קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(צה)
שם בש"ס והכא היכי דריש וכל משקה אשר ישתה וכו' אתה אומר לטמא טומאת אוכלין או אינו אלא לטמא טומאת משקין וכו' בפשיטות נראה שאין כוונת הקושיא לומר לטמא משקין ולא אוכלין דמאי שנא אלא כוונתו לומר לטמא טומאת משקין נמי ומה שמתרץ רבינא דמגופיה דקרא וכו' נעריבינהו ונכתיבנהו וכו' אע"ג דיטמא דרישא לטמא משקין ולא אוכל ויטמא דסיפא לטמא משקין ואכלין מ"מ שוין בזה שזה מטמה משקין וזה נמי מטמא משקין ועוד יטמא סתם משמע בין לאוכלין בין למשקין אלא שהאוכל אמעיטיה קרא בהדיא מהוא טמא ואין עושה כיוצא בו עי' מהרש"א וכן הא דפריך נמי בסמוך ואימא לטמא כלים אינו ר"ל לטמא כלים דוק' ולא אוכלין חדא דקרא סתמא כתיב יטמא יטמא הכל ומאי דאמעיט אמעיט דלא אמעיט לא אמעיט. ועוד דא"כ הדרא קושיא לדוכתה דרבינא ליערבינהו ונכתיבינהו אי יטמא דרישא לטמא כלים ויטמא דסיפא לטמא כלים וכמ"ש לקמן בש"ס על רישא דקרא דפריך או אינו אלא לטמא את הכלים ואי הכי ליערבינהו ולכתיבינהו אלא רוצה לומר ואימא לטמא כלים נמי והא דלא עירבינהו משום דיטמא דרישא לטמא כלים ומשקה ולא אוכל ויטמא דסיפא לטמא אוכל וכלים ולא משקה והם תרי הפכי להכי לא ערבינהו ודו"ק.