רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף נ.
אמר רבי יוחנן אמר נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד [חכם] למי שאכלנו משלו הרי זה בור דמתחזי כמאן דמברך לאיניש בעלמא והאי דאמרינן למי שעשה לנו את כל הנסים האלה ניסא שאני דמוכחא מילתא דקודשא בריך הוא הוא דעבד לן ניסא ואמר רבי יוחנן אמר נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד [חכם] על המזון שאכלנו הרי זה בור דמתחזי כמאן דמברך ליה למזון אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בתלתא דלא אדכר שם שמים אבל בעשרה כיון דבעי למימר לאלהינו מוכחא מילתא דתנן בענין שהוא מברך כך עונין אחריו נברך לאלהינו אלהי ישראל ה' צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.
אחד עשרה ואחד עשר רבוא. כלומר בנוסח שלהם. אוקימנא כרבי עקיבא דאמר מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין. פי' מה מצינו בבית הכנסת הקורא בתורה פותח ואומר ברכו את ה' בין שקורא במעמד עשרה בין שקורא במעמד עשר רבוא ולא נשתנה נוסח שלהן, אף בברכת המזון אין שינוי נוסח במברך בין שהמסובין מועטין או מרובין דלעולם נוסח שלהן אחד והוא נברך לאלהינו. וקא פסק רבא הלכה כרבי עקיבא. פי' דליכא שינויא בנוסחא בין עשרה למרובין מעשרה.
מתני'. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. פי' ולא נשתנה נוסח שלהן. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך. פי' והאי דלא אמר הכי בברכת המזון דלימא המבורך כדאמרינן בספר תורה, דכיון דאמר לאלהינו הרי כולל עצמו קצת, וטעמא דבבית הכנסת לא אמר(ו) ברכו לאלהינו כברכת המזון ואמר(ו) ברכו את ה' משום דהוא שם מיוחד יותר211 וראוי להזכירו יותר בבית הכנסת וכן ראוי להזכירו יותר על התורה212. ומנהגא כרבי ישמעאל.
מתני'. שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וחמשה. פי' שהוקבעו ונתחייבו בזימון. ששה נחלקין עד עשרה. פי' דהא איכא זימון לכל כת וכת הילכך אלו מזמנין לעצמן [ואלו מזמנין לעצמן]. עשרה אין נחלקין. פי' דהא הוקבעו לזמן בשם. עד שיהיו עשרים. והתם נחלקין דהא איכא עשרה לכל כת וכת ואיכא לכל חדא מינייהו זימון בשם.
[רי"ף לז, א]
למה לי, פי' למה [לי] למיתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק, הא תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אמר רבי אבא אמר שמואל הכי קתני, פי' מתני' דהכא, שלשה שישבו [לאכול] כאחת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל לעצמו כלומר מככרו213 אינן רשאין ליחלק. פי' וכמתניאתא דלעיל דפרק כיצד [מב, ב] דתני לה הכי בהדיא214.
אי נמי כדרב הונא דאמר שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק. פי' ומזמנין ביניהן215 דהשתא לא מחסרי צירוף כיון דהא איחייב כל חד מהני בזימון. פי' ושמעינן לה216 דמתניתין דשלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק אמרה האי דינא דרב הונא ממשנה יתירא, והכי קאמר שלשה שאכלו כאחת כל אחד עם חבורתו ואחר כך פירשו להם חייבים לזמן217.
אמר רב חסדא והוא שבאו משלש חבורות של שלשה שלשה בני אדם. פי' שנשארו שלשה שלשה בכל חבורה וחבורה דאכתי אשתייר חיוב זימון בכל חבורה וחבורה, הילכך הני נמי דפרשי איכא בהו חיוב זימון, וחייבין לזמן לעצמן כיון דהוו שלשה, אבל לא נשתיירו אלא שנים שנים, כיון שבפרישתן פרחה ופקעה זימון מהני דמשתיירי, מהני נמי דפרשי מינייהו פקע ופרח חיוב זימון, ולא עוד אלא אפילו שלשה שאכלו ופירשו והלכו להם שוב אינן ראויין לזימון אפילו אותן שלשה עצמן218, דפרח זימון מינייהו משעה שפירשו משום דנתבטל צירופן וקביעותן אלא כל חד וחד מברך לנפשיה בלא זימון וכדפרישנא לעיל [מה, ב] בגמרא219, והוא הדין דחבורה חדא מהני תלתא שבאו משלש חבורות משתיירא בשנים, דמאן דפריש מינה לא חזי לזימון ופקע220 דין זימון מיניה ותו לא חזי לזימון.
אמר רבא לא אמרן אלא דלא קדימו הנך ואזמינו [עלייהו] אבל קדימו הנך ואזמינו [עלייהו] פרח זימון מהם. פי' לא אמרן דהני שלשה שבאו משלש חבורות יכולין לזמן אלא דאותן חבורות שנשארו לא בירכו עדיין ברכת המזון ולא זימנו על אותן שפירשו, ואע"פ שאינם בכאן יכולים הם לזמן עליהם דהא אינון תלתא בר מינייהו, הילכך כל היכא דלא זימנו הני דמשתיירי עדיין, כיון דהני דמשתיירי אכתי בני זימון ובחיוב זימון, הני דפרשי מינייהו נמי בני זימון, אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו, כלומר שהנשארים דהיינו אותן שלשה שלשה שנשארו בכל חבורה וחבורה זימנו על אותן שפירשו, כלומר שזימנו לעצמן, פרח זימון מינייהו, מכיון שזימנו אותן שנשארו קודם שזימנו אותן שפירשו, וקרינן אזמון עלייהו221 אע"פ שאינן עמהם משום דבזימון הני דמשתיירי פרח זימון דידהו222.
מתני'. שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.
[גמ'] תנא אם היה שמש ביניהם שמש מצרפן. פי' ואמרו בירושלמי [נה, ב] דכי אמרינן במקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין לזימון (ד)דוקא בשישבו מתחלה על דעת כן על דעת להצטרף כולן זה עם זה223, ומסתברא דכי בעינן ישבו מתחלה על דעת כן דוקא בכי האי גוונא שהם רחוקין זה מזה ואלו נראין לעצמן ואלו נראין לעצמן, הא לאו הכי כיון דבכל חדא איכא חבורה ראויה לזימון ודאי מצטרפין אלו עם אלו, ואע"ג דלא ישבו מתחלה על דעת כן224.
פי' והא דתנן לעיל שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק סתם אכילה225 ותו אינן רשאין ליחלק, הא מקמי הכי רשאין ליחלק, ובירושלמי [נא, א] אפליגו עלה226, ולפום גמרין פשיטא מדלא פירשוה227.
[רי"ף לז, ב]
מתני' אין מברכין [על היין] עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין. כתב רבינו ז"ל פירוש אין מברכין על היין בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים ואם לא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואע"פ שלא נתן לתוכו מים וקיימא לן כחכמים.