רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף נד.
הרואה מקום שנעשו בו נסים לאבותינו50 אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. פי' וכל זמן שיגיע לשם מברך51, ובלבד בהפסקה של שלשים יום, כדאמרינן לקמן [נט, ב] גבי רואה את הים הגדול. מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצנו. פי' ודוקא בארץ אבל בחוצה [לארץ] אינו מברך52.
על הזיקים. פי' מפרש בגמרא [נח, ב] זיקין כוכבא דשביט, הוא כוכב הרץ ממקום למקום ונראה כשבט. ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם. פי' לפי שאלו נראין ונשמעין מרחוק53. על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית. פי' בגמ' [נט, א] פריך אטו הנך דלעיל לאו מעשה בראשית נינהו, ומשני על הזיקין ועל הזועות מברך חדא מתרתי54 או ברוך עושה בראשית או ברוך שכחו מלא עולם, אבל על ההרים ועל הגבעות עושה בראשית [איכא] כחו מלא עולם ליכא, שאינן נראין ברוב העולם. רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול. פי' לפי שהוא חשוב וגדול מכולן. מברך עליו ברוך שעשה הים הגדול אימתי בזמן שהוא רואה לפרקים. מפרש בגמרא [נט, ב] לפרקים שלשים יום, והוא הדין לכל הנזכרים במשנה55. על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת.
[רי"ף מג, א]
גמרא על ניסא דרבים מברכינן ועל ניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא ונפל עליה אריא איתעביד ליה ניסא ואיתציל מיניה אתא לקמיה דרבא אמר ליה כי מטית להתם אימא ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרי אניסא דרבים כולי עלמא צריכי לברוכי אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי. פי' כי מטו דוכתא דההוא ניסא דלימא ברוך שעשה נס לאבא או לאבי אבא במקום הזה. כולי עלמא לא צריכי לברוכי. ולומר ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה.
ירושלמי מהו שיברך אדם על נס אביו ועל נס רבו, היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחבריו, היה מי שנתקדש שם שמים על ידו כגון דניאל וחבריו. מהו שיברך אדם על נס שבט, למאן דאמר כל שבט ושבט קרוי קהל חייב לברך [למאן דאמר כל השבטים קרויין קהל אין צריך לברך]56. פי' ולא איפשיטו בירושלמי57 הנך בעיי דנס רבו ודניאל וחבריו, מיהו בגמרא דילן פשיטא להו דמברכינן עלייהו (דתנן) [דאמרינן] [נז, ב] ראה גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה58, ושל רבו נמי מעובדא דרב יהודה [נד, ב] דאיתפח ובריכו עליה רב חנא בגדתאה ורבנן בריך דיהבך לן ולא יהבך לעפרא59.
והקשה הראב"ד ז"ל60 והיכי אמרינן דאין מברכין אלא על נס רבים או דאביו ולא של חבירו, והלא אמרו [נח, ב] שהרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו ולאחר שנים עשר חדש מחיה המתים, ומעתה ק"ו אם נעשה לו נס שמברך עליו. ומחוורתא דמילתא הכין הוא, דלברוכי אדוכתא דאיתעביד ביה ניסא, איכא לפלוגי בין רבו (לאביו) [ואביו] ואדם מסויים לשאר בני אדם, דעל רבו ואביו ואבי אביו ומי שנתקדש שם שמים על ידו61 מברכין ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה, ועל נס שנעשה ליחיד דעלמא אין מברכין על המקום שנעשה בו נס, הא ודאי כשרואה את חבירו שניצל מן החולי או שנעשה לו נס אחר ודאי על כל יחיד החביב לו הוא מברך ברוך שעשה לך נס, וזהו שאמרו הרואה את חבירו לאחר שלשים [יום] מברך שהחיינו ובתר שתא ברוך מחיה המתים, והיא על השמחה שהוא שמח על חבירו החביב לו שנעשה לו נס, וכדבריכו רב חנא ורבנן (אמ' רב) [אדרב] יהודה ברפואת חליו ולאו דוקא משום דרביהו הוא דהוא הדין לחבירו62.
וכל ברכות אלו בשם ומלכות הן63 דהא קימא לן [לעיל מ, ב] כל ברכה דאין בה שם ומלכות לא שמה ברכה, והכי איתא בירושלמי [סב, ב]. והא דבריכו רב חנא ורבנן אדרב יהודה בריך [רחמנא] דיהבך לן ואמר להו פטרתון מלאודויי ולא הזכירו בה (שם ומלכות) [מלכות], היינו משום דכולהו הני הוו תלמידי דרב ורב סבירא ליה [לעיל מ, ב] דלא בעינן בברכה [אלא] שם ולא מלכות.
ת"ר הרואה מעברות הים. פי' מקום שעברו בו אבותינו בים סוף. ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שזרק עוג למשה ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה. פי' שנבלעה במקומה לפי שלא היה אפשר אלא על ידי בליעה לפי שהיתה רחבה כגבהה ולא היתה נפילתה ניכרת64 וזהו דכתיב [יהושע ו, כ] תחתה. הרואה אותן צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום. ועל לוט ועל אשתו מברכינן שתים על אשתו מברכינן ברוך דיין האמת ועל לוט מברך ברוך זוכר הצדיקים דכתיב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם.