קרן אורה על תענית· רבי יצחק מינקובסקי
דף כא:
גמרא איכא מותנא בארעא דישראל כו'. יש לדקדק מאי דייק הש"ס טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה ושפחה לא מ"ד רב נחמן הא במתני' תנינן להדיא דאין מתענין אלא סביבותי' אבל הרחוקים ממנה אין מתענין ועוד הא דגבירה ושפחה גופא תקשי במתני' משמע דאפילו בא"י אין מתענין אלא סביבותי' ובא"י גופא לא יתענו הרחוקים ובח"ל יתענו ונראה כתירוץ הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן ז"ל דהכא בכל ארץ ישראל ומש"ה חייבין להתענות בח"ל אבל אפשטה אלא בעיר אחת אין מתענין אלא סביבותי' אלא במה שכתבו שם דאם היתה המכה במקצת א"י מתריעין בכל הארץ קשה דהא במתני' תנן דאותה העיר לבד מתרעת ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהא דמתענין בח"ל אם יש דבר ח"ו בא"י לאו משום דמכה מהלכת היא אלא מתענין עליהם על בני א"י כי בני גבירה הם. ולענין מה שכתבו התוס' ז"ל אם היה דבר בכותים כו' וכתב הר"ן ז"ל דיש חולקין ע"ז משום דשטנא בתרי אומא לא שליט ולכאורה מהא דאיכא מותנא בחזירי מוכח כדברי התוס' דהא חזירי מסתמא של כותים הם ואמאי לא נימא נמי דבממון כותי הוא דשלטא המכה אבל לא בממון ישראל אלא ודאי כיון שניתן רשות למשחית בעי למיבעי רחמי לאצלינן וכ"נ ממכת מצרים והפלה ה' בין מקנה מצרים כו':
שם גמרא אבא אומנא הוי אתי לי' שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא לאביי כל מעלי יומא דשבתא לרבא כל מעלי יומא דכיפורי כו' מדוע ד' חז"ל ת"ח מרבין שלום כי הם למודי ה' ובחי' לימודי ה' ידוע והם מרבים ביום השלום בעולם בחי' עוה"ז כידוע וזה הוא תכלית כל המצות להרבות שלום בעולם כי ע"י זה מתאחדים עולמות העליונים עם התחתונים וכמש"נ כי כל כו' דאחיד בשמי' כו' כי כאשר יש שלום בבחי' עוה"ז אז בחי' עוה"ב משפיע תמיד ברכה ושלום בשפע רב וזש"נ ה' עוז לעמו יתן ויש להם כח בזה להרבות שלום בעולם ה' יברך את עמו בשלום כי כל מה שיפעול האדם במדה זו במעשיו הטובים כן יתרבה ויושפע עליו מלמעלה שלום וברכה. ועפ"ז יפורש מקרא או יחזק במעוזו יעשה שלום לי שלום יעשה לי כי המחזיק במעוז התורה השלימה הוא המרבה שלום בעולם וזש"א יעשה שלום לי כי הוא העושה השלום ע"י מעשיו וכיון שע"י מעשיו נתעורר השלום אז הוא אינו פוסק והשלום הוא עושה לו בתמידיות כי הוא מתברך מלמעלה בכל עת למען יוריד למטה והבן וזש"א חז"ל כל הלומד תורה לשמה היינו כדי להרבות שלום בעולם כי זהו כוונת לשמה זוכה לדברים כו' ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק כי הוא מקבל תמיד ממקור העליון שלום ורב טוב בלי הפסק וזה הוא ענין הני תלתא צדיקי דהוי אתי להו שלמא ממתיבתא דרקיע כי בשביל מעשיהם הטובים שהרבו שלום בעולם בשכר זה אתי להו שלמא מלמעלה ולזה אבא אומנא מחמת מעשיו הגדולים שהם מעין ריבוי השלום דהוי מחית גברא לחוד ונשיא לחוד שלא יבאו לדבר עבירה וגם לא נסתכל בה ומעשיו אלו הם גורמים ריבוי השלום כמעשה יוסף ומעשה פנחס שבשביל שקינא על ברית ניתן לו ברית שלום לזה זכה דהוי אתי לי' שלמא מרקיע כל יומא ואביי ורבא הם זכו שבכל עת שנתרבה השלום למעלה הוי אתי גם עלייהו וידוע כי במעלי יומא דשבתא היא עת רביית השלום בעולם כאמור השבח בואי בשלום כו' ובעת הזאת הוי אתי לי' שלמא לאביי וכן מעלי יומא דכיפורי האכילה ושתי' בו הם תקוני השלום והעולם כנודע ואז הוי אתי לי' שלמא לרבא ועל כוונה הזאת אמר לי' רבא לברי' כי אתא מבי רב והוי מינצו בהדי הדדי על אשר שב לביתו ופסק מלימודו יונתך נזכרת ואמרי לה כו' כי תכלית האדם הוא לחבר אשת כו' ע"י עסק התורה וכדי להרבות שלום בעולם ע"כ חלילה לבטל אהבת אילת אהבים מפני דבר אחר ולהכי מייתי האי עובדא הכא כי הדבר הווה ח"ו ע"י הסתלקות השלום ואילנא דחיי מאילנא דמותא ובא להודיע כי ע"י התורה והמצוה החיים והשלום מתרבה ומעין זאת מייתי עובדא דר' ברוקא דאמר ליה אליהו זכור לטוב על ההוא זנדניקא דהוי בר עלמא דאתי כי על מדריגה הגדולה הזאת אמרו ז"ל ראיתי בני עלי' והמה מועטים ולא כל אדם זוכה לזה ולא יזכו לזה כ"א עושי צדקה ושומרי הברית וחסד ורודפי שלום ומשמחי לבות בנ"א כמעשי הצדיקים ההם ה' יזכנו וישים חלקנו עמהם: