רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף מח.
אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא. כתב רבינו ז"ל ואמרי רבוואתא ז"ל והוא שנכנס לכלל144 שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח. פי' שלא התחיל להביא סימנין כלל. אבל קטן שלא הגיע לכלל שלש עשרה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו. ופי' פורח שהתחיל להביא סימנין אלא שלא גמרו, שלא גדלו שיהא בראשן כדי לכוף לעיקרן145. ואנן לא סבירא לן הכי כיון דקרו ליה קטן אפילו בן עשרה ובן תשע, פי' ואפילו פחות מכאן146, כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון ז"ל. פי' והשתא אתיא מתניתא שפיר דמייתינן בגמרא דתניא קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, פי' לעולם ואפילו אינו יודע למי מברכין דלא גרע משאר מצות שחייב בהן כיון דגדול הוא147, ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו, בשאינו יודע למי מברכין, ואין מדקדקין בקטן בשערות דאם יודע למי מברכין אפילו בן חמש שנים148 מזמנין עליו149, והאי דלא מייתינן בגמרא מינה סייעתא לרב נחמן משום דאיכא לאוקומא באנפא [אחרינא] כדאיתא בגמרא. פי' והוא הדין לענין עשרה שמצטרפין קטנים כשיודעים למי מברכים150 משבעה בני אדם ואילך דאיכא רובא דמינכר151, דרובא דמינכר בעינן כדמוכח בגמרא152, וכן לענין תפלה153.
[רי"ף לה, ב]
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפין154 ואפילו טבל עמהם בציר או ששתה כוס אחד מצטרף. פי' לענין עשרה. ואפילו שבעה שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין לומר נברך לאלהינו אבל ששה לא דבעינן רובא דמינכר והני מילי לענין לאיצטרופי לבי עשרה אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן155 [וקאמרי רבנן דוקא אצטרופי לבי עשרה אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן]. פי' ומתניתין היא בהדיא לקמן [מט, ב] עד כמה מזמנין עד כזית, ומתניתין להצטרף לשלשה156.