קרן לדוד על בבא קמא· רבי דוד כהן־סקלי
דף עח.
בש"ס כי אתמר דרבא לטמא שנולד מן הטהור וכו' ודלא כר"י וכו' נ"ל דר"ל דרבא אזיל בשיטת ר"א דס"ל בבכורות ז' ע"א דבא הכתוב להוסיף על המותר ואיזה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא. ודריש לה מדכתיב שה כשבים ושה עזים תרי זמני שמע מינה דאפילו מצד האם ולא מצד האב כפירוש רש"י שם בבכורות ע"ש ונ"ל דר"ל דמדכתיב שה שה משמע ליה אפילו מקצת שה ודוקא התם דכתיב תרי זמני הוא דאמרינן אפילו כלאים דטמא הואיל ואיכא מקצת שה מותר אבל במקום דכתב שה אחד ולא תרי זמני. אמרינן דמשמעות שה דוקא שה ולא כלאים והיינו דאמר רבא זה בנה אב ר"ל זה הפסוק דכתב ביה תרי זמני שה בנה אב דבכל מקום שנאמר שה אחד ולא שנים אינו אלא להוציא את הכלאים דהיינו שעיבורו מן הטמא. וא"כ בפטר חמור דלא כתב אלא שה אחד להוציא את הכלאים כעין זה הוא דאתא וקאמר הש"ס זה דלא כרבי יהושע. דרבי יהושע לא דריש כלל. שה דהא דאמר כלאים שעיבורו מן הטמא אינו מדכתיב שה אלא מדכתב כבשים ועזים בלשון רבים ולא כתב שה כבש ושה עז דהוה משמע אף דלא הוי אלא מצד אחד עז או כבש וכתב כבשים ועזים משמע דצריך שיהיה מתרי צדדי כבש וכבשה או עז ותיש לאפוקי מצד אחד עז ומצד אחד מדבר טמא שהוא אסור. ולפי פירשנו אתי שפיר גרסתינו דבכל הספרים גרס רבי אליעזר מתיר בכלאים אליעזר ביוד' והוא בר פלוגתיה דרבי יהושע דהתיר בכלאים דעיבורו מן הטמא באכילה משום שה שה תרי זמני לאפוקי בפטר רחם חמור דכתב זמנא חדא בא להוציא הכלאים אם עבורו מן הטמא שאין לפדות בו שזה הוא הכלאים דלא מקרי שה. אבל הכא מתרי מיני טהרה מיקרי שהו פודין בו שפיר ודו"ק: