קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(קיב)
באו""ד וכל טומאה עושה כיוצא בה בקדשים וכו' כתב מהרש"א ז"ל לפ"ז אמאי ר' ירמיה לעיל טו' ע"ב לא מוקי לה בפשיטות בהכי בוולד הטומאה שנטמא מאוכל ור"מ לטעמא דנפשיה דסבר אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן להכי יליף שפיר מדר"ח דקסבר דשלישי מדרבנן מותר לעשותו שני מדרבנן הכא נמי תרומה טהורה בשש דאיסורא דרבנן מותר לשורפה עם הטמאה ומטמאה מדרבנן. ור"י סבר בקדשים עושה כיוצא בו. א"כ שאני הכא דמקולקל מדאורייתא ע"ש מה שתרץ. ולענ"ד נראה לי לתרץ דרבי ירמיה קאי לעיל אדרבי יוחנן דאמר מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן ומאי מדבריהם מדר"ח ומדאצטריך לאוקמה באב הטומאה דאורייתא משמע דסבר אוכל מטמא אוכל בקדשים דאי אין אוכל מטמא אוכל לא נפקא מינה מדי וכמו שכתבו התוספות לעיל ט"ו בד"ה באב הטומאה דאורייתא ע"ש ועוד דרבי ירמיה סבר כרב אדא בר אהבה או כאביי ולא סבירא ליה מקרא מלא דבר הכתוב וס"ל דכולהו תנאי סברי לה הכי דבקדשים עושה כיוצא בו וכמו שכתב רש"י לעיל ט"ו ע"ב ד"ה ורי' יוסי לטעמיה ע"ש ודו"ק: