ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא
סימן י"א · 'נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו יכובד' (משלי כ"ז)
הנה הפסוק הנז', נראה שהוא תמוה, דמה בא ללמדנו? זאת ועוד, למה לא אמר 'מכל פרי העץ' כי אם התאנה. ואולם פי' בזה בסה"ק 'טובת מראה', שהוא רומז למעשה שהיה, והובא במדרש קהלת, על פסוק 'וסבותי אני מליגע' וכו', וכן מובא ג"כ בויקרא רבה, על פסוק 'כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל' וכו'.
אדריאנוס קיסר היה עובר באותן שבילים ודרכים של טבריא, וראה איש אחד זקן עומד, והיה חוצב חצובות בקרקע לנטוע נטיעות, אמר לו אדריאנוס, זקן זקן, אם יגעת ועמלת בבוקר בימי נעורך כדי שיהיה לך מה לאכול בעת הזקנה, טוב. אבל עתה, אל תיגע עצמך בימי החשך שהיא עת הזקנה, שלא תזכה לאכול ממנו. אמ"ל, יגעתי בבוקר, גם אגע בערב, ומה שהוא טוב בעיני הקב"ה, הטוב בעיניו יעשה. אמ"ל, בחייך, אמור לי כמה שנים יש לך כזה היום, אמ"ל בן מאה שנים, אמ"ל אתה בן מאה שנים ואתה נוטע נטיעות, אתה סובר שאתה תאכל מהם, אמ"ל, אם אזכה אוכל מהם, ואם לאו, כשם שיגעו לי אבותי, כך אני איגע לבני, אמ"ל, בחייך אם תזכה לאכול מהם, תודיע לי. לסוף ימים עשו אותם נטיעות של האילנות תאנים, אמר אותו זקן הרי העת הגיע שאודיע למלך, מה עשה לקח סל אחד ומלא אותו תאנים, ועלה ועמד על פתח פלטין של מלך, אמ"ל המשרתים, מה עסקך, אמ"ל אני רוצה ליכנס לפני המלך, כיון שנכנס, אמ"ל אדריאנוס, מה עסקך, אמ"ל, אני הוא הזקן שעברת עלי באותן שבילים ודרכים של טבריא, והייתי נוטע נטיעות של תאנים, ואמרת לי, אם אזכה לאכול מהם אודיע לך, עתה ברוך ה' זכיתי ואכלתי מהם והבאתי לך סל של תאנים מפירותיהם. אמר אדריאנוס בההיא שעתא, אני גוזר ומצוה שתתנו לו כסא של זהב שישב עליו. עוד אני גוזר, שתריקו אותו הסל של תאנים, ותמלאו אותו בדינרי זהב, אמרו לו עבדיו, כל כך כבוד אתה מכבד לאותו הזקן יאודי, אמר להם בוראו מכבדו ואני לא אכבד אותו.
אשת שכנו של אותו הזקן היתה פחותה וגרועה ואשה רעה, אמרה לבעלה ראה שזה המלך אוהב תאנים ומחליף אותם בדינרים, מה עשה, מלא סל גדול בתאנים, והלך ועמד אצל הפלטין של מלך, אמרו לו מה עסקך, אמר להם שמעתי שהמלך אוהב תאנים ומחליף אותם בדינרים, אמר להם המלך, אני גוזר עליכם שתעמידו אותו אצל הפתח הפלטין, וכל מי שנכנס ויוצא יכהו בתאנים על פניו. ויהי בערב, הריקו הסל, והלך לביתו ואמר לה לאשתו, כי כל הכבוד שעשו לי, אשלם לך, אמ"ל, לך והשתבח וספר לאמך, ותן שבח שהיו תאנים ולא אתרוגים, שאלו היו אתרוגים היו ממיתים אותך, וזה התאנים היו מבושלים שהם רכים, ולא פגים שאינם מבושלים כל צרכם וקשים הם, שאם היו כן, היו רוגמים אותך בהם, והוא דרך קנטור ולעג, עכ"ל, יעו"ש.
אמור מעתה, כוונת הפסוק הנז"ל מפורש יוצא, 'נוצר תאנה יאכל פריה', על אותו זקן הנז"ל, ואם לא יזכה לאכול מהם, אפ"ה 'שומר אדוניו יכובד', מצוה קעביד עם בניו הקטנים, וגם משום ישוב ארץ ישראל, ולכן כבדו אדריאנוס קיסר שהוא אדון הארץ ההיא, והזקן שמר דבריו, ולכן כבדו כנז'.
וזה ירמוז ג"כ כוונ"ה 'עובד אדמתו ישבע לחם', ולוקח כיס דינרים כנז', 'ומרדף רקים [כמו אותו שכן אשר שמע לעצת אשתו, כי האשה ריקנית מן המצות שהזמן גרמא, ומן התורה ג"ך דעתה קלה. הוא נקרא] חסר לב'. והוא פשוט ומבואר.
המוסר היוצא מזה, אשר כמה צריך האדם לכבד לזקנים, שהרי אדריאנוס אשר לא מבני ישראל הוא, השיב לעבדיו, הואיל והקב"ה כבדו, גם אנחנו מחוייבים לכבדו.
וכן כתבו ז"ל במדרש: שלא במקום א' או בשני מקומות, מצינו שכבד הקב"ה לזקנים, אלא בכמה מקומות, והביאו ראיות מהפסוקים, יעו"ש.
והזקנה, היא לבושו יתברך כתלג חיור, וכמ"ש רז"ל על פסוק 'ואברהם זקן', ע"ש.
ובמסכת קידושין איתא, על פסוק 'מפני שיבה תקום', אפי' זקן אשמאי, ורבי יוחנן היה מכבד אפי' לזקני אומות העולם, כי כמה ארפתיקי דעדו עליו. והיא מצוה שכלית.