קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף ג:
ד"ה רבינא אמר הא דקא' רבי יוחנן וכו' קשה מאי אתא לאשמועינן בזה. וי"ל דנתכון בזה רש"י לקושית הרב בני שמואל ולתרוצו דהנה הרב הנז, הקשה. דאמאי לא קא' הש"ס דרבינא נמי סבר דביצה אסירה משום משקים שזבו ותרץ ז"ל דאיכא למדחי דלעולה לא סבר כן אלא רבינא לדבריו דרבי יוחנן קאמר ע"כ ע"ש. ונראה דלזה נתכוון רש"י ז"ל בלשונו הזהב רבינא אמר הא דקא' רבי יוחנן דרוצה לו' דלר' יוחנן קא' וליה לא סבירא ליה. כן נ"ל נכון וק"ל. ולעיקר קושייתו נ"ל לו' הא דלא קא' הש"ס הכי משום דרבינא ורב אשי הם שסדרו התלמוד ולהכי לא שייך לו' הכי:
שם רבינא בריה דרב עולא וכו' כתב הרב בני שמואל וז"ל אין להוכיח מכאן. דרבינא לית ליה הכנה דרבה מדלא מתרץ הך קושיא דרבי יהודה דאסר. הביצה מטעמא דהכנה דאיכא למי' וכו' ועי"ל דלא שייך לו' דר"י אית ליה הכנה משום דמשמע ליה לרבינא דרבי יהודה דקא' הביצה מותרת בשני אף ביו"ט שחל בע"ש דסתמא קא' ואי ס"ל נר"י הכנה תאסר אף ביום ב' כדאמרי' לקמן ותם אני לא אדע מאי קא' דאי משום דמשמע לרבינא דר"י קא' גם ביו"ט ב' שיום ראשון היה בע"ש דודאי זהו כוונת הרב דלא שייך לפרש דעל יו"ט ב' הוא דקא' שחל בע"ש דזה אין לו שחר כלל דמה עביד ע"ש בזה אלא ודאי כדאמרן. בפשיטות וא"כ אי כך משמעות דברי ר"י עדיין גם השתא דפירש רבינא בעומדת לגדל ביצים מיירי ר"י תקשי לך דהיכי קא' תאכל בשני דמשמעותו אפילו הוא שבת נימא דשמא אתמול קדש ומגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא דשבת אלא דלזה י"ל כמ"ש התוס' לקמן ד"ה נימא קסבר רב קדושה אחת היא דלא אמרי' מגו משום יום שהיא לשעבר אלא דעדיין קשה הרישא דומיא דסיפא וא"כ כי היכי דתאכל בשני משמע אפילו בשבת הכא נמי ברישא דכלכלה דאוכלה בשני משמע אפי' בשבת זה לא יתכן דהכא שמא שניהה קדש דשמא ע"ש שהוא י"ט ראשון הוא קדש ויום שבת קדש ואין יכול להתנות:
שם אחד ביצה שנולדה וכו' אסור לטלטלה וכו' הא דאסור לטלטלה אפילו לצורך גופה לכסות בה הכלי אע"פ דקי"ל שכלי שמלאכתו לאיסור מטלטלין אותו לצורך גופו ומקומו כמ"ש מר"ן בש"ע סי' שח' ס' ג' וכן קי"ל דמותר לטלטל שברי כלים שנשברו בשבת הגם שהם נולד כמ"ש מר"ן ז"ל שם ס"ו וי' י"ל דזה גרע טפי שאין בה שייכות כלי כלל ודוק'.
שם וספיקא אסורה וכו' בשלמה לרבה וכו' הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא וכולי. מכאן משמע דכיון שחייבתו תורה להזמינו בפה מאתמול שהוא חול כדכתיב והיה ביום הששי והכינו אה אשר יביאו אם לא הכין אותו דבר מאתמול אסור לאוכלו מן התורה בשבת כיון שלא הוכן מאתמול כהאי ביצה שנולדה בשבת ולא הוכנה מאתמול ולהכי כיון שהיא אסורה היום מן התורה באכילה אף בספיקא יש לאסור וצ"ע שהרי אף באפיה ובשול דבידים אמרה תורה את אשר תאפו אפו מבעוד. יום עי' רש"י ב' ע"ב ד"ה והכינו ע"ש. ואפ"ה מצינו לר"מ דס"ל שאם לא בישל. מבע"י ובישל בשבת בשוגג יאכל בו ביום הגם שהתורה הזהירתו שיכין בישולו מבע"י אם לא הכין לו ושגג ובישל בשבת הגם דהוא עבד איסורא מ"מ התבשיל מותר בו ביום ומאי שנא הכא דאסורה הביצה שנולדה בשבת והחמרנו. אפילו בספיקא דלכאורה דלא גרע נולדה מנתבשלה בידים וצ"ע כעת. וצ"ל דהכא שאני שהתורה אסרתו בפי' אם הוכן ביו"ט לשבת אפילו הכנה בידי שמים וב"ש דבידי אדם אי לא אמרי' הואיל שהרי בפירוש אמרה תורה והכינו את אשר יביאו ור"ל והכינו בחול את אשר יביאו בשבת לסעודתן וכיון דמוקמינן להאי קרא בהכנה והזמנה בפס וכן בהכנה דבידי שמים דצריכין להיות בחול ולא ביו"ט ושבת ע"כ לו' שלא בא הכתוב להזהירו על הכנה דבידי שמים שלא יעשנה ביו"ט או בשבת שאינה בידו להזהירו עליה כיון שהיא בידי שמים אלא ודאי שלא בא להזהירו אלא על דבר זה שאם הוכן בידי שמים בחול הוא שיאכל ויביאנו על שלחנו בשבת אבל אם הוכן בחסד אל ביו"ט דהיינו דבידי שמים אינו יכול לאוכלו בשבת אבל בהכנה דעל ידי אדם דהזהירה תורה אתא שר תאפו אפו נניח ההזהרה כפשטה שלא יאפה כ"א בחול לשבת ולא יאפה מיו"ט לחול אבל לא בא להזהירו שלא יאכל בשבת אלא מדאפוי בחול ולא מדאפוי ביו"ט ולהכי לקמן יז' ע"א אבעיא לן עבר אפה ואפה מאי. ר"ל עבר ואפה מיו"ט לשבת מהו שיאכל בשבת ע"ש ולא תיקשי לך על האי פירושא דידן שאמרנו שההזרה ואת אשר תאפו אפו אפילו נניח כפשטה שבא להזהיר שלא יאפה לשבת כ"א בחול ולא ביו"ט א"כ הכא משמע דאיסור אפיה ביו"ט לשבת מן התורה ולקמן יז' ע"ב מסיק הש"ס איסורא דשבת שאני ופירש שם בד"ה איסור דשבת בישול שבת וכו'. אבל עבר ואפה בי"ט לשבת איסורא דרבנן הוא דעבד ע"כ משמע שאין בו איסורא דאורייתא י"ל דהתם הש"ס לא אזיל בשיטת רבה דהכא אלא אזיל כשיטת מ"ד דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט או משום דאמרי' הואיל ומקלעי ליה אורחי' חזי ליה. וכדאיתא בפסחים מ"ו ע"ב בפלוגתא דרב חסדא ורבה ע"ש בסוגייא ודוק':
שם מיתיבי אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' כתב מהר"ם שיפ' וז"ל. יש לדק' מאי קושיא דלמא אינהו ס"ל נמי דביצה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסור משום מוקצה כר"ן הך מתני' פלוגתא דב"ש וב"ה לא מיתיקמא בהכי משום קושיא דא"כ לפליגו בתרנגולת מש"ה מוקי פלוגתייהו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת ד"ה אסור ובהכי איירי ברייתא דאחד ביצה וכו' ע"ש מה שסיים. ונ"ל ליישב דהא אמרינן לעיל בסמוך כרבה לא אמרי' הכנה לית להו וכיון דלית להו הכנה לית להו מוקצה מדאוריי' כדפיר"ש לעיל בד"ה לטעמיה דאמר רבה ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא והכינו והזמינו וכו' ע"ש א"כ צריך להזמין מבע"י למחר כדי שלא יהיה. אסור משום מוקצה וכיון שהם לא הצריכו הכנה לית להו איסור מוקצה מדאורייתא אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. אבל רב נחמן כבר תירצו המפרשים לעיל שיש לו הכנה וכמו שתרץ איהו גופיה מהר"ם שיפ' לעיל מזה דר"נ אית ליה הכנה אלא דנר' ליה לר"ן דוחק לאוקומ"ל מתני' בהכי בי"ט אחר השבת דמשמע ליה מתני' בכל ענין איירי ולית ליה גזירת אטו וכו' ולהכי מוקי לה באיסור מוקצה אבל ריץ' וריו' דדחקו לאוקמה. משום גזירה ולא אוקמוה משום הכנה משמע דלית להו הכנה אבל ודאי ס"ל מוקצה אסור מדרבנן אבל כיון דמדרבנן דוק' ספיקא לקולא ודוק'.
כתב הרמב"ם פ"א מה' שביתת יו"ט הלכה כ' וז"ל וכשם שאסור לאוכלה כך אסור לטלטלה ואפי' נתערבה וכו' וכתב ע"ז הרב בני שמואל בחדושיו להרמב"ם וז"ל ומלשון רבינו משמע דס"ל הא דקתני ואם נתערבה באלף וכו' קאי אודאי ולא אספיקא ונר' הטעם משוה דהוי ספק ספיקא ואפי' מדאורייתא לקולא ע"כ. וכן כתב הרב ב"י באו"ח סי' תקיג' שם ה' המגיד וכתב שכן היא ס' הרשב"א ז"ל. וכן נראה מדעת הרמב"ם ע"ש. ובש"ע העתיק בא"ח כל' הרמב"ם ז"ל ע"ש. וקשה לי דלפי דבריהם ז"ל דספק ספיקא כה"ג מיקרי ס"ס עי' יוד' סי' קי' סעיף ט'. ואפי' בדבר שיש לו מתירין כהכא מותר. א"כ גם אם נתערבה קאי אודאי נולדה בי"ט מ"מ עדיין הוי ס"ס ספק אם היא זו שנתערבה או לא דכל אחד מהתערובת מספקינן לה בזה ואת"ל היא זו שמא היום חול וכדאמרינן מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני דשמא היום חול ולמחר קדש וכדאמרינן לענין עירוב שאם שכח שלא ירב אם הוא ביו"ט של גליות יכול לערב על תנאי כדפסק מר"ן ז"ל בא"ח סי' תקכז' ס' כב' ע"ש הרי דגם ביום ראשון מספקינן ליה דשמא חול הוא וא"כ הוי ס"ס דבלא זה לא קשה הגם דבאמת קי"ל דאפילו בדאורייתא ס"ס מותר מ"מ הכא אסור אי משום דהוי דבר שיש לו מתירין או משום דספק הראשון בגופו והספק השני בתערובת ולהכי לא מיקרי ס"ס וכדפסק מר"ן ז"ל ביוד' סי' קי' ס' מ' ע"ש. אבל לפי דבריהם שאם היא ספק ונתערבה מותר גם ודאי יתירו משום דהוי נמי ס"ס. וכן קשה לי נמי אדברי תוספות לקמן ד"ה ואחרות באחרות דכתבו דנוכל לפרש דנתערבה באלף אאיסור עצמו קאי ור"ל דקאי אודאי וא"כ לרבה אודאי נולדה בי"ט קאי דילדידיה כל הברייתא לא איירי אלא בי"ט וא"כ ר"ל כיון דקאי אודאי אם כן אם נתערבה לא הוי אלא ס' אחד ולא הוי ס"ס וקשה באמת הא אפי' קאי אודאי כולה בי"ט הוי ליה ס"ס כדאמרן. ואפשר לו' כיון דהאידנא ידעינן בקבועה דירחא כדאמר לקמן דאנן בקיאין בקביעא דירחא א"כ הראשון ודאי קדש והשני. ודאי קדש משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם וכו' כדלקמן ד' ע"ב ולהכי ליכא ספיקא בזה כלל ואי תיקשי לן דא"כ דזה קדש וזה קדש א"כ הוי כי"מ ושבת הסמוכים דהם שני קדושות וא"כ למה בשבת ויו"ט קי"ל נולדה בזה אסורה בזה ולמה בשני ימים טובים של גליות קי"ל נולדה בזה מותרת בזה עי' לקמן בש"ס העי' בש"ע סי' תקיג' סעיף ה' וכן עדיין תקשי לן מהא דיכול לערב על תנאי משום. דממה נפשך אחד הוא חול. והנה לקושית מאי שנא שני ימים טובים משבת וי"ט. י"ל דשאני שבת וי"ט דאסורה זב"ז משום הכנה דרבה וכדמסיק הש"ס לקמן ד' טעמא דרב דאמר נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דבידי שמים ונימא דלא אסרו הכנה דבידי שמים אלא משבת ליו"ט אבל מי"ט לי"ט חבירו לא אסרו הכנה דבידי שמים. אבל עדיין קשה מהא דיכול לערב על תנאי. על כן צריכים אנו לו' שאף האידנא דאנו בקיאין בקביעא דירחא לא רצו להחמיר ממה שהיה בתחילה ודי לנו לאחוז במנהג אבותי' בין לקולא בין לחומרא וכיון שהיה מתחילה הדין שאם נולדה בזה מותרת בזה וכן היו מתנים על העירוב ברא' הניחו חכמים הדבר כמו שהיה מתחי'.
שם אלא אי אמרת ספק טריפה ותבטל ברובה. וקשה לי נימא דהאי אם נתערבה קאי ארישא דבריי' דהיינו אודאי נולדה בשבת או בי"ט וכ"ש למש"ל הרמב"ם והרשב"א דאם נתערבה קאי אודאי ולא אספיקא ולכאו' י"ל דאי קאי ארישא אודאי נולדה בשבת או בי"ט הדרא קושיא לדוכתה דלמה אם נתערבה אסורה ולא בטילה הא הוה לי ספיקא דכל אחת מהתערובת מספקינן לה בזה וספיקא דרבנן לקולא הגם דלא דמי האי ספיקא להא ספקה אסורה דברייתא דהתם ספק בגוף האיסור אם איכא אם לא ולא הוקבע איסורא ולהכי קי"ל טפי אבל כאן הוקבע איסורא דודאי איסורא איכא הכא אלא דלא ידעינן ליה היכא והוה ליה כחתיכה משתי חתיכות דחמירא דאית בה בעלמא חיוב אשם תלוי כיון דהוקבע איסורא לאפוקי חתיכה אחת מסופקת לית בה חיוב אשם תלוי אם אכלה והיא ספק חלב ספק. שומ"ן מ"מ לענין ספק כולם שוים וספקייהו לקולא אלא דאם נתערבה בודאי מצריכינן תרי דהתירא דהיינו חד בתרי ואפילו באיסורא דרבנן וכדאי' בהגה ביו"ד סי' קט' סא'. ועי' בפתחי תשובה שם ס"ק א'. ועי"ל דע"כ צריכין לפרש האי ואם נתערבה אספיקא קאי דהיינו על הטרפה או כדעת ר"ת שהביאו התוס' לקמן ד"ה ואחרות באחרות דקאי אודאי טרפה או כדעת ר"י והיא דעת מר"ן בש"ע יד' סי' קי' סעי' ט' דקאי אספק טרפה. דאי קאי ארישא דברייתא אנולדה בשבת או בי"ט קשה דא"כ מאי קמ"ל בדין זה דספק טריפה אסורה פשיטא דהרי זה ככל ספק של תורה שהוא אסור דבשלמא לרבה ניחא דנימא דבא לאשמועינן דאיסור הביצה מדאורייתא ומשום הכנה ולכך ספיקא נמי אסור אבל אי היא ספק טריפה מילתא דפשי' היא אבל אי אמרי' דאם נתערבה קאי אספיקא אסורה נימא דנקטה משום סיפא לאשמועינן דאם נתערבה לית לה ביטול אפילו באלף ולהכי פריך שפיר אלא דעדיין יד הדוחה יכולה לדחות דאי מהא לא אירייא דאתא לאשמועינן בספיקא אסירה אפילו בטלטול ולכך י"ל דאי קאי ארישא א"כ למה הטיל הך בבא דוספיקא ביניהם הו"ל להקדים התנא דין דאם נתערבה ואחר כך יאמר וספיקה אסורה ודו"ק.
שם הניחא לרשב"ל וכו' הא דמשמע מסוגייא דהכא דבכל איסורין אית לן הכי כל שדרכו לימנות או את שדרכו לימנות לא בטיל הגם דר' לא קא מיירי אלא בכלאי הכרם שהוא חמיר באיסורא שהוא מאיסורי הנאה וחמיר בשיעורו שהוא בר"א ומנ"ל שאף בשאר איסורין סובר כן. יש לו' מדחכמים נשמע לר' מאיר והרי ראינו שחכמים דברו גם בשאר איסורין כגון אגוזי פרך וחלפי תרדין וכו' אלא דיש לדחות דכל זה הוא בכלאי הכרם ובערלה נמי דכולהו איסורי הנאה נינהו ושיעורן שוה וע"כ צ"ל דהש"ס שמיע ליה זה דה"ה בשאר איסורין מהא דתנן ליטרא קציעות דתרומה שאין איסורא מאיסורי הנאה ואף איסור אכילה ליכא ועוד שפירות האילן אינם חייבין בתרומה אלא מדרבנן ואפ"ה כיון שהוא דבר שבמנין לא בטיל:
רש"י ד"ה לספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא ולאו בי"ט איירי ע"כ. אילולי פירש"י הייתי. מפרש דבא לאשמועינן דספק טרפה אסורה בטלטול וקאי ארישא דברייתא ואפילו באלף כולם אסורין לטלטל ויש ליישב להעמיסו בפי' רש"י ורוצה לו' דאיידי דאיירי באיסורי ביצה דהיינו באיסורי טלטול ביצה בי"ט.
רש"י בא"ד, ספק שנולדה מתרנגולת טרפה וכו'. נ"ל דבא לומר דדוקא כה"ג שנולדה מתרנגולת טריפה אבל לא איירי שהספק הוא באם נולדה מתרנגולת ספק טריפה דא"כ הוה ליה דשיל"מ שיש להמתין עד י"ב חדש או עד שתטעון פעם אחרת להכי פירש שנולדה מתרנגולת טרפה ולאפוקי מס' הרשב"א ז"ל שהביא הטור בי"ד סי' קב' ופסקה מר"ן שם בש"ע או י"ל דנקט רש"י דבר פשוט כגון שנולדה מהטרפה שהוא דרך פשוט ודאי שאין לו מתירין וק"ל.
שם הניחא למ"ד לקמן ע"ב. יש לראות מה כיון רש"י בזה במאמרו לקמן. ונ"ל דבא ליישב קושית הגאון מהר"ם שיף דהוי כעין גברא אגברא קא רמית להכי פירש רש"י לקמן ור"ל דלקמן בא הדבר מפורש דהקושיא היא לר' יוחנן הוא שאמר את שדרכו לימנות שנינו והכא קושיתינו נמי לדידיה שאמר שאיסור הביצה משום משקין שזבו כדאפיך הש"ס לעיל. ועי' להביאור על מהרם שיף ודוק'.
שם רש"י ד"ה יעלו באחת ומאתים וכו' יעלה א' מהן וידלק והשאר מותרים וכו' עי' מהרש"ל מה שהשיג על רש"י בזה מפ' ב' דערלה משנה א' וכבר השיגו רבי שמשון שם והרב בני שמואל יצא לישע רש"י ז"ל וטרח להצילו בכל מה שיכול להציל וכתב להליץ בעד רבינו מאור הגולה דהא דאמרינן התם שאין צריך להרים היינו כשאין דרכן לימנות דמודה ר"מ לחכמים דבטיל באחד ומאתים אבל כשדרכן לימנות כגון חבילי תלתן דס"ל לר"מ שאין בטלין ס"ל לחכמים כשיבטל בא' ומאתים צריכין להרים האיסור ע"ש משום חומרא דהוי דבר שבמנין לא בטל להכי לפחות נדליק אחד מהם ע"ש מה שסיים. ולי הדך נ"ל ליישב ולו' דרש"י סובר ומפרש דהא דקתני התם ואין צריך להרים אדסמיך ליה קאי והוא דהתם תנן הכי התרומה ותרומת מעשר וכו' עולים בא' ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים בא' ומאתים ומצטרף זע"ז ואין צריך להרים. ורש"י מפרש האי ואין צריך להרים קאי אמצטרפים זע"ז דהוי ליה זה חצי שיעור וזה חצי שיעור כפי שיעור ההיתר שיש שם דהוי ליה ההתר יותר ויותר מא' ומאתים לגבי כל חד מינייהו ולהכי אין דצריך להרים. אבל ביש בכל אחד חלק א' ממאתים ואחד צריך להרים. עוד י"ל דהא דכתב רש"י ז"ל דצריך להרים היינו דוקא בחבילה של תלתן שנתערבה עם חבילות אחרים שאם נחלף חבילה אחת מהן יכול להיות שהיא היא שנתערבה ויש לתלות בה שנסתלק האיסור. אבל אם יהיה התערובת במין קטנית או תבואה או זרעים שמדה אחת אפילו קטנה יש בה כמה גרעינין והגרעינין מתערבין ונבללים זע"ז אין סברא שאם יסלק מדה אחת מהתערו' שיכול להיות שכל גרעיני המדה האסורה נאספו ובאו אל תוך מדה זו שסלקנו ודוק' באיסור נפרד כי הך דחבילי תלתן הוא דתלינן בזה אבל באיסור שמתערב ונבלל נראה אי מסלקו כחוכא ואטלולא ומשו"ה אין צריך להרים ובהכי מיירי מתני' דפ"ב דערלה ואפ"ה בתרומה צריך להרים אף בדבר שמתערב ונבלל לא משום דתלינן בה אלא משום גזל השבט ודע דרש"י ז"ל אזיל בשיטה זו גם בדב' שאין דרכו לימניו והוא מאיסורי הנאה כי הכא סובר שצריך להשליך אחד כמ"ש במס' ע"ז דף פד' ע"א ד"ה תרתי אית ליה וז"ל דבר שבמנין ואיסורי הנאה דאיכא תרתי וכו' אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו לימנות בטל ומשליך אחד לנהר והשאר נותן וכו' ע"ש. ומכאן תשובה למ"ש הרב בני שמואל ז"ל דרש"י כתב זה דוק' משום שהוא דבר שבמנין לכך הצריך להשליך א' שהרי חזינן לדעתו דרש"י ז"ל בהא דע"ז אפי' דבר שאין דרכו לימנות צריך להשליך. אבל לפי משכ' אנן בענד' אתי שפיר. עי' בטור א"ח סי' תעז' שהביא דברי רש"י דע"ז ודברי הרא"ש ועי' ב"י ז"ל משכ' והעתיק בזה.
עוד יש ליישב ולומר דדעת רש"י היא שאין סברא לו' שאין צריך לסלק משם האיסור ולהשליכו ויהנה מאיסורי הנאה אלא דהחילוק בין תרומה לערלה וכלאי הכרם הוא זה דבתרומה אמרו דצריך להרים ממנו תרומה שנפלה ואז מותר לאכול מן השאר וכן ומשמ' מפ' כא' דשבת משנה א' ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע ע"ש בר"ע וחשבנוהו כדבר שעדיין לא הרימו ממנו תרומה ועדיין בטבלו שיש בו חיוב מיתה דמשום שאינו צריך להרים אלא משום גזל השבט אם אמרו דצריך ליתן לכהן דמי תרומתו או שיוכל לאכול מהדמוע עתה אלא שיתן לכהן גם אחרי אכלו ואחרי שתה יזלזל בזה וזמנין דלא יהיב ליה אבל עתה שתקנו שירים ואח"ך יאכל אינו נמנע מלהרים וליתן לכהן אבל בערלה וכלאי הכרם דחמירי להו לאינשי משום שהן איסורי הנאה לא הצריכוהו להרים ואחר יוכל ליהנות מן השאר דודאי בזה לא אתי למפשע שלא ישליך אחד ייהנה מן האיסור ולהכי אין צריך להרים מעיקרא אבל באמת צריך הוא שלא ליהנות מן האיסור. וראיה לתרוצינו זה מדברי הרשב"א והרמב"ן ז"ל הביאם הרב מבוא שערים בס' שערי דורא בסי' מ' סק' ד' וז"ל הלא מפרש בירושלמי מפני גזל השבט פי' גזל הכהן שהתרומה שלו וכו' וא"ת א"כ למה תיקנו גבי תרומה שצריך להרים מאה וא' בשיעור תרומה שנפלה ולא תיקנו שיתן דמים כבר תירץ הרשב"א בתשובה סי' תשל' והרמב"ן סי' קפב' שאם תקנו שיתן דמים זימנין דלא יהיב דמים אבל עתה שתיקנו שירים ואחר הרמתה מדמעת לא נמנע מלהרים עכ"ל. עי"ל דלעולם מן הדין אין צריך להרים ולסלק האיסור אחד שנתבטל כמו שמוכח מפב' רמרלה ומ"ש רש"י כאן יעלה אחד מהן וידלק היינו מדרבנן או מצד חומרא לא מן הדין וכמו שכתב מור"ם בהגה בש"ע יו"ד סי' קט' סעי' א' וז"ל ויש מחמירין להשליך א' הגהות ש"ד בשם מוהר"ם ורש"י בע"ז ע"ד ואינו אלא חומרא בעלמא ע"כ ע"ש.