ראב"ד על משנה קינים· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
פרק א · משנה ד
[מתני'] רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן לאיזו שירצה הכהן יעשה חטאת ולאיזו שירצה יעשה עולה בין משם אחד בין משני שמות. פי' שלקחו קיניהן בעירוב שנתנו מעותיהן בשיתוף ולקחו שתי קינין והביאום לכהן ואמרו אלו לשתי חובתנו לאיזו שירצה יקריב עולה וכו' והוא על הדרך שפירשתי לאשה שהביאה קינה בעירוב שאין קביעתן אלא בעשיית כהן ואין כאן ספק עירוב ומשנה זו מביא אותה בערובין פ' בכל מערבין לומר דר' יוסי ס"ל יש ברירה כלומר אע"פ שהשתי קינין הללו [משותפות] (מעורבבות) והכהן הוא שחלק אותן ביניהן והנשים לא (ראו) [ידעו] בחלוקה עד לאחר כפרה ואמרינן יש ברירה וכיון שרצו עכשיו באותה חלוקה נאמר הוברר הדבר שמתחלה לחלוקה זו היו עומדות וזו מחלה חלק פרידה לחברתה וזו לחברתה וכל אחת ואחת נתכפרה בשלה. ודוחה אותה לומר דלעולם רבי יוסי סבר אין ברירה והכא כגון שהתנו מתחלה [פירוש בשעת השיתוף התנו שיחלק הכהן ביניהן ויהיה חלוקתו חלוקה והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה הוה זה ודאי מתחלה] הוברר.
והכהן קודם כפרה מחלקן והם עשו אותו שליח לחלוקתן [נ"א והא קמ"ל דלא גזרינן שתי נשים זה אטו עירוב שתי נשים של מעלה א"נ דיוקא דמתני' גופא אשמועינן דכי קפדינן בעירוב הקינין ה"מ כשהוקדשו ואח"כ נתערבו אבל נתערבו מתחלה בתורת שיתוף שיהא לכל אחת ואחת חלק בכל פרידה ופרידה ואח"כ הביאום לכהן ואמרו אלו לשתי חובותינו ואתה תחלוק אותם לשנינו ויהא חלוקתך חלוקה והרי אתה שלוחנו כהאי עירוב לא קפדינן כלל אפי' בשתי נשים וכ"ש באשה אחת כמו שפי' למעלה. ולאיזה שירצה יקריב חטאת כו' לפי שכיון שיש לכל אחת חלק בכל פרידה ופרידה ואין קן ברורה לאשה זו עדיין אין אחד מן הפרידין הנשארות נקבעות לעולות עד שעת עשייתן לפי שאין לה בת זוג לאותה חטאת והג' פרידות הנשארות יש בהן חטאת ועולה ואין ידועות ועדין הן כתחלתן שהן סתומות ותלויות בעשיית כהן. וכל מה שאמרנו כו'] ודוקא כשנשתתפו במעות ולקחו קיניהן בעירוב שכשיעשו הכהן שליח לחלוקתן על ידי תנאי והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה ואין כאן חשש עירוב הקינין אבל אם לקחו קיניהן זו בפני עצמה (וזו בפני עצמה) ועירבום והביאום לכהן כיון שאמרו אלו לחובותינו הואיל וחובות בפני עצמן הן ואין משותפות החובה בכל מקום שהיא (היא) נקבעת (א') לחטאת ואחת לעולה ואם יעשה מהן שתי חטאות או שתי עולות האחת פסולה ואע"פ שהתנו שיחלוק אותם הכהן אפי' חלקום הם עצמן אחר העירוב והקבע שקבעום לחובתם מחלו זו לזו את חלקם אינה כלום שכיון שנמשך אחת מהן לחטאת השנית בכל מקום שהיא [ל] עולה (היא) ומה שנתנה לעולה נתנה ושמא יעשנה חטאת ותפסל וכשנשתתפו במעות שכל אחת יש לה חלק בכל פרידה ופרידה ואמרו אלו לחובותינו אין הפרידין מתחלקות אחת לחטאת ואחת לעולה שהרי אין אחת מהן מיוחדת לאשה אחת ושמא זו תעשה מזה החלק עולה וזו תעשנו חטאת הלכך תלויות הן ואין בהן (לא קדושת) חטאת קבועה ולא קדושת עולה קבועה עד שעת חלוקה וחלק המגיע לזו יכול להיות או חטאת או עולה וכן לזו וכשתלו עצמן בחלוקת כהן ומחלו זו לזו אין כאן ספק עירוב כלל.
וכל מה שאמרנו באלו (הן) התערובות שהוא כשר הני מילי להקריב אבל לצאת ידי חובתן אפי' הפחותה שבהן לא יצאה ידי חובתה אלא א"כ תביא עם חברתה בשיתוף לפי מה שהיא צריכה ותתנה עמה אבל אם לא ישתתפו אפי' מה שהקריב לא עלתה להן שאין אנו יודעים למי עלתה חטאת ולמי עלתה עולה הלכך צריכות להביא [בתחלה] ובפרק שני נאריך יותר בזה הענין ב"ה:
סליק חטאת שלישית התעודה. ואתחיל קן בעוזר שוכן מעונה [אבאר בו כפי כח לאברם. נתנו אל היות מורה נכונה יעטהו מעיל צדק וכבוד. והחזק בו כמו מגן וצנה לשמח דוי נפש עגומה. היות שונה בגילה ורננה קראהו אלהיו ממסיבה. להר סיני אשר שכן וחנה והשקהו בנחל מעיניו. בנחלי אל וממדבר מתנה יחנהו אלהיו מכבודו. ויתמוך את אשורו בסטנה (?) יפלס מעגל ארחות נתיבו. במשנת קן סתומה גם טמונה]