קרן לדוד על חולין· רבי דוד כהן־סקלי
דף פד.
בש"ס ולפרקינהו וליכסנהו. בעינן העמדה וכו'. יש לדקדק דמאי פריך וליפרקינהו וליכסינהו, נימא כיון דבשעת שנכנס לחיוב רוקת הכיסוי היה ברשות הקדש שאינו מחוייב בכסוי א"כ כבר פקע עליה מצות. ולהכי אף אם יפדהו אחר כך לא יתחייב במצות כסוי כדין המקדיש ולא פדה עד שנמרח ביד הגזבר דפטור מן המעשרות וכדאיתא במסכת פאה פרק ראשון משנה ואו' המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר ופירש שם הרב רבע"מ וז"ל אבל אם נתמרח הגורן ביד הגזבר הואיל ובשעה שהיה ראוי שיוקבע למעשר דהיינו בזמן המרוח היתה ביד ההקדש אין הפודה חייב להוציא ממנו מעשרות שההקדש פטור מן המעשרות. ועי' בפירוש שם במשנה:
ויש לומר דשאני התם שאין ההקדש מחוייב במעשרות דבקרא כתיב דגנך שלך ולא של הקדש ובזמן שהוקבע היה פטור משום שהוא של הקדש. אבל הכא אין פטור הכסוי הלוי במה שהוא של הקדש שהרי קדשי המזבח לפום השתא חייבים בכסוי. אלא דבקדש בר"ה פטור מכסוי משום אריה דרביע עליה והוא משום שחיטה שאינה ראויה שאינם נאכלין ולכך אף שההקדש חייב בכסוי כמו חולין מ"מ שחיטה שאינה ראויה היא שפוטרת מהכסוי דגם בחולין נמי בשחיטה שאינה ראויה אינו חייב לכסות וכיון דהדר חזי בפדיונו והוא בר חיובא ולכך לא פקע חיוביה עליה אלא מתלא תלי בפדיון ובהבטל הסיבה יבטל המסובב. וכ"ש דאתי שפיר למאי שכתבו התוספות בתירוצם בד"ה וליפרקינהו וכו' דכתבו דכיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה ליה למפרע שחיטה ראויה וכו' ע"ש. ועי' מציעה דף פ"ח ע"א וע"ב ועי' שם בתוספות ד"ה תבואת זרעך וכו' ע"ש ודו"ק.
תם מסכת חולין
סוף הספר