קרן לדוד על ברכות· רבי דוד כהן־סקלי
דף מו.
תוס' ד"ה לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל וכו' שכתבו וז"ל מיהו יש ליישב הני תרי לישני דרבי יוחנן כשבעל הבית מסב עמהם וכו' עש"ב נ"ל לומר שהתוס' נסתפקו לענין דינא כיהי עבדינן אי כרב הונא דמן בבל דבוצע מברך או כהא דרבי יוחנן משום רשב"י דבעל הבית בוצע ואורח מברך דמלישנא דש"ס לא מוכח מידי כיצד עבדו בענין ברכת המזון אי רבי זירא הוא דבירך או רבי אבהו דלא ידעינן מה נעשה בענין זה. ומלשנא דש"ס דקאמר בתחלה אחר שקלא וטריא שהיה בניהם קאמר שרא להו. אבל בענין ברכה לא קאמר הכי ולא גלה דעתו הש"ס בזה נר' לכאורה דלא בירך רבי אבהו:
ולהכי באו התוס' וקאמרי מיהו יש ליישב הני תרי לישני. דהיינו דרבי יוחנן משום רשב"י ודרב הונא דמן בבל. דרבי יוחנן כשבעל הבית מסב וכו' והיינו שקלא וטריא שהיתה בניהם בין רבי' זירא ורבי אבהו. דרבי זירא היה סובר דבכל גוונא מיירי רב הונא דמן בבל. דאפי' אם היה בעה"ב מסב עמהם גם בזה קאמר רב הונא בוצע מברך. וא"כ כיון שבצע רבי אבהו הוא המברך ופליגי הני תרי מימרי. ורבי אבהו השיב לו שיש ליישב הני תרי לישני דלא פליגי דרב הונא מיירי כשאין בעה"ב מסב עמהם ורבי יוחנן מיירי כשבעה"ב מסב עמהם וכיון דיש להם יישוב למה עבדינן בינייהו פלוגתא. ומסתמא כיון דהשיב רבי אבהו דברים המתיישבים על הלב הסכים רבי זירא לדברי ר' אבהו ובירך רבי זירא שהוא האורח. והיינו טעמא דלא קאמר בש"ס בירך להו רבי אבהו כדקאמר בתחלה ודוק:
ועיין למהרש"א בזה דפירש דהני לישני דקאמרי התוס' שיש לישב היינו מה שמוזכר הכא בדברי רבי יוחנן עם הא דרבי יוחנן שמוזכר בש"ס לקמן שאמר הגדול מברך וכו' ע"ש ובאמת העיקר חסר בדברי התוס' דהו"ל לאתויי הא דרבי יוחנן לקמן ולימא דיש ליישב הני תרי לישני דרבי יוחנן וכ"ו. הא שמוזכר הכא והא דרבי יוחנן לקמן שאמר דגדול מברך ע"ש ובאמת העיקר חסר בדברי התוס' לפי פירושו דהו"ל להתוס' לאתויי הא דלקמן דרבי יוחנן ולימא דיש ליישב הני תרי לישני דרבי יוחנן וכו' ואנהו שתקי מכל זה ולפי דברינו הא דקאמר רבי אבהו לרבי זירא לשרי לן מר משום דהוה חביב עליה רבי זירא ועיקר הסעודה נעשית בשבילו ולהכי הו"ל כבעה"ב. ולהכי אמר לו לשרי לן מר' כ"ט לתמוז התרצ"ג.
סוף הספר