אור ברסלב
ראה מעשה סימן ט › והי לך מה שכתב מרן ב"י ז"ל ביו"ד סי' רל"ז, וז"ל:

ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא

סימן ט · והי לך מה שכתב מרן ב"י ז"ל ביו"ד סי' רל"ז, וז"ל:

'ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה' (קהלת ד')

[א] מה היא שבועת בטוי ומה היא שבועת שוא, נפש כי תשבע לבטא בשפתיים, היינו שנשבע בין על דבר שעבר, כגון שנשבע שאכל ולא אכל או שלא אכל ואכל, בין על דבר שהוא על להבא, כגון שאוכל ואינו אוכל או שלא אוכל ואוכל, וכן כל דבר שאפי' אין בו הרעה ולא הטבה, כגון שזרקתי לים ולא זרקתי, או שאזרוק ולא אזרוק. ואפי' בדבר שאין בו ממש, כגון שישנתי ולא ישנתי, או שאישן ולא אישן. ואפי' בדבר שאינו יכול לעשותו אלא ע"י אחרים, כגון שנתתי לפלוני או שלא נתתי, או שאתן לפלוני או שלא אתן. ואפי' נשבע על אחרים, כגון שזרק פלוני צרור לים, או שלא זרק. כל אלו שבועות בטוי הן, ואם שקר בשבועתו חייב קרבן.

[ב] נשבע שראה גמל פורח באויר, הרי זה שבועת שוא, אפי' באומר שראה לעוף גדול פורח והוא מכנהו גמל [שאנחנו הולכים אחר לשון בני אדם, ואין קורין לעוף גמל, ובטלה דעתו אצל כל אדם, ש"ך].

[ג] אמר שבועה שלא אוכל מצה, אסור לאכול מצה בליל פסח, דחיילא עליו שבועתו, מפני שכלל כל מצה אפי' שאינה של מצוה. שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח, לוקה ואוכל מצה בליל פסח [דאין שבועה חלה על שבועה שכבר מושבע ועומד מהר סיני]. וכן אם אמר שבועה שלא אשב בצל, אסור לישב בצל סוכה. שבועה שלא אשב בצל הסוכה [של מצוה, של"ה] לוקה ויושב בצל סוכה.

[ד] שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה, ולפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע, מי שיעכב והעביר המועד, אסור לינשא לאחר, והלה מותר ואינו צריך התרה. גם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו.

[ה] האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו, הרי זו שבועה, אעפ"י שלא הזכיר לא שם ולא כנוי [ואין חילוק אם הוציא השבועה בלשון קודש או בכל לשון שיאמרנה], שם סימן רל"ז.

[ו] השביעו אחר ואמר לו אני משביעך שתעשה דבר או שלא תעשה, וענה אמן, או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו, כגון שאמר הן, או קבלתי דבריך, הוי כאילו נשבע בעצמו, ואפי' השביעו עכו"ם או קטן.

[ז] האומר פעמיים על דבר אחד אעשנו או לא אעשנו, הוי שבועה, והוא שיתכוין לשם שבועה. במה דברים אמורים, שאמרם זה אחר זה בלא הפסק, אבל אם מבקשים אותו עליו והוא אמר לא אעשנו, ובקשהו עוד ואמר לא אעשנו, לא הוי שבועה.

[ח] הנשבע בעשרת הדברות, שבועה גמורה היא.

[ט] ימין שבועה וכן שמאל, דכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו, והוא שיכוין ג"כ לימין ושמאל שאמר הקב"ה, כלומר שכוונתו לישבע בימין ושמאל של הקב"ה, ואז הוי שבועה אעפ"י שלא הזכיר לא שם ולא כינוי. ודלא כדעת הב"ח. ש"ך, שם סי' רל"ז סעיף ח'..

[יא] שבועה שלא אוכל סתם, אסור בכל שהוא, אבל אינו חייב אלא על כזית. ואם פירש כל שהוא, או שאמר שלא אטעום, חייב בכל שהוא. סי' רל"ח.

[יב] נשבע שלא לאכול, אסור אף לשתות, ושתייה בכלל אכילה היא, אבל אם נשבע שלא לשתות מותר לאכול.

[יג] הרי שאכל באותו היום, ואמר, שבועה שלא אכלתי היום, שבועה שלא אכלתי היום, יש כאן עונש שתי שבועות לשקר.

[יד] מתנה על מנת להחזיר, שמה מתנה, אפי' בשבועות, לפיכך אם נשבע ליתן שום מתנה, יכול ליתנה כך על מנת להחזיר [וכתב הש"ך, דווקא לעשיר, אבל לעני צריך ליתן במתנה גמורה].

[טו] דין השבועה כדין הנדר לכל דבר, ותקיעת כף דינה כדין שאר שבועות, ויש לה התרה במקום שמתירים השבועה. והני מילי כשהיא בדרך שבועה, אבל כשהיא כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זה לזה לקיים המקח, אין לה דין שבועה כלל. שם סי' רל"ט סעיף ב'.

[טז] שבועה חלה על דבר שאין בו ממש, כגון שנשבע שלא ישן או לא ידבר. שם סי' רל"ט סעיף ג':

תוכן העניינים

ראה מעשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה