ראב"ד על משנה קינים· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק ג · משנה ב
אח' לזו ושתים לזו או ג' לזו או עשר לזו או מאה לזו עשה כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול זו פשוטה היא שאין לך כל קן וקן סתומה שאין בה חטאת ועולה והחטאת שעשאה למעלה והעולה שעשאה למטה שתיהן פסולות ואם עשה שתיהן למעלה העולה כשרה והחטאת פסולה ואם עשה למטה הוו איפכא ואם בא לימלך נאמר לו שלא יקריב אלא שיעור חובה המועטת שבהן כדאמרן לעיל בפרק ראשון:
חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר פי' שאם יש לזו קן א' ולזו שתים הרי הן שש פרידין ונעשה מהן שלש למעלה וג' למטה אי אפשר שלא נעשית קן אחד חציה למעלה וחציה למטה שלא נאמר שכל העליונות של אשה א' וכל התחתונות של (אשה) א' שהרי יש לאחת שאין לה אלא ב' פרידין הלכך ע"כ קן של אשה א' נעשית חציה למטה וחציה למעלה הרי אותו הקן שהוא כשר נשארו שתי קינין שנעשו (קן) [א] למעלה ו(קן) [א] למטה [והן] מחצה כשר (והן) מחצה פסול שנאמר זו הקן לאשה זו וזו (הקן היתה) לאשה זו וזו הפסידה עולתה [וזו חטאתה] הרי שתי קינין כשרות כשיעור חובה המרובה והאחת פסולה וכן תוכל לומר אפי' בא' ומאה שנתערבו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה שלעולם כל מה שזו יתירה על זו יהיה כשר שאותן ודאי של אשה א' הן והשאר חציו כשר וחציו פסול הלכך שיעור החובה המועטת שהיא בספק פסולות [ויביא בשיתוף] ויתנו ומה שאמרנו ששיעור המרובה כשר דוקא כגון שהביאתן בעירוב ואמרה אלו לחובתי אבל אם הפרישתן כל קן בפני עצמה ואמרה זו לחובתי וזו לחובתי אפי' באשה א' אם נתערבו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול שמא עשה כל הקן למעלה וכל הקן למטה וכל קן יש בה חטאת ועולה כמו שפירשנו בפרק ראשון:
זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלק את הקנין ולא יהיו משל אשה א' בין למעלה בין למטה מחצה כשר ומחצה פסול וכל מקום שאי אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהיו משל אשה אחת בין למעלה בין למטה המרובה כשר.
זה הכלל לא בא להוסיף אלא לפרש ולעשות סימן לדבר שכל מקום שתוכל לחלק את הקינין ביניהן שוה בשוה שלא תצטרך לומר שיהיו שם משל אשה אחת למטה ולמעלה אלא שתוכל ליתן כל העליונים לאחת וכל התחתונים לאחרת ועשאן חציין למעלה וחציין למטה והיינו בזמן ששתיהן שוות כה"ג מחצה כשר ומחצה פסול כאשר אמרנו אבל כל מקום שאין אתה יכול לחלוק הקינין ביניהן בשוה עד שתצטרך לומר שיש לאשה אחת למטה ולמעלה כגון שהיא יתירה על זו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר והריני מוסיף על הכלל ועל הפרט כמה שאמר למעלה אם זו יתרה על זו עשה כולן למטה או למעלה מחצה כשר ומחצה פסול לא תימא דדוקא שעשה כולן למעלה או למטה אלא אפי' בשעשה רובן למעלה או למטה נמי משכחת לה והוא כגון שעשאן זוגות למטה והמקום המועט הוא שיעור חובתה של אשה המועטת או פחות משיעור המועטת אבל אם לא עשאן זוגות (זוגות) למעלה ולמטה ויעשה רוב למעלה או למטה א"א שלא תהיה קן א' כשרה יתרה על מחצה של הפסולות ומה שאמרנו כמו כן כשעשה חציין למטה וחציין למעלה המרובה כשר לא תימא דוקא שעשאן חציין אלא אפי' רוב למעלה או למטה והמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה א' והיותרת שיש לזו על זו אינה אלא קן א' כמו כן שיעור המרובה כשר ואם תהיה היותרת יותר מקן א' לא יהיה שיעור המרובה כשר אבל קן אחד כשרה תהיה יתרה על מחצה פסולות ויש לפרש כי זה הכלל וכל מקום דרישא בא לרבות את הדרך שפי' למחצה כשר ומחצה פסול שאע"פ שלא נעשו כולן למעלה או למטה אלא רובן למעלה או למטה נמי הוי כה"ג והוא כמו שפי' שהמקום המועט הוא כנגד השיעור המועט וא"ת כיון שהנשים אינן שוות בקיניהן היאך אני קורא בהן כל מקום שאתה יכול לחלק את הקינין והלא לשון חלק בכל מקום (שאתה יכול לחלק את הקינין) אינו אלא לשון מחצה כדתניא תנו חלק לפלוני בכור נוטל מחצה בכור אע"פ כן יש לתר' שכיון שי"ל שהן חלוקות במקומותיהן שהקינין של זו נעשו למעלה והקינין של זו נעשו למטה ואין אנו צריכין לומר שיש לאשה א' למעלה ולמטה הרי הן חלוקות במקומות לזו חצי המזבח מלמעלה ולזו חצי המזבח מלמטה והוי מחצה כשר ומחצה פסול מיהו עיקר זה הכלל הוא ע"ד הפרט האמור למעלה במשנה (ודרך) [וכן זה] הכלל וכל מקום שאמר אנו יכולין לרבות ממנו הדרך שפירשתי וכן דרך התלמוד לרבות מן הכלל דבר הדומה במקצת לכלל המפורש וכל מקום דסיפא נמי בא לרבות הענין שפירש למרובה כשר אפי' בשעשה רוב למעלה או למטה והוא כאשר פי' שהמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה אחת והיותרת שיש לזו על זו אינו אלא קן א' והוא פרט הדומה לכלל המפורש שאין אתה יכול לחלק את הקינין ביניהם לא בחשבון פרידין ולא במקומות מיהו עיקר זה הכלל וכל מקום שאמרנו במשנתינו אינו אלא על הדרך הפרט המפורש למעלה כשעשה חציין למעלה וחציין למטה ומן הכלל נוכל להבין ולהוסיף על הפרט המפורש וכל זה אני צריך לפרש זה הכלל לאיתויי מאי ומה שפי' כמו כן שאין עיקר זה הכלל בנוי אלא על דרך הפרט המפורש למעלה ואלו הענינים שפי' מריבויא אתו ולא פי' בו זה הכלל עצמו על התוספת נמי בא לפי שיקשה לנו כל מקום שאתה יכול לחלק שאין כל המקומות שוין והחכם יוסיף לקח: