אור ברסלב

קרן לדוד על ראש השנה· רבי דוד כהן־סקלי

דף כט.

הכא בשליח צבור עסיקינן דדעתיה וכו' הנה מדקאמר תלמודא הכי ולא קאמר שליח צבור שאני דדעתיה אכולי עלמא. משמע דהמקשה ס"ד דמיירי דשמע תקיעת אדם דעלמא. וא"כ תיקשי ליה אמאי נקט תנא דברייתא היה עובר אחורי בית הכנסת ולא נקט בקיצור היה עובר בשוק או היה יושב בביתו ושמע קול שופר וכו'. וצ"ל דס"ד דנקט בית הכנסת משום דמסתמא כל שתוקע בבה"כ אינו תוקע לשיר או להתעסק דאי כוונתו לשיר או להתעסק היה תוקע במקום אחר משום קדושת בית הכנסת. אלא ודאי מדתוקע בבהכ"נ מסתמא לשם מצוה קא מיכוון ולהכי דוקא אם היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע תקיעה אז אם מכוין לבו יצא דמסתמא תקיעה לשם מצוה היא לאפוקי אם שמע במקום אחר אף אם כוין לבו לא יצא דחיישינן דשמא תקיעה זו של מתעסק או דלאו בר חיובא וק"ל תורת אמת תורה לשמה בין כסא לעשור התרפ"ח:

ת"ש נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע. נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע. קתני משמיע דומיא דשומע. מה שומע לעצמו. אף משמיע לעצמו. וקתני לא יצא תנאי היא וכו' ע"ש.

הנה פשט תלמודא שמקשה אמאן דפליג איר זירא וסובר דגם אם לא כוין המשמיע להוציא השומע כיון שהוא משמיע לעצמו כדי לצאת י"ח. אם השומע שמע ממנו יצא. ולהכי מסייע לר' זירא מברייתא זו דקתני משמיע דומיא דשומע מה שומע לעצמו כדי לצאת ידי חובתו אף משמיע לעצמו לצאת ידי חובתו ואפילו הכי קתני דלא יצא השומע עד שיתכוין המשמיע להוציאו י"ח. וקשיא למאן דפליג א"ר זירא. זהו דרך ישרה שיבור לו האדם מכל דרכים שעלו בחשבוני כי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותם זו ואלמדה:

והנני מבאר את דברי בעליל לובש ומפשיט והוא כי אם אנחנו אומרים שכוונת הש"ס בתש' לסיועיה לר' זירא ולהקשות למאן דפליג עליה כמ"ש אלא דהא דקאמר הש"ס קתני משמיע דומיא דשומע תרוצא הוא דקא מתרץ הש"ס לקושיא זו דמקשה אמאן דפליג אר' זירא והכי פירושא קתני עד שיתכוין משמיע דומיא דשומע. מה שומע לעצמו וכו' ר"ל הא דקאמר נתכוון משמיע ר"ל נתכוון להוציא את עצמו ולא תוקע להתעסק. שאם תוקע להתעסק היינו דקתני ולא נתכוון משמיע דלא יצא דקתני ברישא דברייתא והא דקתני עד שיתכיון שומע ומשמיע ר"ל שומע יתכוין לצאת י"ת ומשמיע לעצמו לצאת י"ח. ואז יצא שומע ממנו והגם דלא נתכוון משמיע להוציאו י"ח ואתי שפיר נמי למאן דפליג א"ר זירא:

אלא דלפ"ז דהש"ס בא לתרץ הוה ליה למנקט הש"ס בלישנא דתירוצא לומר הכי קתני משמיע דומיא דשומע שהוא לישנא דתירוצא והוה ליה לומר הכי קתני משמיע דומיא דשומע שהוא לישנא דתירוצא ולא הוה ליה להשמיט מלת הכי. ועוד הוה ליה לסיים וקתני אם נתכיון, שומע יצא שזה עיקר מטרתנו ואמאי נקט וקתני לא יצא שאין עיקר מטרתנו בזה לכן לא בחרתי בזה:

ומשום קושי זה ג"כ אין נראה על דרך זה כוונת הש"ס וסיום הפירכא היא קתני משמיע דומיא דשומע מה שומע לעצמו לצאת י"ת אף משמיע לעצמו לצאת י"ח. והיינו כוונת התנא דקאמר עד שיתכוין שומע ומשמיע דהיינו להוציא את עצמו ואינו צריך לכוין להוציא את חבירו. וקשיא לר' זירא. ומתריץ הש"ס תנאי היא. הנה גם דרך זה לא בחרתי בו משום קושי הנז' דא"כ הו"ל לנקוט הש"ס וקתני אם נתכוון שומע ומשמיע יצא שזהו עיקר מטרתנו להקשות על ר' זירא ממה דקתני סיפא עד שיתכוון שומע ומשמיע דהיינו יתכוונו לעצמם לצאת י"ח ולא צריך משמיע לכווין להוציא את חבירו ולהקשות לר' זירא. ועוד דכפי דרך השני דהתירוץ הוא קתני משמיע דומיא דשומע מאי האי דסיים הש"ס וקתני דלא יצא. דלא הוה ליה לסיים הכי. דלשון זה הוא בכל מקום לשון קושיא הוא והש"ס בכאן שנה את טעמו ומתריץ בלשון וקתני. מאי דלא מצינו בכל מקום. ולא הו"ל לומר אלא קתני משמיע דומיא דשומע. מה שומע לעצמו אף משמיע לעצמו ותול"מ דבהכי מתרץ שפיר ודו"ק. שמנה ימים לתשרי של שנת ותעלומות סתרי כל חי לפ"ק ש' תפר"ח בין כסא לעשור ביום שלישי שהוא שמונת ימים לעשרת ימי תשובה. סליחה וכפרה. כתבנו בספר חיים. מלה שמינית במספר. תן בלבנו בינה. מדה שמינית לספירות. תורת אמת. תורה לשמה. בצדק כל אמרי פי וכו' כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. ולא כמתעקשים בבלי דעה.

תוכן העניינים

קרן לדוד על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה