קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(כח)
ט"ו ע"א תוספות ד"ה וולד טומאה דרבנן וכו'. באו"ד. הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא. א"כ לרבי יוסי לא משכחת שלישי דאורייתא אלא וכו'. הא דלא הוקשה להם בקוצר הכי דכיון דהבשר שנטמא בוולד היינו במשקין. א"כ קשה למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא בין לר"מ בין לר"י מאי הוספה איכא כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן א"כ לא הוי שני אלא מדרבנן ובלאו הכי הוי שני מדרבנן כיון שנטמא במשקין דהוי תחלה דר"מ הוי מדרבנן דוקא. ועכשיו שנטמא בבשר שנטמא באב הטומאה לא הוי ג"כ אלא שני ולר"י מעיקרא הוי שלישי מדאורייתא ושני מדרבנן ועכשיו נמי הוי שני דרבנן כיון דאין אוכל מטמא אוכל דמאי מוסיף לו טומאה על טומאתו. משום דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל הוא רבינא משמיה דרבא. וכבר אוקימנא לה בגמרא י"ד ע"א אליביה נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא. מדרבנן מיהא מטמא ולפ"ז נוכל לומר דר"ח מיירי בשלישי מדרבנן ועושהו שני דרבנן. וליכא באמצעות שום משקה אבל לאוקימתא זו דאוקי הש"ס נימא קסבר ולפירוש ר"י שהבשר נטמא במשקין והוי שלישי משמע להי דאוקימתא זו היא אליבא דכ"ע בין למ"ד אוכל מטמא אוכל בין למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ולהכי סברי התוספות דודאי לא צריכינן לאוקמה במשקין אלא משום ר' יוסי דקאמר אינה היא המדה ולטעמיה אזיל דסבר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא אבל לר"מ דסבר דהבשר נטמא בוולד הטומאה דרבנן לא צריך לאוקמה במשקין דשפיר מיירי אוכל באוכל ומדרבנן. אבל לר"י דסבר דר"ח סג"ה מיירי בטומאה דאורייתא צריך לאוקמה באמצעות משקין ולכך קשיא להו לרבי יוסי שפיר אלא דעדיין יש להתבונן דבמאי פליגי ר"מ ור"י דלמה ר"מ מוקי לה בטומאה דרבנן ור"י מוקי לה בטומאה דאורייתא. ולכך אינה היא המדה דאי המשנה מקובלת הפירוש כר"מ למה פליג עליו ר"י ואמר אינה היא המדה. אמאי אינה היא המדה:.
ונ"ל דבהא תליא פלוגתייהו דר"מ סב"ל קלקול דרבנן כקלקול דאורייתא שהסברא נותנת ששוין הם ויבואו שניהם ולהכי מוקי לה בוולד טומאה דרבנן ומשום הכי יליף משם שפיר. אבל ר"י סב"ל קלקול דרבנן לא הוי כקלקול דאורייתא שדעתו מחייבת כך. שכיון שאינו מקולקל מדאורייתא הגם שהוא מקולקל מדרבנן לא נקלקלנו עוד יותר אפילו מדרבנן כיון שעדיין הוא בחשיבותו מדאורייתא וכמו שכתבו התוספות לעיל ד"ה התם פסול וטמא ע"ש ומשום הכי ר"י מוקי לה לדר"ח סג"ה שאמר ששורפין בשר הנטמא בוולד עם בשר הנטמא באב בבשר שנטמא מדאורייתא בוולד כגון שנטמא במשקין הבאים מחמת שרץ דלסברתו משקין מטמאים אחרים דאורייתא שבזה מעמיד סברתו דסבר דדבר שהוא טמא מדרבנן לא נקלקלו עוד יותר ודר"ח במקולקל בדאורייתא מיירי. וה"ה דמצי לאוקמה בבשר שנטמא בעצים ולבונה שנטמאו במשקין או באוכל: