קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(לח)
בש"ס ט"ו ע"ב לימא מסייע ליה הפת שעיפשה וכו' פירש רש"י דאי ר"מ אפילו פת מעליא וכו' ע"ש ואין לומר דלעולם אימא לך ר"מ היא דהא ר"מ יליף איסורא דרבנן בש"ס מוולד דרבנן אבל בד' וחמש דליכא איסור דרבנן אפי' ר"מ יסבור שאין שורפין תרומה טמאה עם טהורה ולכך קאמר הפת שעיפשה דוק' אבל לא פת מעלייא ומיירי בד' וחמש שאין כאן איסור אפי' דרבנן ואתיא כר"מ שפיר ומשום דלא חזיא לאכילת אדם לכך שורפה דהא תרומה לא חזיא לאכילת בהמה זה לא איפשר לומר דהא ר"מ לא יליף דין תרומה בפסח אלא מדר"ח לסברת רבי יוחנן וכיון דיליף מדר"ח ליכא למילף אלא בדבר דאית ביה מיהא איסור דרבנן כגון חמץ בשש דאית ביה איסור דרבנן אבל בארבע וחמש דלית ביה איסור דרבנן מנין יצא לו דין זה אלא ע"כ מסברת עצמו דן דין זה דכיון דלא חזי לאכילת אדם ועומד לאיבוד סברא אמיתית היא דלא חיישי' עליה דהאי פת א"כ מסברא זו נימא ג"כ אפילו ר' יוסי מודה דהא לא מצינו דפליגי בזה אלא דעדיין קשה נימא דליכא סייעתא מהא לר' יוחנן דבשבע מודה רבי יוסי דלעולם אימא לך ר' יוסי פליג נמי בשבע ומאי מד' מדבריהם מדברי רבי יהושע משום דאזיל לאיבוד וא"כ בין בשש בין בשבע ילפינן ור"י סבירא ליה התם שאני דאיכא הפסד חולין אבל בתרומה בפסח, אפילו בשבע אין שורפין עם הטמאה ובארבע ובחמש אפי' ר"מ מודה כמ"ש התוספות ד"ה נימא קסבר דכיון דשרי באכילה לא מיקרי אזיל לאיבוד ע"ש ומשום הכי קאמר הפת שעיפשה דבלאו הכי אזלא לאיבוד נשרפת עם הטמאה. והיינו לסברת ר"מ דס"ל אי הולכת לאיבוד אפילו ליכא הפסיד מותר לשורפה עם הטמ' ורבי יוסי פליג עליה. ויש לומר דממה נפשך אתיא כר' יוסי דאי נימא דר"מ מדר"ח אתיא נמי כרבי יוסי כדאמרן ואי מדרבי יהושע אי ר"מ קאמר לה מאי אתא לאשמועינן ברייתא זו דהא במתני' דידן קאמר ר"מ אפי' בשש דמדאורייתא חזיא סבר דשורפין עם הטמאה וכ"ש הפת שעיפשה בד' ובחמש דמיא לשבע דאזיל לאיבוד וכמ"ש התוספות ד"ה ונשרפת עם הטמאה וא"כ מאי קא משמע לן אלא ודאי אפילו לרבי יוסי אתיא ודו"ק: