אור ברסלב
קרן אורה על שבת פרק כל כתבי

קרן אורה על שבת· רבי יצחק מינקובסקי

פרק כל כתבי

פרק ואלו קשרים

דף קטו:

ובעז"ה נתחיל לפרש פרק כל כתבי הרמב"ם ז"ל פסק בכתובים בכל לשון כרב הונא דאין מצילין ובכתובים שלא בדיו פסק דמצילין כפשיטות הש"ס מהא דתניא אין בין ספרים למגילה אלא שהספרים כו'. ויש לדקדק הא ע"כ הרמב"ם ז"ל מפרש לה להך ברייתא לענין הצלה כפירש ר"י ז"ל דלכתחלה וודאי בעינן ספר ודיו גם בס"ת כמבואר מדבריו בה' תפלין וא"כ מנ"ל דלמ"ד בכתובים בכל לשון אין מצילין דילמא ה"ה בכתובים בסם בסיקרא דאין מצילין וברייתא אתיא כמ"ד דמצילין וי"ל כיון דרבה בר רב הונא אמר ליה אי תניא תניא ש"מ דלכ"ע מצילין בכתובים בסם כו'. והנה הרמב"ם ז"ל לא כתב אלא היו כתובים בסם ובסיקרא ולא כתב קומוס וקנקנתום משום דבאלו יש מהן שניתנו לקרות כמו מי קנקנתום כמו שכ' ז"ל בה' תפלין ועיין בזה בתוי"ט במס' ידים והדברים ארוכים בזה בדברי הראשונים ז"ל ועי' ברשב"א ז"ל:

דף קטז.

גמרא איבעי' להו הגליונים של ס"ת מצילין או אין מצילין ומסיק דעל מקום הכתב שנמחקים לא קמיבעי' ליה דודאי אין מצילין דבטלה קדושתו כי קמיבעי' לי' שלמעלה ולמטה ובין דף לדף ופירש רש"י ז"ל דקאי אספר תורה שנמחק נהי דמקום הכתב בטלה קדושתו שלמעלה ולמטה אפשר לא בטלה קדושתן ופריך ותיפוק ליה משום ההוא ומקשה אספר שנמחק נציל אותו משום הגליון ומשני דגייז ושדי שנחתך הגליון. ולכאו' דחוק לאוקמא הא דס"ת שנמחק דאיירי שנחלקו הגליונו' ועוד כיון דבטל' קדושת הספר עצמו לא ליבטיל קדושת הגליונות. והי' אפשר לפרש דמיבעי' ליה בגליונות מספר שלא נמחק ופריך ותיפוק ליה משום ההוא היינו דצריך להציל משום הספר ומשני דגייז ושדי והגליונות הם בפני עצמן ועליהם קמיבעיא ליה ונראה דלא ניחא ליה לרש"י ז"ל לפרש כן דמילתא דפשיטא היא דהגליון בפ"ע אין להם קדושה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שפי' כן וכתב בפשיטות דאין מצילין משום דאיפשיטא ליה מהא דבמס' ידים משמע דאין מטמאין את הידים אלא כשהן מחוברי' לספר ועוד צ"ע בזה. שוב מצאתי בריש מס' ידים שפי' בהדיא כמו שכ' דמיבעי להו בגליון שנחתך וברוך השם שכוונתי לדעת קדושים וכתב עוד שם אמאי לא פשיט הש"ס מתוספתא דידים ע"ש אף דיש לומר דנהי דאין מטמאין את הידים מ"מ מצילין אותן מפני הדליקה כמו אם היו כותבין בסם ובסיקרא דאין מטמאין את הידים ומצילין אותן מפני הדליקה ועי' בירושלמי בזה. והא דבעי מיניה יוסף בר חנן מר' אבוהו הני ספרי דבי אבודן מצילין או אין מצילין ופירש רש"י ז"ל ספרי הצדוקים להתווכח עם ישראל והם ספרי המורים האמור במשנה ידים דאין מטמאין את הידים ועי' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וא"כ מאי קמיבעי' ליה ליפשוט מהא דאין מצילין אלא ש"מ די"ל דאף דאין מטמאין את הידים מ"מ מצילין אותן אבל מל' הר"ש שם נראה דספרי המורים הם ספרי הצדוקי' דאמרי' הכא דישרפו וא"כ ע"כ ספרי דבי אבודן ענין אחר הם כעין ספרים החיצונים ולא נתבאר בדברי הראשונים דינא דספרי דבי אבודן נרא' דדעתם דנידונים בשריפה. והנה הר"ן ז"ל הביא דברי הירושלמי דלר"ש דאמר מלאכה שאצ"ל פטור מותר אפי' לכבות וגם הה"מ הביאו ומזה מצא סעד לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י במלאכה שאצ"ל ולא הבנתי דהא דאמרינן אתיא כר"ש היינו ר"ש דעירובין דאמר אין לך דבר משום שבות שעומד בפני כתבי הקודש וכיון דלא קי"ל התם כר"ש א"כ אפי' אין בה אלא משום שבות אסור לכבות תדע דאסרו חכמים למבוי מפולש ואין בזה אלא שבות ועי' בק"ע שם:

דף קיז.

גמרא מי דמי התם נעשה בסיס לדבר המותר כו'. י"ל למ"ד מצילין אפי' הכתובים בכל לשון ולא ניתנו לקרות מהן ומשמע דמצילין אותן עם התיק ובגיטין משמע דאסורין בטלטול כל הני דלא ניתנו וא"כ הוא בסיס לדבר האסור ועי' בבעה"מ ז"ל מש"כ בזה:

דף קיז:

משנה מצילין מזון ג' סעודות כו'. ומסיק הטעם משום דאי שרית ליה אתי לכבויי והקשו מזה על בעל התרומות ז"ל שהתיר להציל מבית לבית הסמוך לו דלא שייך למיגזר בזה שמא יוציא לרה"ר והא אמרינן טעמא משום דאתי לכבויי ומה לי מבית לבית או לחצר וצריך להבין אמאי לא הקשו נמי א"ר אבא בר זבדא אמר רב דמתיר להציל לאותה חצר כל מה דבעי ואמאי לא נגזור דילמא אתי לכבויי וי"ל דגם בזה אית ליה הכירא כיון דלא שרינן לי' אלא לאותה חצר ולא הקשו אבעל התרומות אלא מש"כ דהגזירה היא משום שמא יוציא לר"ה ובגמרא מפרשינן טעמא משום שמא אתי לכבויי וכיון דקי"ל כרב הונא דאסר לקפל אפילו באותה חצר ה"ה מבית לבית דשייך ביה גזירת כיבוי אבל לפי מש"כ הב"י ז"ל בסי' של"ד בשם בעה"ת דאינו אסור אלא לחצר חבירו אבל לחצירו מותר כמה דבעי הי' נראה דהוא ז"ל פסק כר' אבא בר זבדא ואין ספר בעה"ת נמצא אתי כעת לעיין בו:

הר"ן ז"ל הביא דעת ר"י מטראני דאחרים יכולין להציל יותר מג' סעודות דאינן בהולים וכן בנשברה לו חבית אבל בשכח פת בתנור גם אחרים אינן יכולים להציל יותר מג' סעודות דרדיית הפת שבות ושם בהאי דינא דשכח פת בתנור כתב להדיא דבעינן אחרים שאין להם מה יאכל וכתב הב"י ז"ל דיחידאה הוא והפוסקים לא הזכירו האי דינא. ולענ"ד הוא מילתא דפשיטא אם יש להם מה יאכל אמאי הותרו ג' סעודות וכי עדיפי אינהו מיני' דאם אכל ערבית אינו מציל אלא ב' סעודות ולא הבנתי לשון הב"י ז"ל דרמי דברי הר"ן ז"ל אהדדי מהא דכתב גבי דליקה ד' ר"י מטראני דיכולין להציל אפילו יותר מג' סעודות ושם גופא כתב הר"ן ז"ל בעצמו לחלק בין הצלת דליקה לרדיית פת מן התנור ועיקר האי מילתא דהר"י מטראני ז"ל יש לעיין בגמרא הא דאמרינן מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי דלכאורה נראה מזה דלא כהר"י מטראני ויש לישב ודו"ק. והנה רבים מהראשונים כתבו דמלבושים יכולים להציל אפילו לחצר שאינה מעורבת כיון דבדרך מלבוש מוציאין ועי' בשה"ג שכתב דלטעמו של הרמב"ם ז"ל שכתב דמש"ה לא הוי שכר שבת משום דמלאכת היתר הוא לחצר המעורבת א"כ בהצלת מלבושים אין יכולים האחרים לעשות עמו חשבון דהא עבדו איסורא ולא הבנתי דגם בזה לא עבדו איסורא כיון דמוציאין דרך מלבוש וצ"ע יותר בזה:

דף קכ:

גמרא בפלוגתא דגרם כיבוי כתב הש"ג מסופקני בשאר מלאכות של שבת אם מותר בהם גרמא או דילמא דוקא בדליקה התירו ויש להביא ראיה דבכל מקום גרמא מותר מדפריך דרבנן אדרבנן דהכא אמרי גרמא מותר וגבי שם אמרי כורך עליה גמי ואי נימא דדוקא בדליקה התירו אם כן מאי קושיא מהא דאמרי רבנן כורך עליה גמי. ובהא דהשמיט הרי"ף ז"ל הא דרב יהודא דנותן עליו מים כתבו הראב"ד והרמב"ן ז"ל לישב הסוגיא דסוף פרק כירה וכתבו דיש לזה סמך בירושלמי ולא מצאתי שם שום סמך דו"ק היטיב ועי' בתוס' לעיל סוף פרק כירה:

נשמט מהא דלעיל בשכח פת בתנור. הר"ן ז"ל בריש מכילתין האריך שם בדעת הרי"ף ז"ל דת"ש ורדיית הפת אין בהם אפי' משום שבות והיכא דנתן הפת בהיתר בתנור מותר לו לרדות בלא שינוי והא דהכא מוקי לה שנתן לתנור באיסור שלא הי' בכדי שיקרמו פני' וצ"ע דהא הפת אסור אפילו בשכח ושהה וא"כ מה צורך היום יש בזה והרמב"ן ז"ל כתב שם דהכא איירי בהיתר והא דלא שרינן אלא ג' סעודות הוא משום חשש דאתי לכבויי אבל עיקר הדבר צ"ע דבחולין פ' כיסוי הדם משמע דת"ש יש בה משום שבות ועי' בתוספ' שם ובשאגת אריה ה' ר"ה שהאריך בזה ואין כאן מקומו ועי' בתוס' ר"ה ריש פרק י"ט ד"ה רדיית הפת:

דף קכב.

גמרא נכרי שהדליק את הנר כו'. עי' בזה ברשב"א ז"ל שהאריכו בזה הפוסקים וחלקו בזה בהדליק הנר בשבילו ובשביל ישראל ולכאורה היינו פלוגתא דאביי ורבא ועי' בירושלמי בזה ולא פניתי להאריך בזה כעת:

הדרן עלך כל כתבי

תוכן העניינים

קרן אורה על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה