רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף מט.
[רי"ף לו, א]
רבי אבא אומר צריך שיאמר הודאה תחלה וסוף. פי' בברכת הארץ. והפוחת לא יפחות מאחת וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע ישראל בבונה ירושלים הרי זה מגונה וכל שאינו אומר ברית ותורה וחיים170 בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבנין ירושלים לא יצא ידי חובתו. פי' כל הני לאו לעיכובא מדלא קבעום בברכת מעין שלש171 אלא לכתחלה ולמצוה קאמר172, ואף על גב דתני לא יצא ידי חובתו לא יצא כראוי קאמר, וכדאמרינן [פסחים קטז, ב] כל מי שלא אמר בפסח שלשה דברים לא יצא ידי חובתו ולאו לגמרי קאמרינן אלא כלומר לא יצא כראוי173, ואי לא אמרינהו לא הדר וכדאמרינן לקמן גבי רב חסדא דלא אמר ברית ותורה ומלכות וזקפיה רב [ששת] לחוטמיה עליה כחויא ולא אהדריה.
תנו רבנן מהו חותם בה בונה ירושלים ורבי יוסי ברבי יהודה אומר מושיע ישראל ובונה ירושלים רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי במושיע ישראל ובונה ירושלים אמר ליה גברותא למחתם בתרתי והא תניא רבי אומר אין חותמין בשתים קשיא ומסקנא אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בונה ירושלים שנאמר בונה ירושלים ה'174. פי' בגמרא אפליגו עלה דאיכא מאן דאמר דכי פתח ברחם על ישראל לא חתים בונה ירושלים ומסקנא דלעולם חותם בונה ירושלים כדכתב רבינו ז"ל, ומייתי ראיה מדכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס ברישא בונה ירושלים והדר נדחי ישראל יכנס אלמא בנין ירושלים עיקר175 ולפיכך ראוי לחתום בה.
גופה רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארעא דעבדא מזון על הארץ ועל הפירות ארעא דעבדא פירות מקדש ישראל והזמנים ישראל מקדשי לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל מקדשינהו לחדשים מקדש השבת וישראל [והזמנים] וראשי חדשים. פי' והכא ודאי גבי שבת ישראל לא מקדשי ליה, והוה ליה תרתי קדושות קדושת שבת וקדושת ישראל. אמר ליה חוץ מזו. פי' דהכא ודאי חתמינן בהני אף על גב דהוו כעין תרתי אבל בעלמא לא חתמינן בתרתי. ומאי שנא. פי' מאי שנא דלא חתמינן במושיע ישראל ובונה ירושלים משום דחשבינן להו בתרתי, וחתמינן מקדש השבת וישראל והזמנים דלא חשבינן בתרתי. הנך כל חדא וחדא באפי נפשה כתיבא. כלומר תשועת ישראל ובנין ירושלים כל אחד ענין חלוק לעצמו. אבל הכא הא בהא תליא. פי' דכולהו חדא מילתא וחדא ענינא דכולה קדושה דמקדש (ישראל) רחמנא לשבת וישראל והזמנים חדא מילתא176, אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו. וטעמא מאי אין חותמין בשתים משום דאין עושין מצות חבילות חבילות.
אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קא משמע לן דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא אמר זעירי לומר שצריכה (לומר) שתי מלכיות חדא דילה וחדא דבונה ירושלים. פי' דלית בה מלכות (בית) שמים דסמוכה לחברתה היא, ואית בה מלכות בית דוד ו[לאו אורח ארעא ד]לא לידכר מלכות שמים177. ובנוסח ברכה גופה ליכא לאדכורי מלכות שמים, דליכא לשנויי מטבע ברכות דתקון דכל ברכה הסמוכה לחברתה אין בה מלכות, אבל כיון שהוזקקו להזכיר מלכות שמים בהטוב והמטיב לפי שעשאוה פותחת, אמרו גם כן להשלים בו מלכות שמים שהיה ראוי להזכיר בבונה ירושלים כיון דמזכיר בה מלכות בית דוד. והא דאמרינן בבונה ירושלים והקם מלכותך178, התם לאו מלכות הוא דהא הקם אמרינן משמע דהשתא [ליתיה דהא לא קאמרי וקיים מלכותך עלינו]179 אלא הקם מלכותך עלינו קאמרי ולא חשבינן האי לישנא הזכרת מלכות שמים, ואע"ג דבמלכות בית דוד נמי הא מדכרינן לה שיחזירנה למקומו, אנן הכי קאמרינן כיון דמדכר כלל מלכות בית דוד לא אורח ארעא דלא מדכר מלכות שמים שלמה, ותו דמלכות בית דוד פעמים שהיה נזכר שלמה בזמן שהיתה קיימת והיו אומרים ומלכות בית דוד לעולם תושיענה180 וראוי להזכיר מלכות שמים שלמה וקיימת, ולגבי בית דוד אישתני נוסחא משום דליתיה למלכות אבל במלכות שמים שהיא קיימת לעולם צריך להזכירה בנוסח אחד ובמלכות שלמה וקיימת181. אי הכי ניבעי תלת חדא דידה וחדא דבונה ירושלים וחדא דברכת הארץ (אבל) [אלא] ברכת הארץ מאי טעמא לא בעיא מלכות דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בונה ירושלים נמי הויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בדין הוא דאפילו דבונה ירושלים לא בעיא אלא איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמרינן מלכות שמים, פי' וכדפרישנא לעיל. ורב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה. פי' דאחר שהוזקקו להשלים בה מלכות שמים כנגד בונה ירושלים, אילו לא ישלימו בה מלכות כנגד ברכת הארץ מתחזי כריעותא דההיא ברכה, דלא מגלי טעמא לעלמא, הילכך בעינן שתי מלכות לבר מדידה.
