קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(מד)
תוספות ד"ה ר' יוסי לטעמיה וכו'. ואין זה לעעמיה ור"ל דלטעמיה דר"מ לטעם דידיה לטעמיה דרבי יוסי טעם דרביה ותריץ הר' יוסף מירושלים דס"ל לר"מ דיטמא דכתיב וכו' ור"ל דהשתא מחלוקתם, דר"מ ור"י בדברי רע"ק רבם ר"מ סבר, טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אליבא דרע"ק ור"י לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים מדאוריית' אליבא דרע"ק. אלא דבאמת קשה הכי מצינן לומר דר' מאיר סבר דלרע"ק טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן דא"כ מאי מהנייא האי נר להאי שמן דקאמר רע"ק, לא נמנעו מלהדליק את שמן שנפסל בטבול יום, בנר שנטמא בטמא מת. אי לאפסולי גופיה הא פסול וקאי. ואי מדרבנן אפילו בא' ושני תחלה הוי כמו שהוכיח הש"ס לעיל י"ד ע"ב משמיה דרבא ואם תשיבני דר"מ סובר דלהד"מ דמעולם לא אמר זה ר' עקיבא ומכחיש ר"מ בעדותו ואומר דלא העיד כלל ועדותו שהביא רבינו הקדוש במתני' אינה:
אלא אליבא דר' יוסי דסבר דלרע"ק טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא אבל ר"מ סבר להד"מ. א"כ לפ"ז ר"מ לא יליף אלא מר"ח ותיקשי קושית התוספות לעיל ט"ו ד"ה דמדאורייתא דהניחא למ"ד אוכל מטמא אוכל יליף שפיר איסור דרבנן לעשותו שני משלישי דרבנן אע"ג דאיסור הוי כמו פסול ולעיל משמע דטמא ופסיל אינם שוים דחשיב ליה הוסיף מ"מ בטומאה דרבנן לא משמע ליה לחלק כך כתבו התוספות שם. ולפום האי סברא דהשתא דר"מ סבר דלהד"מ וליכא הוספה בעדות מ"מ ממה נפשך אתי שפיר דלא משמע ליה לחלק בטומאה דרבנן ולהכי ר"מ יליף שפיר מדר"ח. דמקולקל דרבנן מקלקלינן ליה בקלקולא דאורייתא הכי נמי איסור דרבנן דהוי כמו טומאה מקלקילינן ליה מדאורייתא. אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא. א"כ מאי קסבר ר"מ שהוצרך ללמוד מדר"ח אי קסבר שיש להשוות איסור דרבנן כמו טמא מדרבנן ולא כפסול. א"כ אינו צריך ללמוד דבר זה מדר"ח דסברא היא לשרוף האיסור עם הטמא שזה טמא וזה טמא ומה יוסיף לו. ואי קסבר שאין להשוותם א"כ היכי יליף משלישי זה טמא וזה פסול וכמ"ש לעיל התוספות ובשלמא לפירוש רש"י שפירש דר' ירמיה סבירא ליה כמ"ד אוכל מטמא אוכל אתי שפיר אבל לפירוש התוספות דפירשו לעיל ט"ו עא ד"ה וולד טומאה דרבנן דהתירוץ דלעיל הוא תירוץ דר' ירמיה והקשה ר"י קושית רש"י ותרץ שם אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אתי שפיר. משום דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל וכו' ע"ש קשה כנ"ל על כן נראה לי לומר דאף לפי האי פירושה דתוספות שר"מ לא כפר בכל דברי רע"ק אלא הודה במקצת דהיינו דגם ר"מ מודה ואומר הוסיף רע"ק וכו'. בשמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שהוא א' שעושהו תחלה. ומוסיף לו טומאה מדרבנן וא"כ מדברי שניהם למד ר"מ ובסגנון התוס' לעיל ד"ה דמדאורייתא טהור וכו'. אבל נראה שאין זה כלום דאפי' הכי לא איפרק מחולשא דהכא אם תאמר דשאני פסול מדרבנן מטמא דרבנן וליכא למילף מדר"ח איך תוכל להוכיח מדרע"ק דפסול מקלקלינן ליה דהתם שאני שהיה מעיקרא פסול מדאורייתא. ולכך יכול לקלקלו מדרבנן אבל לא התיר לקלקלו בדאורייתא כי היכי דתתיר גם כאן דפסול דרבנן לקלקלו עוד יותר בדאורייתא וכעת צריך עיון: