אור ברסלב
ראה מעשה סימן ב › אלא מעתה נכתוב מעט דינים השייכים לזה, מש"ע יו"ד הלכות ת"ת סי' רמ"ו, וז"ל:

ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא

סימן ב · אלא מעתה נכתוב מעט דינים השייכים לזה, מש"ע יו"ד הלכות ת"ת סי' רמ"ו, וז"ל:

'מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע' (משלי ל', ד').

א) כל איש ישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול, אפי' עני המחזר על הפתחים, ואפי' בעלי אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה, שנא' 'והגית בו יומם ולילה', ומי שא"א לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד, או מפני טרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו למד בעצמו, ויכול אדם להתנות עם חבירו שיעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר בעולם העליון. אבל אם כבר עסק הת"ח בתורה, אינו יכול למכור לו חלקו משעבר בשביל ממון שיתן לו, וע"ז נאמר, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

ב) ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה, שאם ישא אשה תחי' א"א לו לעסוק בתורה, מאחר שריחיים בצוארו. ואם א"א לו בלא אשה מפני שיצרו מתגבר עליו, ישא אשה תחילה:

ג) עד אימתי חייב ללמוד, עד יום מותו, שנאמר 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', וכ"ז שלא יעסוק בתורה הוא שוכח:

ד) חייב אדם לשלש למודו שליש בתורה שבכתב, דהיינו ארבעה ועשרים, שליש במשנה, דהיינו תורה שבע"פ, ופירוש תורה שבכתב בכלל זה, שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר, וידין במדות שהתורה נדרשת בהם, עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה, כיצד היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו שלש שעות, ותשעה בתורה ,קורא שלשה מהם בתורה שבכתב, ובשלשה תורה שבע"פ, ובשלשה מבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת למודו של אדם, אבל כשיגדיל בתורה ולא יהיה צריך ללמוד בתורה שבכתב, ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ, אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד, לפי רוחב לבו וישוב דעתו:

ה) ת"ת שקול כנגד כל המצות, היו לפניו עשיית מצות ות"ת, אם אפשר למצות ליעשות ע"י אחרים, לא יפסיק תלמודו, ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו:

ו) מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילות ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ובאכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ות"ת, וכל בית שאין ד"ת נשמעים בו בלילה אש אוכלתן:

ז) כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, וכל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה בעושר:

ח) כתב מרן בש"ע אה"ע הלכות אישות סי' י"ז ס' כ"ו, וז"ל: אין מעידין עליו כדי להתיר את אשתו מכבלי העיגון, אלא אם כן מצאוהו תוך שלשה ימים אחר הריגתו, או אחר מיתתו, אבל אחר שלשה ימים אין מעידין עליו, מפני שפרצוף פניו משתנה, בד"א בומן שהוא ביבשה, אבל אם טבע במים והשליכוהו המים ליבשה, אפי' אחר כמה ימים, אם הכירוהו, מעידין עליו, שאינו משתנה במים אלא אחר זמן מרובה, והוא שיראוהו מיד כשהעלוהו מן המים, וגם שלא יהיה בו מכה, אבל אם שהה אחר שהושלך מן המים אין מעידין עליו אפי' תוך שלשה, וכן אם היה בו מכה, אין מעידין עליו, לפי שהמים מקלקלין המכה ונופח ומשתנה:

ט) ראוהו שנפל לים, אפי' טבע בים הגדול אין מעידין עליו שמת, שמא יצא ממקום אחר. ואם נפל למים מכונסים, כגון בור או מערה, שעומד ורואה כל סביביו, ושהה כדי שתצא נפשו ולא עלה, מעידין עליו שמת ומשיאין את אשתו:

יד) עד אחד אמר שראיתי שמת במלחמה או במפולת או שנטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה, אם אמר קברתיו, נאמן ותנשא על פיו, ואם לא אמר קברתי, לא תנשא. ואם נשאת לא תצא:

י"א) וכן האשה שהעיד לה אחד שטבע לה בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה, ואבד זכרו ונשתכת שמו, הרי זו לא תנשא עפ"י עדות זו כמו שנתבאר, ואם נשאת לא תצא, ודוקא שנשאת עפ"י חכם או בטעות שסברה שהיא מותרת, אבל אם נשאת בעברינות תצא, וכל זה דווקא במי שטבע ממש במים שאין להם סוף, אבל מי שהעידו עליו שהיה בספינה שנשברה בים או כדומה לזה, או אפי' שטבע, רק לא העידו עליו ששהה במים בכדי שתצא נפשו, אפי' אם נשאת תצא:

י"ב) יש מי שאומר שאם נפל למים שאין להם סוף, אעפ"י שאסורה לינשא, גובה כתובתה. ע"כ השייך לעניננו מדין ש"ע. אבל האחרונים האריכו למעניתם, ויש מי שהחמירו בו יותר, ויש מי שהקילו בו, ואני כתבתי הדבר שהוא שייך לעניננו להלכה ולא למעשה, משום יגדל תורה ויאדיר, וכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, וה' ינחנו במעגלי צדק למען שמו אמן:

תוכן העניינים

ראה מעשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה