ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק השלישי
הפרק השלישי בספקות אשר העירו על העיקרים:
אמרו אם היה שעיקר הוא שם מונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואי בו קיום זולתו כענין באילן שקיומו תלוי בעיקריו יקשה למה הניח הרמב"ם כל הי"ג אמונות אשר זכר במדרגת עיקרים ופינות שהתורה כולה תלויה עליהם כי עם היות שיצדק זה ביסוד הראשון שהוא מציאות השם ובנבואה ותורה מן השמים והידיעה וההשגחה הנה האחרים אשר מנה אינם עיקרים ויסודות לתורה שתול בביטולם ויראה זה בפרט בעיקר השני שהוא מהאחדות ובעיקר הג' שהוא מתרחקת הגשמות כי עם היותם אמונות אמתיות הנה לא תפול התורה בכללה ולא יפסד מעשה המצות אם נאמין חילופם ולכן יקשה מאוד למה זכר שתי האמונות האלה בכלל העיקרים וזהו הספק הראשון. הספק השני במה שמנה הרב העיקר החמישי שראוי לעבדו יתעלה והעיקר הזה הוא מצוה פרטית כמו שאמר ועבדתם את יי' אלהיכם. ואמר ולעבדו בכל לבבכם. ואחז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. ולכן אמר הרב בזה העיקר שראוי להרים קול בשבחיו ורוממותו וזה קשה שימנה בכלל העיקרים לפי שאין ראוי שימנה עיקר ולא שרש שום מצוה פרטית ממצות התורה שאם לא היה כן היה מספר העיקרים כמספר המצות. הספק השלישי בעיקר החמישי ההוא גם כן שהניח הרב שהשם יתעלה הוא לבדו ראוי לעבדו ולא יעשה כן לזולתו ושאין ראוי שנשים אמצעיים בין אדם לבוראו והוא קשה לפי שהמאמין שהשם אמת ותורתו אמת אלא שהוא מתפלל למלאך גבריאל או רפאל שיליצו בעדו לשם יתעלה איך תפול התורה בכללה על זה ולמה יהיה איסור האמצעיים עיקר ויסוד. הספק הרביעי בעיקר הט' והוא שתורת משה רבינו עליו השלום לא תהיה נסוחה ולא נחלפת ולא תברא תורה מאת הבורא זולתה ולא תהיה בה תוספת ולא גרעון שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וביאר הרב בספר המורה ענין העיקר הזה באמרו שהתורה האלהית היא שלמה בתכלית השלמות שנאמר תורת יי' תמימה והדבר השלם לא יקבל התוספת ולא החסרון ולזה אומר אני שלא תשתנה בשום זמן. וכבר יפול בזה ספק אינו מועט והוא שעם היות שלא תשתנה התורה מצד הנותן ולא מצדה בעצמה כפי שלמותה כבר אפשר שיפול בה השנוי מצד המקבל ר"ל שהשם יתעלה כזמן מן הזמנים יוסיף או יגרע או ישנה התורה בכללה או בחלקיה כפי מה שיאות למקבלים. הלא ראינו שצוה לאדם הראשון מצוה מיוחדות ולא התירו לאכול הבשר ונתן לנח מצות אחרות והתיר לו הבשר. ולאברהם נתן מצות המילה. ולמשה הוסיף מצות אחרות רבות. לפי שהדתות האלהיות ישתנו כפי הזמנים וכפי מה שיאות אל המקבלים כי כמו שהרופא המובהק יתן הנהנה דקה אל החולה בתחלת חליו ואחרי כן בזמן הירידה הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין זה חסרון בחוק הרופא כי אם חכמה רבה כן הענין במשפטי התורה ומצותיה שאינו מהבטל שיקרא בה השנוי והחלוף כפי המקבלים וצורך הזמנים. וגם הראיה שהביא הרב לבאר העיקר הזה מפסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו לא בא להזהיר על נצחיות המצות כי אם על תכונת עשייתם שלא נלמוד מעובדי ע"ז אופן עבודת אלהיהם ונעשה תוספת או גרעון במצות התורה כמו שיורה עליו פשט הפרשה. ואם היה הענין כדבריו איך אמרו חז"ל (פ"ג דברכות דף כ') ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ואין ספק שלא היו עוברים על לא תגרע ממנו. וכן אמרו (פ"ב דעירובין דף כ"א) ששלמה תיקן עירובין ונט"י האם נאמר שעבר שלמה על לא תוסיף. ובויקרא רבה אמרו שכל המועדים עתידים ליבטל חוץ מפורים ויום הכיפורים, וכן אמרו למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל. ובימי עזרא שינו שמות החדשים שנקראו בתורה ראשון ושני ושלישי וכן כולם וקראום ניסן אייר זכו' וזה ביטול מצוה הוא. ואף שנודה בפירוש לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כדברי הרב אין משם ראיה לנצחיות התורה כי הכתוב לא הזהיר אלא שאנחנו לא נוסיף ולא נגרע מדעתנו על המצות אבל מה המונע שלא יהיה הש"י מוסיף או גורע בהם. וכבר האריך בעל ספר העיקרים דברים רבים על זה בפרק י"ג ובפרק י"ד ובפרק י"ו ובפרק כ' מאמר ג' מספרו ועיין שם. הספק החמישי בעיקר הי"ב שמנה הרב ביאת המשיח עיקר כי עם היותו אמונה אמתית הנה אין האמונה הזאת יסוד שבבטולה תפול התורה והנה מצאנו בפרק חלק נדף צ"ח) אמר ר' הלל אין להם משיח לישראל שכבר אכלהו בימי חזקיהו. ואין ראוי שנאמר שהיה רבי הלל יוצא מכלל הדת וכופר בתורה אחרי שבגמרא קראוהו ר' ואמרו שמועה מפיו וזה יורה שאינו עיקר. הספק הששי בעיקר האחרון שהוא תחיית המתים כי עם היות האמונה הזאת אמתית כפי הקבלה והתורה אין ראוי שנניחה עיקר לתורה כי הנה המאמין שהגמול האלהי הוא בעולם הזה ובעוה"ב ושאין תחייה לגופות אחר המות למה תפול התורה בכללה על זה ויבוטלו מצותיה. הספק השביעי אם היה לדעת הרב עיקר אמתי שהתורה לא תשתנה בזמן מהזמנים לא בכללה ולא בחלקיה וגם לא בימות המשיח איך אם כן מנה הרב בכלל העיקרים ביאת המשיח ותחיית המתים בהיותם דברים עתידים ואחרי שיתקיימו ויצאו לפעל הנה אז בהכרח לא יהיו עיקרים וישתנו שני העיקרים האלה בהכרח ובהשתנותם תשתנה התורה בקצה האחד שהם חלק ממנה. וכבר הונח שלא תשתנה זה חלוף בלתי אפשר. הספק השמיני שאם נאמר שהרב לא מנה העיקרים כפי הוראת שם עיקר אבל מנה בעיקרים האמונות האמתיות המשובחות יקשה אם כן למה לא מנה עיקר שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה שהיא ההצלחה האחרונה שזכו ישראל אליה. הספק התשיעי למה לא מנה בכלל העיקרים חדוש העולם שהיא אמונה ראוי להחזיק בה כל בן ישראל כמו שבאר הרב בפרק כ"ה חלק שני מספר המורה וכמו שמנה עיקר שהאל קדמון היה ראוי שימנה ג"כ עיקר שהעולם מחודש. הספק העשירי למה לא מנה שראוי להאמין בכל הנסים שבתורה כפשוטן שהוא יסוד גדול ועיקר שהכל תלוי בו וכן אמונות אחרות פרטיות שראוי שיאמין בם כל בעל תורת מרע"ה ובפרט מעמד הר סיני. הספק האחד עשר למה לא מנה הקבלה שראוי שימשך האדם אחרי קבלת האבות שהוא עיקר כולל לכל הדתות האלהיות שלא יצוייר מציאותם זולתה. הספק השנים עשר למה לא מנה הבחירה שהוא עיקר גדול שלא יצוייר מציאות שום דת זולתה וקראו עיקר הרב עצמו בספר המדע הלכות תשובה פרק ה'. הספק השלשה עשר למה לא זכר הרב בכלל העיקרים היות השם יתעלה פועל ברצון כי האמונה הזאת קודמת על אמונת חדוש האותות והמופתים והוא העמוד הגדול אשר ספורי התורה ומצותיה והשכר והעונש ושאר הפינות תלויות ובנויות עליו לפי שאם ח"ו נניח שהאל ית' אינו פועל ברצון לא יהיה מקום לכל זה ולא לנבואת הנביאים ומעלת נבואת משה ותורה מן השמים וביאת הגואל ותחיית המתים ובהיותו פועל ברצון יאמנו העיקרים האלה כולם והספק הזה לא העירו עליו החכמים האלה אבל העירו חכם אחד מהאחרונים. הספק הארבעה עשר למה לא מנה בכלל העיקרים שהוא ית' חי ולא שהוא נצחי ולא שהוא חכם ולא שהוא יכול וזולתו מהתוארים אשר ראוי שנאמין בו. ולמה היו העיקרים בזה המספר משלשה עשר האם היו כמספר שלש עשרה מדותיו של הקדוש ברוך הוא או כנגד שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם באמת אין לעיקרים שזכר הרב יחס ודמיון עם אותם המספרים. הספק החמשה עשר למה לא זכר בכלל העיקרים ענין תכלית האדם ואמונת השארת הנפש כמו שעשה ה"ר חסדאי שזכר התכלית בתוך הפינות התוריות ויסודות הדת שאלו יצוייר העדר אחד מהם תפול בכללה וכן זכר השארות הנפש באמונות האמתיות שהכופר באחד מהם יקרא מין. הספק הששה עשר ולמה לא זכר תשובת האורים ותומים בכלל העיקרים כמו שעשה ה"ר חסדאי שבכלל האמונות האמתיות שצריך שנאמין בהם והכופר באחד מהם יקרא מין הביא היות הכהן נענה באורים ותומים. הספק השבעה עשר למה לא מנה התפלה וברכת כהנים ותועלת התשובה וראש השנה ויום הכיפורים וארבעה פרקי השנה בכלל העיקרים כמו שעשה ה"ר חסדאי שהביאם בסוג האמונות האמתיות שצריך שנאמין בהם והכופר באחד מהם יקרא מין. והם נתלות במצות מיוחדות. הלא אלה שבע עשרה ספקות לקטתי מדברי החכמים שהעירו כנגד עיקרי הרב: