קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(פט)
באו"ד ובתוספתא מפרש טעמא טעמא דר"י משום דכתיב למשמרת וכו' הואיל ששתתה מהן פרה לשון זה אינו מדוק' דמשמע דפסיל ר' יהודה אף מה שבכלי כיון ששתתה מהן פרה. ונראה דס"ל הואיל ששתאתן פרה ועי' תוספת י"ע שם במסכת פרה פרק ט' משנה ה' ד"ה ר' יהודה ע"ש ונ"ל דלפי טעם זה שאינם שמורים אם שתאתן פרה אפילו אם עדיין הם בפיה מיקרי אינן שמורין ופסולין. והא דנקט ר' יהודה במעיה משום דקאי אדברי ת"ק דקאמר בשרה עמא מעת לעת. אבל אם שהו במעיה טפי מהכי נתעכלו במעיה ועל זה קאי ר' יהודה וקאמר בטלו במעיה. מיד ולאלתר ועוד דלא שכיחי לימצא בפיה אחר שחיטה אלא במעיה ולהכי נקט במעיה אבל באמת משבאו לפיה בטלו להם מתורת שמירה. וצריך לומ' לרב אשי דקסבר דבטלו במעיה משום דהוה משקה סרוח היינו טעמא שיצאו אלו שאינם למשמרת מפני מה אינם למשמרת שום דהוו משקה סרוח ולפיכך אינם עומדים למשמרת ומשום דכבר נפסלו בהסיח הדעת ולכך אינם עומדים למשמרת וכבר פירשו דפיסול הסיח הדעת אינו אלא כשהם במעיה ולא בפיה. אלא דמלשון התוספות דכתבו ובתוספתא מפרש טעמא דר"י וכו' משמע דסברי שהתוספתא לא אזלא כשיטתם.