קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף ה.
שם נתנן נמי כרם רבעי וכו'. י"ל דאמאי לא מייתי מהא דתנן בר"ה ל' ע"ב בראשונה היו מקכלין עדות החדש כל היום וכו' התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש דהיינו שני ימים. ובסיפא קתני שם מתני' משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום ע"ש. ונמצא שאפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה לא היו עושים אלא יום א' קידש מכח תקנת ריב"ז הרי דהוצרך ריב"ז לתקן ולימנות עם חביריו לתקן תקנה זו אף דהתם נמי כבר עלה החששה שחששו מקודם לקלקול שיר דלאחר חורבן לא שייך שיר. וי"ל דכיון דלאחר התקנה היו מקבלים העדים מן המנחה ולמעלה והיו עושים עיקר מיום שני הכל תלוי בקביעות ב"ד ויום ב' הוא הקדוש מדאוריי' כל מילי בין לעצומו של יום בין למועדום א"כ הו"ל איסורו מדאורייתא ורב יוסף נחית לאשמועינן ממתני' דאף באיסור דרבנן צריך מנין אחר להתירו כדמסיק בש"ס בסמוך ולכך הוצרך להביא מהא דתנן כרם רבעי שעיקר איסור מדרבנן. ועי"ל דאי מהתם אין ראיה משום דהוה אמינא דשאני התם דגם אחר החורבן אית לן טעמא רבה לו' שאין מקבלין העדים מן המנחה ולמעלה דניחוש מהרה יבנה בית ב"ה. ויאמרו אשתקד שעשינו שני ימים כגון שלא באו עד הלילה מי לא אכלנו ביצה בשני השתא הא נמי ניכול כדאי' בש"ס בסמוך ומשו"ה הוה ס"ד לו' דגם אחר החורבן אין מקבלין מן המנחה ולמעלה להכי הוצרך לתקן ריב"ז:
שם מהלך יום אחד לכל צד ופיר"ש דגמרי' קודש קודש ממעשר וכו' אין הקשות דלמה לא התקינו תקנה זו ג"ך במעשר להעלותו במהלך יום אחד לכל צד די"ל דאין עישור אלא בפירות ולא בדגן תירוש ויצהר ועוד שהוא דבר מרובה ויש טרחא יתירתא. ועוד שהוא שכיח בכל שנה שהרי נוהג בכל שנה והוי דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו.