ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא
סימן ח · ולאהבת הקיצור, אשובה לעיקר הדין הלזה, הוא מסודר בס' קשר גודל סי' ט', וז"ל:
א יזהר מאוד לענות אמן ובכוונה, כי אין קץ לעונש מבזה עניית אמן ומאבד ענייתו. זה"ק והאר"י ז"ל.
ב לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאלו היא נקודה בחטף. וכן לא יחטוף לענות קודם שיסיים המברך, ש"ע סי' קנ"ד.
ג לא יענה אמן קטופה, שאינה נכרת הנו"ן שם.
ד לא יאמר אמאין או אמני ואין הנון דגושה ולא רפויה, הרמר"ל? ז"ל.
ה לא יענה אמן יתומה, שאינו שומע הברכה, ואפי' יודע באיזו ברכה עומד, ואפי' אין מחוייב, גם הברכה היא להוציא הרבים ידי חובתם. אבל ברכת התורה וברכת הנהנין, אם יודע הברכה שהוא מברך יכול לענות אמן, ג"ח סי' קנ"ד.
ו אם בעוד שהוא מתפלל סיים ש"ץ ברכה, וקודם שכלתה אמן מפי רוב הצבור סיים תפלתו, עונה עמהם אמן.
ז העונה אמן, לא יגביה קולו יותר מהמברך. שם.
ח לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה יותר מדאי. שם.
ט בברכת השבח כגון ברוך שאמר וישתבח ושלשה ראשנות, כוונת אמן, אמת הדבר, ובאמצעיות וכיוצא, כוונת אמן אמת הוא וכך יהיה. שם ואחרונים, והשל"ה באורך.
יו"ד יענה אמן יהא שמיה רבא בקול בכוונה וכח, סי' ג'. מהש"ס וזוה"ק.
יא מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים, יאמר אמן ואמן. הלק"ט ח"א סי' פ"ה.
י"ב אין עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות ק"ש, אלא אומרים עם הש"ץ מלה במלה כל ברכה ותחימתה, ואין להם לענות אמן, ב' סי' נ"ט.
י"ג ומזה תבין שאין לענות אמן אחר יוצר המאורות נמי לדידן, ברכ"י סי' ס"א, ובית דוד סי' נ"ט.
יד לקדיש וקדושה וברכו ותיבת מודים, מפסיק אפי' באמצע פסוק שבק"ש, סי' פ"ו.
טו אבל לא יפסיק לברך ברכת רעמים, מחבר.
טז ולא יפסיק לענות על שום אמן דברכות. כן דעת מרן.
טוב אין להפסיק בין י"ח ליהיו לרצון, אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים פוסק לקדיש וקרושה וברכו ולאמן לשאר ברכות. ט"ז, וכן נ"ל, ודלא כחולק על זה.
חי . אם נזדמן לו לענות איש"ר ומודים או קדושה, ואם יענה זה יבטל זה, יענה איש"ר עדיף, שו"ת שי למורא סי' ט'.
יט אם התחיל לענות קדושה, לא יפסיק מפני איש"ר, פר"ח.
כ כשאומר הש"ץ ברכנו בברכה המשולשת, אין לענות אמן, אלא כן יה"ר, ואין למחות בעונים אמן, סי' קכ"ח ומחנ"ר.
אך אין לענות אמן אחר ברכותיו, אלא אחר שני ברכות או יותר שהם סוף ברכות, כשפוסק יאמר אמן אפי' אחר ברכת עצמו, כגון אחר יהללוך ואחר ישתבח, והוא הדין אחר ברכת ההפטרה, סי' רס"ג וברכ"י [אמ"ה, ראיה ראיתי בספרים, שיענה על ארבע ברכות שסימנם חמש"ה, ח'י העולמים אמן, מ'הולל בתשבחות אמן, ש'ומר את עמו ישראל לעד אמן, ה'לל, ובזה פירשו כוונ"ה 'שמחה לאיש במענה פיו', ר"ל על ארבע ברכות שסימנם שמח"ה, יענה בפיו אמן, ע"כ.
בך אם היו עשרה במקום אחד, ואומר קדיש וקדושה, אפי' מי שאינו עמהם יכול לענות וצריך שלא יהיה מפסיק טנוף או עכו"ם, סי' נ"ה, ובית דוד.
כג השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף שלא שמע כולה, אף שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אמן. סי' ר"ט.
כד אין לענות אמן על ברכת אפקורוס, או גוי, או תינוק כשלומד הברכה לפני רבו, או ישראל המשנה ממטבע של חז"ל. שם, ודלא כמי שמקל.
כה יש לענות אמן בין ברכת אשר קדשנו על דברי תורה לוהערב וכמש"ל.
כו אין לענות אמן בברכה ראשונה והפטרה בין אשר בחר וכו' ובין הבוחר בתורה וכו', רק בתשלום הברכה, והכל ברכה אחת. מהריט"ץ.
זך כששנים ושלשה אומרים קדיש יחד, ואחד מקדים, יענה אמן על הראשון ויעלה לכולם. ואם יש הפסק יענה על כל אחד. הלק"ט ח"ב סי' מ"ח.
כה כשמתפללים בעזרה בשנים או בשלשה מקומות ואינם שוים, וא"א לענות לכל קדיש, יענה על קדיש ראשון. ברכ"י סי' נ"ו.
כט ש"ץ שסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור, לא יענו אמן. ברכ"י קכ"ו. ועונש ביטול אמן או הוא על השליח צבור. הרמר"ל?.