רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף לט:
אלא אמר רבא מברך ואחר כך בוצע. פי' וכליא ברכה לגמרי מקמי בציעה, דגמר ברכה בעינן בחשיבותיה דפת, ואחר כך בעינן בציעה היכא דאפשר למיבצע לגלויי אחשיבותיה דהא פיתא, דחשיבותא הוא כי איכא כולי האי דחזי למיבצע, ורבא לא אתי לסיועיה לרב חייא בר רב אשי אלא לפרוכי לדר' חייא בר אבא. והלכתא כרבא170. פי' הילכך ליתה לדר' חייא בר אשי, (אבל) [אלא] כל היכא דאיכא פתיתין גדולים ראויין לבציעה מצוה לברוכי עליהן דמצוה לברך ואחר כך לבצוע.
[רי"ף כח, א]
הביאו לפניהם פתיתין ושלמים. פי' פתיתין גדולים171 ושלמים ממש172 וכולן מין אחד173 ודעתיה אפתיתין174. אמר רב כהנא175 מברך על הפתיתין ופוטר את השלמים. פי' דכיון דתרויהו חד מינא ההוא דחביב ליה דמקרבה אהניתיה עדיף176. ור' יוחנן אמר שלמה מצוה מן המובחר. פי' דכיון דתרויהו מין אחד וליכא חביבותא אחריתי אלא קרובי אהניתא, חשיבותא דשלמה עדיף, דליכא טרחא כולי האי בבציעה177.
אבל פרוסה של חטים ושלמה של שעורים. פי' ודעתו לאכלן שתיהן178. דברי הכל פרוסה של חטים עדיף179. פי' כיון דכלהו ענין פת, כולי האי גריע של שעורים לגבי של חטים, דאשל חטים אית ליה לברוכי180, [ואף בדעתיה אשל שעורים מברך אשל חטים181] ולא דמיא כלל להא דלקמן [מא, א] דשני מיני פירות דפליגי אי חביב עדיף או חשוב עדיף, דבהא דהכא דברי הכל חשוב עדיף, משום דחד ענינה דתרויהו פת וגריע של שעורים טובא182, אבל בשאין דעתו לאכול אלא של שעורים בודאי על של שעורים מברך, שאין מחייבין את האדם לברך על מה שאין בדעתו לאכול, ולא נחלקו בשום מקום אלא כשבדעתו לאכול הכל, על איזה מהן יברך ויפטר חבירו, או איזה מהן קודם בשאין ברכותיהן שוות183.
אמר רב נחמן וירא שמים יוצא ידי שתיהן. פי' בהביאו לפניו פתיתין ושלמים184. כי הא דמר בריה דרבנא מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. פי' כדי שתהא שלמה עליונה להדור שלא תראה (את) [אלא] השלמה, ובוצע על הפרוסה דחביבא ליה ודעתיה עילווה, ואשתכח דקיים הדור מצוה וברכה על החביב185. פי' והשתא דתקון רבנן הכי דאמרי פרוסה בתוך שלמה, אפילו בשאין דעתו לאכול מן השלמה נמי, כיון דלא בצע לה כלל אלא דמנח לה להדור מצוה186, ומיהו דוקא בפרוסה של חטים ושלמה של חטים, אבל פרוסה של חטים ושלמה של שעורים לא משתמש בשל שעורים כלל דגריעי אלא בשל חטים בלחוד. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. פי' שבדעתו על הפרוסה כדפרישנא לעיל דדעתיה אפתיתין. אמר ליה מה שמך אמר ליה שלמן אמר שלם אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים. פי' דאיפליגו אי מברך על הפרוסה דמקרבה אהניתיה, או אשלמה דהדור מצוה, ולדבריך יצא ידי שתיהן.
אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. פי' כענין [שפירשנו187] שבוצע על הפרוסה ועליה מברך שתיהן המוציא ועל אכילת מצה188. מאי טעמא לחם עוני כתיב ביה. פי' והילכך רשאי לברך על הפרוסה, ואתיא שלמה להדור יום טוב. פי' ודעת רבנו האיי גאון ז"ל דדוקא בהביאו לפניו פתיתין ושלמים, לא שתהא חובה בפרוסה189, ואף על גב דאמרינן טעמא משום קרא דלחם עוני, לעיל [לח, א] נמי לענין כובא דארעא אמרינן עלה נמי דנפיק בה בפסח מהאי טעמא, ולא למימרא דחובה בכובא דארעא190.
אמר ר' אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת. פי' ולבצוע משתיהן191. מאי טעמא לחם משנה כתיב אמר רב פפא כי הוינן בי רב כהנא הוה שקיל תרתי ובצע חדא אמר לקטו כתיב192. [פי'] כי כתיב לחם משנה בלקיטה כתיב ובבציעה לא כתיב משנה, הילכך בעי למינקט תרתי דוגמא דלקיטה ובצע חדא ובהא סגי. רב אמי ורב אסי כי מקלע להו ריפתא דעירובא מברכי עלה המוציא אמרי הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה אחריתי. פי' אי בפת ערובי חצרות לאו באותה שבת193, ואי בפת ערובי תחומין אפילו לאותה שבת, ובנוסחי194 דרבינו ז"ל כתיב אי מקלע להו ריפתא דעירובא בשבתא.