קרן לדוד על יומא· רבי דוד כהן־סקלי
דף פ.
בש"ס אמר ר' אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבוא ב"ד וירבה בשיעורין. והתניא אשר לא תעשינה וכו' השב מידיעתו מביא קרבן וכו' ור"ל השב ופורש ובודל מן העבירה מידיעתו ואם הודע אליו דקרא פירושו אילולי הודע אליו בשעת עבירה שהוא דבר איסור. שב ונבדל מן האיסור. עי' חולין ה' ע"ב ברש"י ד"ה השב מידיעתו ע"ש. והכא פירש רש"י ז"ל כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מיחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן דלא חייבה תורה אלא כזית איגורי וכו':
תמיהא לי טובא דאיך יחשוב ויעלה על לבו ר' אלעזר דבר זר כזה שדבר שהוא מפורש במשנה בכמה משניות ובכמה ברייתות ובש"ס ודינו פשוט דאוכל חלב בכזית. שיהיה למוד זה הוא טעות בידינו איך יחשוב ויחשוד על תנאים ראשונים ואחרונים שאפשר שהם טועים עד שיתן לנו עצה שנכתוב שיעורים וכו'. שאם באנו לחשוב מחשבות כאלו על דברי רבותינו ח"ו תופר תורה. ועוד תמיה לי כיון דאזלינן בתר השתא א"כ מאי פריך ליה וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב. ולמה לא מחייב דזה נמי קרינן ביה שב מידיעתו דאילולי היה יודע דב"ד עועים הם שהתירו לו פחות מכזית והאמת הוא מה שחדשו עתה ההלכה היה בודל ואינו אוכל. ועי' מהר"מ בן חביב בחידושיו בכאן ע"ש.
ונ"ל לומר דחדא מתרצא חברתה דח"ו שר' אליעזר יחשוב מחשבה זו שיטעו הב"ד הקודמים. אבל הענין הוא כמו דאיתא בעירובין פרק קמא י"ג ע"ב שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו. יצתה בת קול ואמרה להם אלו ואלו דברי אלקים חיים. ושאל הריטב"א ז"ל בחידושיו דשאלו רבותינו הצרפתים ז"ל דהיאך אפשר שיהיו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים. מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהיה מסור לחכמי האמת מישראל שבכל דור ודור ויהיה ההכרעה כמותם. ונכון הוא לפי הדרש. ולפי דרך האמת יש טעם בדבר ע"ש ועי'. במהרש"א שם בעירובין בחידושי אגדות ובשני לוחות הברית דף ח"י ע"ד:
וא"כ כל חכם יעשה בדעת בדורו כפי מה שנראה לו בהכרעתו כפי דורו. ואם יבא דור אחר ויראה לו לחכם בדורו שההכרעה היא כנגד הראשון יצליח במאמר פיו ואין כאן חשש משום טעות הראשון כי כולם דברי אלהים חיים. ומשום הכי בא ללמדנו להועיל ר' אלעזר דאוכל חלב בזמן הזה דהכרעתינו הוא בשיעור בינוני צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבוא ב"ד אחר ויכריע נגד הראשון וירבה בשיעורים. ולהכי פריך דאי ירבה בשיעורין ויכריע דמחייב אכזית קטן מי מחייב האי דאכיל קודם שנתחדשה ההלכה האחרונה הא דאי נמי הוה ידע דחלב הוה אלא שאין שיעור כהכרעת חכמי זמנו היה אוכל ולא חייש למה שיתחדש ההלכה דאין לו לחשוב אחר בית דינו שהכריעו כך שבאמת שמה שהוא אמת הוא כפי דורו וכפי זמנו. וא"כ אינו שב מידיעתו. ונ"ל שלכך נתכוון רש"י ז"ל בד"ה והתניא וכו' דכתב דא"נ היה יודע וכו' הוה אכיל דהא השתא קים לן דלא חייבה וכו' דר"ל דאזלינן בתר השתא כפי הכרעת חכמי הזמן דהשתא ואפילו יהיה האפשרות שיודעים אנחנו שעתיד דור אחר לאסור או להתיר. אנן אזלינן בתר השתא מיהא. דהעתיד עדיין. כן נראה ונכון הוא בעזרת האל ממני יצאו כבושין נא"ה כהד"ס.