בלילה כשר כל הלילה והא איכא פסח דמצותו בלילה ואין כשר כל הלילה:
כדי להרחיק מן העבירה פרשתיו יפה לעיל דהבדל יש כאן בין אמרו מן העבירה ובין לשון הר"מ ז"ל מן הפשיעה בפ"א דק"ש ה"ט וז"ש מן העבירה לשון ר"ג היא ולרבנן מן הפשיעה ואין להאריך כאן:
בפירש"י ד"ה מאימתי וכו' כהנים שנטמאו כו' אפילו מחוסרי כפרה דסתמא תנן עיין חה"ר לקמן בגמ' דאל"כ לא הוה תנן סתמא ומ"ש והגיע עתם תיקן בזה דוודאי אסורים לאכול משהגיע זמן ק"ש אלא הגיע זמן אכילה קאמר:
ובד"ה עד סוף וכו' שליש כו' זמן שכיבה וכו' פרשה ראשונה עכ"ל מ"ש שליש יהיה קצרה או ארוכה ומ"ש זמן שכיבה הילוך שכיבה ומ"ש ירושלמי הקשו בתוס' ד"ה מאימתי הרבה קושית והנה שיטת רש"י ז"ל דברכות לא נתקנו דווקא על ק"ש אלא בפ"ע נתקנו וא"כ קורא אותן בלא ק"ש אין ברכה לבטלה כמ"ש רבינו יונה ורשב"א אלא שלכתחלה יכול וראוי לקרותם ולסדרם עם ק"ש ומשום דתפלה בצבור עדיף טפי ואי אפשר ליכניף ציבורא בצ"ה הלכך יחיד החרד לדבר ד' קורא ק"ש בברכותי' מבעוד יום ואין כאן ברכה לבטלה ומתפלל וסומך גאולה לתפלה וכר"י וכרב דצלי של שבת בערב שבת מבע"י דלענין תפלת ערבית לילה מפלג המנחה אבל לא זמן שכיבה לק"ש וכר' יוחנן דאמר איזהו בן עוה"ב הסומך גאולה לתפלה ואנו סומכין גאולה לתפלה בק"ש עם ברכותי' ומה שקורין ק"ש פ"א אח"כ לאו כריב"ל תפלת באמצע תקנום דכר"י נמי אתיא דעכ"פ סומך גאולה לתפלה ומתורץ הכל דסובר פרשה א' מן התורה וכולן דרבנן וכיון שכבר קרא בביה"כ לא הטריחוהו אח"כ לקרות כולם רק חדא קושיא שלא הזכירו בתוס' כאן והזכירו ז"ל רבינו יונה ושאר מפרשים דאיך אוכלים קודם ק"ש ד"ת ועיין ט"ז סימן רל"ה תי' על זה ואי"ה בפריי יבואר:
ובד"ה מצותן וכו' ואין נפסלים בלינה אלא למטה וכו' עיין זבחים פ"ז א' ר"מ פ"ג מה' פה"מ הי"ז וי"ח דלינה מועלת בראשו של מזבח אלא דלא ירדו דלא כרש"י אין נפסלים כו' ומ"ש למטה היינו רצפת עזרה הא כבש לא ירדו וה"ה סובב ויסוד אפשר כן ואין להאריך:
ובד"ה א"כ למה כו' באכילת קדשים וק"ש וד"ה כדי וכו' ואסרום באכילה כו' וכן ק"ש לא אמרו עד חצות כלל לדידי יש בכאן כוונה מיוחדת כמו שאגיד כי הר"מ ז"ל פ"ד מהלכות מעה"ק ה"ב כתב הקטר עד חצות וכתב הכ"מ ממשנה דלא כרש"י ובפ"י שם ה"ח נאכלים ואמנם א"י לפרשו כי בפ"י ה"ח כ' דין תורה וכו' וחכמי' כו' מפור' יוצא דאם עבר חצות אסור תו לאוכלן לא סייג לכתחלה דכן משמע לשון המשנה איזהו מקומן נאכלין עד חצות אבל בפ"ד לא כתב דין תורה ואפשר דאם עבר מקטירן כל הלילה דכ"מ משנה דמגילה פ"ב ט"ו כל הלילה כשר להקטרה והיינו דיעבד דלכתחלה וודאי מצותן ביום חביב' מצוה בשעתה דוחה שבת עיין ר"מ פ"ד מה' מעה"ק והנה דעת רש"י ז"ל כרבינו יונה דבאכילה עשו סייג בדיעבד משום כרת דחמיר וק"ש נמי לזרז שלא יאכל אדם בא בערב ויגע ועיף וירצה לאכול וחוטפתו שינה לכן הוצרכו לסייג אפילו דיעבד עיין רבינו יונה ועיין כ"מ פ"א מק"ש ה"ט הביאותיו לעיל אבל בהקטרה י"ל לכתחלה עד חצות ועובר על ד"ת נמי מיקרי ומ"מ אם עבר הזמן עדיין מקטירן דלא החמירו בזה כ"כ דליכא כרת כו' וא"כ תרצה לומר כמו בהקטר הסייג לכתחלה כך בק"ש כשיטת הרשב"א ורבינו יונה לז"א דלא מצינו שיאמרו חכמים כלל אפילו סייג לכתחלה ומסתמא באכילה דאפילו דיעבד ה"ה ק"ש לחכמים ומיהו הא אפסקא הלכתא כר"ג בגמרא ועיין כסף משנה פ"א מהלכות ק"ש ה"ט ומגילה אין ראיה כדאמרן וצ"ע:
גם בפ"ד הלכה ב' כתב להרחיק מפשיעה ובפ"י הלכה ח' כתב להרחיק מעבירה ולעיל כתבנו בשם הכסף משנה פ"א מק"ש ה"ט כי פשיעה לחוד ועבירה לחוד וכפי הנראה היה לכתוב להיפוך קצת וכדאמרן:
אי לאו דמסתפינא הייתי אומר לכוון מ"ש רש"י ד"ה עד שיעלה ע"ה וכולם מתודה ילמדו כוונתו דבאכילה עשו סייג ולא בהקטרה דמקרא מפורש בצו כל הלילה עד הבוקר אין כח ביד חז"ל לעשות סייג בדבר שמפורש היתרו משא"כ באכילה לא יניח עד בוקר הא כל הלילה אכול יש כח ביד חז"ל לעשות סייג כמ"ש בענין זה הט"ז יו"ד קי"ו בחלב ובא"ח ה"פ ועיין רש"י צו כל הלילה עד הבקר ללמד שרשאי כל הלילה מרצפה עיין רא"ם שם ומגילה כתב כל וכו' אבל בפרשת משפטים בסופו לא ילין וכו' פירש"י כל הלילה שאין הלינה מועלת אדרבה מקרא משמע שלינה מועלת ועיין רא"ם שם הביא מכילתא מצותן לעכל כל הלילה יעיון שם וסיים במגילה כדברי רש"י ז"ל ואדרבה במגילה ב כפירש"י בצו לא כמ"ש כאן וצ"ע:
גמרא תנא היכא קאי וכו' ליתני דשחרית ברישא וכו' ואבע"א וכו' אי הכי וכו' היכא כאילו אמר אהיכא ורש"י תיקן זה ד"ה היכא כו' ליתני דשחרית כמ"ש התוס' ד"ה ליתני כתמיד לא מלקמן בשחר כו' דאדרבה לשם יקשה לתני כמו הכא ועוד דממה דסיים פתח אבל פריך א"ה אתי' שני כמ"ש התוס' ד"ה א"ה ואבע"א רץ לקושיא שני' לחוד וא"י אמאי לא סגיא בתי' א' דהיא תי' לקושיא א' ג"כ וצ"ע:
והא קמ"ל דכפרה כו' כמ"ש בחה"ר דמדתנן סתמא משמע כל הטמאין אפילו מח"כ אוכלין בב"ה תרומה משמע דבאין מח"כ קרא כתיב בא השמש כו' ול"ש אגב אורחא אלא היכי דלא מפורש בקרא רק במשנה אחרת כמו כאן בנגעים ומ"מ באמת אין מפורש בקרא כדפריך ביאת אורו כו':
וממאי כו' ביאת שמש וכו' טהר יומא דלמא ביאת אורו כו' כ"ה גירסת רש"י ז"ל ותוס' ד"ה דלמא ורש"י פירש ביום הח' לאחר כפרה ותוס' פירשו ביאת אורו תחלת שקיעה וא"י לרש"י הא קרא ובא השמש מיירי בטומאת ערב בנבילה כמבואר בקרא אבל לתוס' ולגי' חה"ר א"ש גם התירוץ וטהר יומא דלמא בטומאת ערב לא במח"כ בעינן הבאת קרבן ועיין רש"י חומש ריש פ' תזריע ואי"ה מבואר במקום אחר הא דאמר טהר יומא בר"מ פ"ז תרומת טהר הרקיע ומ"ש ממאי ביאת שמש דלמא ביאת אורו ולא אמר דלמא זריחת שמש יש לכוון עפ"י מ"ש חה"ר דלא מצינו ביאה בשמש זריחה כי בא שמש וכדומה כולם שקיעה וכי בא אורך לא כתיב שמש גם התם פ' שקיעה א"צ לשמש כי כבוד ה' עליך יזרח יע"ש ומש"ה אמר דלמא ביאת אורו לרמוז דביא' האמור אצל אור זריחה היא לפירש"י וחה"ר גריס ממאי דביאת אורו היינו צ"ה דילמא ביאת שמש תחלת שקיעה וכפי' התו' ד"ה דילמא:
בתוספות בד"ה מאימתי כו' ג"פ כו' כבר פירשתי שיטת רש"י ז"ל ור"ת כו' הנה ר"ת סובר דלרבנן לא פירש זמן התחלת ערבית וע"כ מיד שכלה מנחה מתחיל ערבית ומינה לר"י דאל"כ הוה לפרש לר"י אימתי התחלת ערבית וקי"ל כר' יוחנן דהסומך וע"כ גם ברכות מבע"י וע"כ גם ק"ש מבע"י דאל"כ איך קורא ברכות שלא בזמנה דסובר ברכות על ק"ש דוקא נתקנו לא כסברת רבינו יונה ורשב"א ועיין רא"ש ולפי מ"ש א"ש ור"י הק' לר"ת דהוה תרי קולי דסתרי וברא"ש תירץ דבתפלה הקילו ור"י תירץ דלאו כר"י אלא כתנאים דלקמן ק"ש מבע"י וע"כ גם תפלה מבע"י דאל"כ הא בעינן למיסמך גל"ת כר' יוחנן ועדיין איני יודע להבין זה דמ"מ קשיא לדידן דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי דמתפללין מנחה עד הערב, ומעריב מבע"י דאין לומר דמנחה עד הערב הוה יום למנחה ומ"מ רשאי להתפלל מעריב אף שהיא יום א"כ איך אמר לקמן כ"ז א' מדרב צלי של שבת בערב שבת. כר"י ס"ל הא מכלן דהא אין מתפללין מנחה עד הערב ואפ"ה מתפלליך ערבית מבע"י וכדכתיבנא: