קרן לדוד על יומא· רבי דוד כהן־סקלי
דף עז.
וכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר וכו'. וצמא ממים. עיף ממאי לאו מרחיצה. נ"ל לומר דמשמע ליה להש"ס דעיף מרחיצה ולא אמרינן דעיף מטורח הדרך כמשמעות עיף בכל מקום הוא מדהטיל הכתוב עיף בנתיים בין רעב לצמא ולא הקדימה או איחרה להם משום הכי משמע ליה שעיף דבר השוה לרעב וצמא וכמו דרעב וצמא מחסרון דבר גם עיף מחסרון דבר ודו"ק.
שם אלא אמר ר' יצחק מהכא וכו'. מלת אלא הכא לכאורה אין לה מובן שהרי עדיין אנו צריכין למודעי מקראי דדוד :ויש לישב ולומר דר"ל אלא דלאו מקראי דדוד בלחוד ילפינן אלא צריכין אנו לקרא דשלמה בנו נמי וק"ל.
שם ודילמא משתיה מי כתיב בנפש עיפה על נפש עיפה וכו'. קשה לי דמאי פריך ודילמא משתיה הא כתיב בהדיא צמא שהוא שתיה ועוד מאי מתרץ ליה מי כתיב בנפש דמשמע דאי כתוב כך דמשמעותיה שתיה אז אמרינן כיון דמצינו דעיף נאמר על שתיה גם עיף הנאמר בדוד על השתיה. וקשה לי הא בשמואל ב' ט"ז קרא והיין לשתות היעף במדבר ע"כ. וא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתה דנימא דעיף דדוד משתיה דהא מצינו בקרא עיף משתיה. ויש לומר דהכי פירושא דש"ס ודילמא משתיה ור"ל וקרא דשמואל מוכיח דוהיין לשתות היעף. וא"כ ע"כ לומר דהאי עיף וצמא הכל משתייה אלא דחד ממים ואחד מיין או שאר משקין כיון דלא נמצא בקרא בהדיא עיף מרחיצה כמו דנמצא עיף משתיה על כרחיך לדחוק אנפשין ולוקי קרא בתרי מיני שמיה. ולכך השיב לו מי כתיב בנפש עיפה על וכו' וא"כ כיון דמצינו קרא להדיא נמי עיף מרחיצה אית לן לאוקמי קרא דעיף ברחיצה וצמא משתיה דהיינו מכל שתיה כפשטא ולא לדחוקי נפשין כדסלקא דעתין מעיקרא ודו"ק.