קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(קכז)
שם רש"י ד"ה ונימא, באו"ד והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין וכו' בסמוך ד"ה אלא אמר ודאי וכו' ומיהו הכא ליכא משקה וכו'. משמע דסובר ז"ל דלרב יהודה שהוצרך לתרץ ידים קודם גזירת כלים סבר דעסיקינן דאיכא משקה בהדי בשר וכמו שאוקמה לקמן רבי יהודה גופיה משם שמואל כגון שהיתה של זבחי שלמים, והעבירוה בנהר דבבזה הוכשר הבשר לקבל טומאה . וכ"ש למאי דכתבו התוספות דעל ידי העור הוכשר הבשר ע"ש. הרי דאיכא משקין בהדי בער. אבל רבא אינו מודה בזה וס"ל דהכא ליכא משקין כלל וחיבת הקדש מכשרת הבשר. ומאי דאיבעיא ליה לריש לקיש אפשיטא ליה איהו. ועי' תוס' לעיל טו' ע"א בסוף ד"ה ולד טומאה דרבנן, ועי' תוס' כאן ד"ה ונימא אין טומאת ידים.