קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(ה)
שם והא אין אוכל מטמא אוכל וכו'. מריהטא דפרכת הש"ס משמע שאין אוכל בעולם אפילו שנטמא באב הטומאה ואפי' במת עצמו שהוא עצמו אב הטומאה אין מטמא אוכל. ועי' תוס' לקמן י"ז ד"ה רביעי בקדש בעא מינייהו שכתבו דדבר שאין לו טהרה במקוה שאינו נעשה אב הטומאה היינו לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ומשקין נעשה אב הטומאה ע"ש. אבל ממאי דמייתי מברייתא ומקרא לא משמע אלא אוכל שנטמא באב הטומאה הוא שאינו מטמא אוכל. אבל אוכל שנטמא במת שהוא עצמו אב הטומאה יכולנו לומר שמטמא אוכל כיון דאב הטומאה חמיר בעלמא שמטמא אדם וכלים נימא שדין הוא שמטמא את האוכל אלא שמתני' קשיתיה דקתני עם בשר שנטמא באב הטומאה ולא קתני' שנטמא במת דאי הוה תני הכי שפיר ולא פריך. ועי' מ"ש בסמוך בסי' ז' ע"ש.