אור ברסלב

קרן אורה על תענית· רבי יצחק מינקובסקי

דף יז.

דף טז:

גמרא תנא יש מחליפין צעקה לאליהו כו' נראה דגם להיש מחליפין לא ישנו סדר הברכות והוי שומע צעקה ברביעית ושומע תפלה בחמישית אע"פ דשמואל קדים לאליהו משום דכן הוא סדר השבח בתחילה שומע צעקה אח"כ מברכים שמו שהוא שומע אפילו תפלה בלא צעקה. ובזה י"ל מה שלא דקדק הש"ס אמאי לא אקדים דוד ושלמה לאליהו כמו שדקדקו על יונה משום דברכה של שומע תפלה היא תכופה לברכת שומע צעקה ושמואל קדים לדוד ושלמה ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים והוא מעין תחילת הברכה תפלה לעני והיא התפלה המקובלת כשהיא בעניו' ושפלו' רוח כמש"א דהע"ה הטה אזניך כי עני ואביון אני:

שם גמרא מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו כו' פירש"י ז"ל דקאי אכהן בזה"ז וחיישינן שמא יבנה בית המקדש. וקשה לפ"ז הא דדייק הש"ס לקמן מהא דאמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרי כמאן כרבי מכלל דלרבנן אסור ואמאי לא דייק מרישא דברייתא דאמרי רבנן בהדיא דאסירי בזה"ז וכן דקדק רש"י ז"ל לקמן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה לי דפליגי בזמן המקדש ולא פליגי אלא באין מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו והכי עקרן של דברים דוודאי אין איסור שתיית יין דמתניתין אלא לכהני משמר שבירושלים המוכנים לעבודה ומפרש הברייתא מכאן אמרו כל כהן בירושלים שהוקבע במשמרתו ומכיר את משמרתו ואת משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו אותו לעבודה וכל כהן שמכיר משמרתו ויודע שהוקבע באותה משמרה אבל אין יודע באיזה בית אב אסור כל השבת כיון שיודע שהוקבע במשמרה זו של שבת זו אבל אם אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ואז פשיטא דלא הוקבע שם מן הדין אסור ביין לעולם וכן ס"ל לרבנן אבל רבי אמר תקנתו קלקלתו דכיון דלא הוקבע עדיין במשמרת ידוע קלקלה זו תקנה היא לו דכל זמן שלא הוקבע ולא נמנה לעבודה מותר לשתות יין ופי' ויודע שבתי אבותיו קבועים היינו שיודע יום הבית אב שלו וכן במכיר משמרתו יודע השבת של משמרתו אבל באינו מכיר כלל לא גריס הרמב"ם ז"ל ויודע כו' וכמש"כ הכ"מ בפ"ה מהלכות ביאת מקדש וכ"ז אפילו בזמן המקדש וקאמר אביי לקמן כמאן שתו האידנא כהני חמרי היינו כהנים שבירושלים ולא חיישינן שמא יבנה המקדש כמאן כרבי דכיון דהאידנא בטלו המשמורות ובטלו הקביעות מותרין לשתות יין ולפ"ז הא דאמרי' לקמן מ"ט מהרה יבנה המקדש הוא מסברא בעלמא כדאשכחן בעלמא דחיישינן למהרה יבנה ועיין בתוס' פ' מי שהוציאוהו ולפי הנ"ל ניחא דלכ"ע חיישינן שמא יבנה אלא דקיי"ל כרבי דאפילו בזמן המקדש מותרין אלא שאין להם קביעות. אבל לרבנן אסירי מטעם שמא יבנה ולא אסירי לרבנן אלא כהנים שבירושלים. אבל הכ"מ פי' דברי הרמב"ם ז"ל כשיטת רש"י ז"ל דבזה"ז מיירי ובזה"ז נמי אסור כל שמכיר משמרתו כו' ולא משמע כן דסתמא קאמר כמאן שתו כהני חמרי משמע דכל כהנים מותרים וגירסת התוספתא והירושלמי מסייע לשיטת הרמב"ם ז"ל דרבי לא פליג אלא אאינו מכיר משמרתו ע"ש בלשון התוספתא ושם משמע ג"כ קצת דבזמן המקדש מיירי ודו"ק:

שם תוס' בד"ה ויודע שבתי כו' פירוש אסור לשתות יין חוץ לסעודתו אבל בסעודתו מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר עכ"ל. ויפלא בעיני דלא מצינו חילוק זה לענין עבודה ומתניתין נמי קתני סתמא דאנשי בית אב אסורין כל היום ואפילו בתוך הסעודה וה"ה כל כהן בזה"ז דהא ברביעית לבד איפסיל לעבודה וצ"ע אלא דלקמן משמע קצת דרביעית מותר בזה"ז דאית לי' תקנה דדרך מיל אבל מהא דמשני רב אשי פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בי' רבנן משמע דס"ל דבשתויי יין אפילו אי אית לי' תקנתא אסור כיון דמחלי עבודה ודו"ק:

שם תוס' בד"ה לא לירבי כלל כו' וקשה דא"כ גז"ש למה לי כו' ול"נ דוודאי לאו גז"ש גמורה שנמסרה מסיני היא כיון דד"ת וד"ק היא ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דפרע הוא שגדל ל' יום כדאשכחן בנזיר ופריך שפיר אימא לירבו כלל:

תוכן העניינים

קרן אורה על תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה