רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף לג:
מתני'. האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות. פי' האומר לחבירו92 יברכוך אלהים טובים זה דרך המינות דסבר האי גברא דשתי רשויות יש אחד טוב ואחד רע. ואיכא דלא גרסי לה הכא אלא התם במגילה [כה, א] תנינן לה בהדי אידך דרכי מינין דקתני אבל הכא לא איירינן אלא בתפלה. האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. פי' שאומר כן בתפלתו אב הרחמן שהגיעו רחמיו על קן צפור שצוית בתורה לא תקח האם על הבנים יגיעו רחמיך על אותו האיש. ועל טוב יזכר שמך. פי' שאומר כן בתפלתו שייטיב לו הבורא יתברך שיזכר שמו על הטוב שעשה לו ויודה לשמו. ומודים מודים. פי' כשמגיע בתפלתו למודים כופלו ואומר מודים שני פעמים. משתקין אותו. פי' על כל אחת ואחת.
ופרישנא טעמא בגמרא, במודים מודים משום דמחזי כשתי רשויות. ועל טוב יזכר שמך נמי משמע על טוב אין על רע לא ותנן [להלן נד, א] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ועל קן צפור (הגיעו) [יגיעו] רחמיך מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, ואיכא דאמרי מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים והם אינן אלא גזירות, פי' טעמא דקן צפור [אינו] משום חמלה דמי עדיפא משחיטה שהותרה בהן ולאכול בשרן93 הילכך האומרו הרי זה טועה.
ורבינו אחא94 ז"ל מפרש טעמא דקן צפור לקיים ענין השגחת השם יתברך, בשאר מן המינין חוץ מן האדם, במינין95 כלומר בקיום המינים לא בפרטיהם, [שאינה פרטיית] אלא באדם לבדו שנאמר בו [איוב לד, כא] כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו (יספור) [יראה]. ואפשר שזהו שכתוב במעשה בראשית ביצירת בהמה חיה ועוף למינה למינה כלומר בהמשכת קיום המינין. וזהו טעם אותו ואת בנו לאסור בשחיטתן ביום אחד.
כי מקצת המצות להודיענו דעות אמתיות, כענין שבת בחידוש העולם, וטעם מעקה להודיענו כי האדם ראוי להישמר מן המקרים, ואחר ישיב אל לבו כי הוא עשה יכלתו ומה שבידו לעשות ואחר זה הדבר ברשות בוראו ולא לאדם דרכו96. ובענין זה ניתנה רשות לרופא לרפאות שהאדם צריך לרפואות כענין שהבריא למזונות, ואולם זה וזה אם יבטחו במזונות ויהיו מובחרים שאפשר וכן ברפואות ותהיינה הטובות שאפשר שניהם טועים מדרך השכל וינוחו בקהל רפאים, כי האדם אפילו בהיותו בריא בתכלית הבריאות שאפשר לו הרי הוא בכל עת ובכל רגע ביד השם יתברך להמית, ולהחיות מי שמסוכן בתכלית, ועיניו תמיד פקוחות על בני איש הן לרחמים הן לנקמה. וזהו עונש אסא [שנאמר בו] וגם בחליו לא דרש את ה' כי (אם) ברופאים [דברי הימים ב טז, יב] שסמכה דעתו ברופאים בקיאים שהיו לו ולא זכר למי שמיתתו וחייו תלויין בידו97.
וכן מקצת המצות לפרסם ולדעת קיום הבטחות אמתיות, כענין ברית מלח שהמלח ידוע ששומר הדברים מהפסד, וכן ברית אלהינו יתעלה להיות לנו השארות הנפש לטובה וזהו להיות לו לעם סגולה ולתת לנו תקוה ואחרית בעולם הזה ובעולם הבא. וכזה ענין איסור גיד הנשה להודיענו הבטחת יוצאי ירך יעקב שלא יכלו בגלות ו[אף] אם יסבלו צרות על כן נגע בכף ירך להיות צולע ולא יכול לו לכלותו, והיה שרו של עשו98, ויזרח לו השמש של רפואה לימות המשיח כאשר עבר את פנואל בפנות אלה הצרות99.
והתורה כולה על ענין זה באמונות אמתיות ודעות אמתיות והבטחות אמיתיות, ותועליות אמתיות באיסורין ובטומאות ואם לא נזכרו קצתם נעלמו לטובתנו ומכל מקום התועלת מגיע מאליו, והנהגות טובות ומשפטים צדיקים. ועל זה נאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש [תהלים יט, ח] כי כל מה שנתבאר במופת אמת על ידי תנועת הגלגלים100 ובאורו אמת, כענין שיש אלוק בעולם יתברך והוא אחד נעלה על הכל101 ועל כל אלהים כלומר על כל השכלים הנבדלים102 הכל בא בתורה עם השארות הנפש103, וגם זכינו להשיג גמולה במקצת מחיים וזו היא הנבואה104. ועל כל אשר לא בא באורו באמת, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, וזהו האדם בדברים שלא ישיג ביאורם יאזין לעדות ה' יתברך והיא הנאמנה, כענין חידוש העולם ושאר הדברים שבאו בתורה. נמצא העוסק בתורה משיג האמתיות בלי שיבוא בדרכי החקירה שהם דרכים נסתרים ובהם מכשולות רבים כי גבהו דרכי השם יתברך מדרכיהם. ואם יזכני השם יתברך עוד אחבר בזה קונדרס לבאר בו דברים שיגעתי בהם ושמעתי.
העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה ומהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה. פי' ולא באמצע ברכה, שאין ברכה אחת נחלקת לשני בני אדם105 כלומר לשמוע אותה משניהם ולהיפטר על ידם כדמוכח לקמן (בכיצד מברכין) [בשלשה שאכלו] [מו, א] וכדמפרש התם בסייעתא דשמיא106.
פי' ובירושלמי [מ, ב] אמרינן דקדושה דמיושב ביוצר אור הוא כסוף ברכה ואחריה כתחלת ברכה, ואם טעה אחריה עד שלא סיים יוצר אור חוזר לומר לקל ברוך נעימות יתנו והיא חשובה כתחלת ברכה107.
[גמ'] ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר הקל הגדול הגבור והנורא החזק העזוז והאמיץ והיראוי אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך אנן הני תלת [דאמרינן אי לאו] דאמרינהו [משה באורייתא ואתו] אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוה יכלינן למימר להו ואת אמרת ואזלת כולי האי משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו. פי' רבינו משה ב"ר מימון ז"ל108 שלא אמר והיו מקלסין אותו באלף דינרי זהב שיהא המשל בין מעט למרובה אלא בין כסף לזהב שהם מינים חלוקים, כך כל השבח שאנו נוכל לומר אינן כלל ממין שבחיו ותהלותיו יתברך. ומיהו הני מילי באדכורי שבחא בדידיה דרחמנא ית' כגון יראוי ואמיץ דאנן לית לן דעה לאדכורי שבחיה הילכך שתיקותא מעליותא אבל לספר נפלאותיו וניסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תלים ותושבחות הצדיקים109.
פיסקא. מודים מודים משתקין אותו. (גמרא) וכל האומר שמע שמע כאילו אומר מודים מודים. והני מילי בדקאמר מילתא מילתא ותנייה. פי' שקורא התיבות וכופל כל תיבה ותיבה110 עד שלא יגמור לקרות הפסוק. אבל הקורא פסוק מקרית שמע וכופלו הרי זה מגונה אבל שתוקי לא משתקינן ליה. פי' ובירושלמי [מ, א] אמרינן דהיינו בציבור אבל ביחיד לית לן בה111.