ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא
סימן י"ג · הלכות אירוסין ונישואין
[א] נהגו שיהיו החתן והכלה מתענין ביום חופתם, והוא משני טעמים: א', מפני שהוא יום סליחה וימחלו עונותיהם [ולפי טעם זה ראוי להשלים התענית]. ב', שלא ישתכרו ולא יהיה דעתם מיושבת עליהם. ולפי טעם זה אין צריך להשלים. ויש להחמיר בשני הטעמים. ואם האב הוא מקבל קידושים בשביל בתו הקטנה, צריך הוא להתענות, כדי להחמיר מפני טעם הב'. ובימים שאין מתענים כמ"ש בסעיף שאחר זה, צריכים ליזהר שלא ירבה במאכל ובמשתה, מפני טעם הב'. סי' ס"א ע"ש.
[ב] אלו ימים שאין מתענים בהם תענית חתנים, חנוכה ופורים ואיסרו חג וט"ו באב וט"ו בשבט כיון שמוזכר בגמרא, ובר"ח ג"כ אין להתענות, וכן כל חדש ניסן, אבל בל"ג לעומר ומר"ח סיון עד אחר שבועות, וימים שבין יוה"ך לסוכות מתענים. א"ח סי' תקע"ג.
[ג] נכון ליזהר כהרמב"ם שלא יעשו חופת נדה, אבל לדינא קי"ל כהפוסקים דס"ל דחופת נדה הוי חופה, וצריך להודיע להחתן שהיא נדה. ועיקר החופה לא הוי מה שמכניסים אותם תחת סודר שפורשים על כלונסאות כמו שאנו עושים וקוראים אותה חופה, כי עיקר חופה מה שמיחדים אותם אח"ך בחדר, זו נקראת חופה, אפילו אינו ראוי לביאה, כגון שהיתה נדה, או שבני אדם נכנסים ויוצאים שם באותו חדר, ולא הוי יחוד הראוי לביאה, אעפ"י כן הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל דברים. וצריך ליחד להחתן אותו החדר, והוי כהכניסה לביתו. ואם כנס את הבתולה בע"ש, והכניס אותה לחדר מבע"י, אף שהיא עדין לא טבלה, ובני אדם נכנסים ויוצאים באותו חדר, דבלא"ה אסורה להתייחד עמו קודם ביאה ראשונה, קונה אותה בזה שהביאה בחדר המיוחד לו, ואח"ך כשתטבול היא מותרת לו לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת, וליכא איסור משום קונה קנין בשבת, משום שכבר קנה אותה מבע"י. אבל באלמנה, אינה קונה חופה, רק יחוד הראוי לביאה, היינו שתהיה טהורה, ויכניס אותה אחר הקידושין לחדר מיוחד שלא יהיה שם בני אדם, וזה הוי יחוד הראוי לביאה, וקונה באלמנה קנין גמור למהוי כנשואה. ואם כנס אותה בע"ש והיתה טהורה, והכניסה לחדר מבע"י ונתייחד עמה, ולא היה שם בנ"א, קנה אותה קנין גמור, ומותר אח"כ לבא עליה בשבת. אבל אם לא היתה טהורה מבע"י, או שלא נתייחד עמה בחדר מיוחד מבע"י, אסור לבוא עליה בשבת. ולכן יש ליזהר מאד כשעושין חופה בע"ש, שיעשו את החופה מבע"י גדול. סי' נ"ה ס"א וכ"ר.
[ד] כשהאב משיא לבתו כשהיא קטנה, היינו כשהיא פחותה מבת י"ב שנים ויום אחד, היא אינה יכולה לקבל קידושיה, ע"כ צריך לעמוד אצלה כשמקבלת קידושין, והוי כמו שקיבל הוא בעצמו, ואומר הבעל הרי את מקודשת לי. וכששולח בתו הקטנה אל מקום אחר להתקדש שם ולהנשא ואינו יכול לילך בעצמו, יאמר בפני עדים צאי וקבלי קידושין. ואם לא אמר לה בפני עדים, אעפ"כ הואיל והכינה להכניסה לחופה ולקידושין, הוי כעומר אצלה בשעת קבלת הקידושין. סי' ל"ז.
[ה] תחת החופה מברכים ברכת אירוסין ונישואין, והוי עובר לעשייתן. וצריך שני כוסות, לברכת אירוסין כוס אחד, ולברכת נשואין כוס אחד, ומפסקין בין ברכת אירוסין לברכת נשואין בקריאת הכתובה בנתיים, ונותנים מן הכוסות של ברכת אירוסין ונשואין להחתן והכלה לשתות, וצריכין לכוין לצאת בברכת היין בשעה שמברך המסדר על הכוס. ובברכת אירוסין ובנישואין שמברכין תחת החופה, מברכין ברכת היין קודם לשאר ברכות. ואין מברכין ברכת נשואין בפחות מעשרה, והחתן מן המנין. סי' ס"ב. עד כאן מסודר מספר נהורא השלם בדרך החיים, ושאר הדינים אכתוב אותם לקמן בע"ה.