פי' וכל הני מילי משום דאיכא ברכה בסוף שלש ברכות והוזקקו להזכיר בה מלכות לעצמה, וכיון דכן השלימו בה שתי מלכיות כנגד שתי ברכות שלמעלה ממנה שאין בהן מלכות, ולפי שהזכיר באחת מהן דהיינו בונה ירושלים מלכות בית דוד ראוי להזכיר מלכות שמים שתי פעמים בהטוב והמטיב לבר מדידה, ומכל מקום טעמא דכולה מילתא מתוך שהוזקקו להזכיר בה מלכות לעצמה כיון שבא להזכיר מזכיר גם כן שתי מלכיות כדאמרן, וחד מינייהו אבינו מלכנו דאמרינן בה דמלכנו נמי מלכות הוא, הא למאן דאמר בגמרא דהטוב והמטיב דאורייתא וחותמת ולא פותחת דהויא לה סמוכה לחברתה182, להאי סברא ודאי לית בה מלכות כלל183, ואע"ג דאדכרנא מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא קפדינן אהא.
ובודאי בכל בית שני לא הזכירו בה מלכות בית דוד שלא היתה קיימת והיו מזכירין בה ומלכות ישראל תושיענה184, ומכל מקום דבר זה ראיה למה שכתבנו למעלה שלא נאמרו הזכרת דברים אלו לעכב דהיינו ברית ותורה ומלכות, דאילו לעכב לא יצאו ידי ברכה בכל בית שני, אלא מדרבנן נינהו ולכתחלה, אבל מדאורייתא על מזונו וארץ חמדה185 וירושלם.
והיכא דבריך ברכת המזון בשבת וטעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אשר נתן שבת לעמו ישראל לאות ולברית ברוך מקדש השבת. פי' דכתיב ביה בשבת ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם [שמות לא, טז יז]. ואם טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה ברוך מקדש ישראל והזמנים. פי' דכתיב בהו בימים טובים ושמחת בחגך [דברים טז, יד]. והני מילי היכא דאדכר מקמי דפתח הטוב והמטיב אבל לבתר דפתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. [פי' לראש ברכת המזון דכל היכא] דאיתמר בשום דוכתא סתמא חוזר לגמרי קאמר186, וטעמא דמילתא לפי שכבר גמר כל ברכות התורה ופתח בהטוב והמטיב דסילק עצמו מברכות של תורה לברכה אחרת והא חשיבא הפסקה לגמרי ובעי חזרה לראש, וליכא לדמוייה כלל לההיא דלעיל [כט, ב] ברגיל לומר תחנונים אחר תפלתו דחוזר לעבודה ונימא דהכא נמי חוזר לנחמה187, דלא דמו כלל דרגיל לומר תחנונים תחנונים כתפלה אריכתא דמיין אבל כאן קבעו להפסיק ביניהן באמן ועשאוה לנחמה סוף ברכותיו ופתחו בה בברוך עשאוה כברכה בפני עצמה לגמרי188. פי' ובהני ברכות דלעיל דברוך שנתן בכל חדא מינייהו איכא שם ומלכות189 דברכה גמורה היא לפתוח ולחתום, ולא עשאוה כדין סמוכה לחברתה, שאינה כלל ממין ברכת המזון אלא ברכה לעצמה ומטבע לעצמו190. והיכא דטעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולית בה חתימה. פי' דהא דראש חודש לא חשיבא כולי האי למחתם בה. ואי לא אידכר ליה מקמיה דפתח בהטוב והמטיב לא בעי למיהדר לרישא. פי' ותו לא מדכר לראש חודש כלל דבתר הטוב והמטיב ליכא הזכרה לשום דבר כלל191. דאמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חודש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו מאי טעמא בתפלה דלא מצי פטר נפשיה מהדרינן ליה בברכת המזון דמצי פטר נפשיה דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל לא מהדרינן ליה זה כתב רבינו ז"ל.
פי' והא דאמרינן אי בעי אכיל בראש חודש אי בעי לא אכיל, לאו דוקא אי בעי לא אכיל כלל, דהא ראש חודש אסור הוא בתענית192, אלא אי בעי לא אכיל פת, אבל בשבתות וימים טובים (ד)כי לא אדכר שבת ויום טוב כלל ופתח בהטוב והמטיב חוזר לראש משום דלא סגיא דלא אכיל פת193.
ואיכא מאן דאמר194 דכי אמרינן דבימים טובים לא סגיא דלא אכיל פת, היינו בלילה הראשון של פסח דאמרינן [פסחים קכ, א] דהכתוב קבעו חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות, ולילה הראשון של סוכות כדדרשינן התם בסוכה [כז, א] דגמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, הא אידך רשות, וכיון דכן אי טעה בברכת המזון לא הדר.
וליתה דודאי בכולהו ימים טובים חייב אדם לאכול בהן פת וחייב בסעודה וחייב בלחם משנה195 כשבת, וחציו לה' כלומר לשנות וחציו לכם כלומר לאכילה כדאיתא ביום טוב [טו, ב] ואפילו רבי אליעזר לא פטר פי' מאכילה אלא כשכולו לה' כלומר כשהוא שונה, ובעצרת הכל מודים שכולו לכם196. והני ראיות דאייתו (בשאר) [דשאר] ימים טובים רשות חוץ מלילה הראשון של פסח ולילה הראשון של סוכות לאו ראיות נינהו, דההיא דפסח לענין חובת מצה איתמרא שחייב בלילה הראשון במצה הא ביום אוכל מצה עשירה ואינו חייב לאכול מצה197, ואף בלילה אינו חייב במצה אלא לאכול כזית לצאת בה ידי אכילת מצה198, וההיא נמי דסוכה מדין סוכה איתמרא דמדין סוכה חייב לאכול בלילה הראשון בסוכה, ואם אכל חוץ לסוכה כזית או כביצה שהיא אכילת עראי (ורשאי) [שרשאי] לאכלו חוץ לסוכה199 ואחר כך ישן כל הלילה בסוכה ועמד שם כל שבעת הימים ואכל שם בכל יום שלש פעמים לא יצא ידי חובתו שחייב הוא לאכול בלילה הראשון, ואם אכל שם בלילה הראשון ולמחר אכל חוץ לסוכה כזית או כביצה ואחר כך עמד כל היום בסוכה200 יצא ידי יום טוב וידי סוכה, אבל בכולהו ימים טובים ודאי לא סגיא דלא אכל פת כשבת. ואע"ג דרשאי להתענות בתענית חלום וכיוצא בו201, ההוא מילתא אחריתי שניתנה שבת לידחות אצלו בכך כשם שניתנה לידחות לבשל לחולה שאין בו סכנה על ידי ארמאי202, ואנן רשות קאמרינן דברשות אין לו להתענות, הילכך בכולהו שבתות וימים טובים חוזר.
ובראש חודש ליכא חזרה, והוא הדין לחולו של מועד דליכא חזרה203, וכן ראש חודש דאיקלע בשבת ושכח ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו כלל דאע"ג דלגבי האי יומא ודאי לא סגיא דלא אכיל פת, ההיא משום שבת הוא ולאו משום ראש חודש, דאכילת פת בראש חודש בחובה ליכא כלל204, ואלו דברים שהאמת מעיד עליהם.
ולענין שבתות וימים [טובים] אפילו אכל מאה פעמים ביום ולא הזכיר באחרונה חוזר, דטעמא דעיקר חזרה קאמרינן משום דלא סגיא דלא אכיל פת בהאי יומא, ולא אמרינן בהאי סעודתא אלא בהאי יומא, ומשום דהאי גברא לא סגיא דלא אכיל פת בהאי יומא [איכא] חיובא לחזור, והאי טעמא לכולהו סעודות, וגם זה ברור205.